זוהי תביעה לקבלת פיצויים בגין הפרת הבטחת נישואין.
התובעת בחורה דתיה מבית דתי-חרדי הכירה את הנתבע, עולה חדש מצרפת, באמצעות שידוך. לטענת התובעת הנתבע הוא שיזם לראשונה, את ההיכרות עמה באמצעות שיחה טלפונית מיום 28.9.09 והוא שהציע לה נישואין והיא נתנה הסכמתה לכך. לאחר מכן, ביום 19.11.09, ביקרו הצדדים אצל הרב סטבסקי המכיר את התובעת אישית על מנת לקבל בירכתו ולטענת התובעת במעמד זה הצהיר התובע כי הוא מעוניין להינשא לה, וכי היא אשתו לחיים. בעקבות הצהרות הנתבע התקיים טקס אירוסין בבית הוריה של התובעת, ולאחר מכן, ועל דעת הנתבע, התובעת החלה להתכונן לסידורי החתונה לאחר שהוסכם בין הצדדים, כי האירוע יתקיים בבית הכנסת הגדול בירושלים.
הצדדים התקשרו עם ארגון "משמחים" לצורך ארגון חתונתם כשתאריך החתונה נקבע ליום 13.12.09. באותו מעמד סוכמו תנאי התשלום כשהתשלומים היו אמורים להתחלק בין הצדדים, בחלקים שווים, אלא שהתובעת בלבד חתמה על ההסכם בנוכחות בני משפחתה ואף דאגה לשלם את חלקה בתשלום המקדמה בסך של 10,000 ש"ח. התובעת טוענת כי הנתבע הבטיח לשלם את חלקו במועד מאוחר יותר.
התובעת טוענת, כי כעבור שבוע חזרו היא והנתבע לירושלים לצורך המשך סידורי החתונה, ובין היתר, לפגישה עם תזמורת החתונה והנתבע אף עסק בבחירת קטעים מוסיקליים, אלא שלאחר הפגישה עם בעל התזמורת, הנתבע שינה לפתע את התנהגותו כלפי התובעת ולמחרת היום הודיע לה כי מבחינתו החתונה בטלה.
התובעת טוענת כי מלבד הפגיעה העצומה שחשה מביטול החתונה נגרמו לה נזקים ממוניים בגין תשלום דמי הקדימה למארגני הנישואין בסך של 10,000 ש"ח וכן הוצאות ארוחת טקס האירוסין בסך של 3,700 ש"ח וכן מקדמה ששילמה על שמלת כלה בסך של 2,500 ש"ח - סה"כ: 16,200 ש"ח.
כמו כן טוענת התובעת לנזק לא ממוני בסך של 50,000 ש"ח בגין הפגיעה הנפשית הבושה ועוגמת הנפש.
אך, בסופו של יום, התובעת העמידה תביעתה על סך של 30,000 ש"ח, לטענתה, בשל טעמים כספיים והרצון למזער סבלה.
מנגד, הנתבע טוען, כי עם הגעתו ארצה, הוא לקה בתסמונת "סינדרום ירושלים". לטענתו המדובר בהפרעה נפשית אשר גרמה לו להתקרב לדת באופן קיצוני עד כדי שינוי כל תכונות אופיו והרגלי חייו
. הנתבע מודה כי עקב התקרבותו לדת הציע לתובעת נישואין וכי הצדדים נפגשו עם הרב סטבסקי כמקובל כשני מפגשים. הנתבע הכחיש כי הצהיר בפני הרב על רצונו להתחתן עימה, ואף הודיע לרב אודות בקשתו שהתובעת תערוך בדיקות רפואיות מסוימות. עוד טוען הנתבע, כי לאחר שהבין כי התובעת אינה מי שהציגה עצמה, אינה מלומדת כפי שטענה, אינה אישה בריאה וקיים בלבו ספק באם יוכל להביא עמה ילדים לעולם ביקש מהתובעת להשעות את כל עניין החתונה אך היא המשיכה בהכנות על דעת עצמה.
דיון
חרף כל ההסתייגויות הכרוכות בכך, הוכרה עילת התביעה בגין הפרת הבטחת נישואין כעילה לתביעה בגין הפרת חוזה (ראו למשל: ע"א 647/89
שיפברג נ' אבטליון, פ"ד מו(2) 169; ע"א 416/91
ממן נ' טריקי, פ"ד מז(2) 652;ע"א 5258/98
פלונית נ' פלוני, פ"ד נח(6) 209).
הקושי העיקרי שהתעורר בפסקי הדין שנדונו בערכאות השונות בגין עילה זו, היה פרשנותה של ההבטחה הנטענת ועד כמה ניתן לראות בה כריתת חוזה, על פי המבחנים החוזיים הרגילים. קושי זה אינו מתעורר במקרה דנן, בו הנתבע הודה במהלך הדיון בתביעה, כי הצדדים תכננו להינשא, ואף קבעו מועד לכך, וכי הוא חזר בו מכוונתו זו.
בנסיבות, יש לבדוק, האם הייתה הצדקה למעשהו של הנתבע, או בלשון דיני החוזים, האם התגלה פגם בכריתת החוזה שהצדיק את ביטולו? הנתבע ניסה להצדיק את התנערותו מהסכמתו בכך שגילה כי מצבה הרפואי של התובעת אינו טוב וכי התובעת ובני משפחתה הציגו בפניו מצג שווא, לפיו, התובעת הינה בחורה משכילה העוסקת בתחום הנטורופתיה ולימים גילה כי אין זה נכון.
האומנם?
לצורך התשובה על השאלה, אבחן להלן את עדויות הצדדים.
במרכז הראיות עומדת עדותה של התובעת. ייאמר מייד, כי עדותה של התובעת יצרה עליי רושם מהימן ואמין ביותר. כעולה מעדותה של התובעת, היא לא הסתירה מהנתבע דבר, התובעת הציגה תעודות המעידות על לימודיה השונים בתחום הרפואה המשלימה, ועל עבודתה בתחום זה. (ראו עמ' 3 לפרוטוקול הדיון, שורות 24-31). זאת ועוד, התובעת גילתה לנתבע הכל אודותיה עוד בפגישתם הראשונה, לרבות אודות מצבה הרפואי ובאותה פגישה, הנתבע אף הכין לה מסמך בכתב ידו שכלל הסברים אודות התהליך שיוכל לרפא אותה, והנתבע אישר כי המסמך נערך בכתב ידו ועל ידו. (לעניין זה, ראו עמ' 4 לפרוטוקול, שורות 22-29). על כן, ברי, כי לטענות הנתבע אין כל בסיס.
לא זו אף זו: התובעת הסכימה לעשות את הבדיקה היחידה שהנתבע הציע לה לעשות, והתובעת אף עברה את הבדיקה אצל הנתבע, במרפאתו. (ראו עמ' 5 לפרוטוקול, שורות 5-7).
למעלה מן הצורך, ומבלי לקבוע מסמרות באמיתותם של הדברים, הרי עדיין, המדובר בנתונים שהנתבע ידע אודותיהם עוד קודם להצעת הנישואין. בנסיבות, חזקה על הנתבע, שלקח אותם בחשבון ושקל אותם, שעה שנתן את הסכמתו לנישואין. העלאת טענה זו לאחר שיחסיהם עלו על שרטון היא בלתי מוסרית ובלתי הוגנת (השוו: ע"א 416/91
ממן נ' טריקי, פ"ד מז(2) 652בע"מ 659).
אין בידי לקבל את טענת הנתבע, לפיה, התובעת ובני משפחתה עשו "מחטף" עליו וכאילו כפו עליו את הכל. התובעת הציגה תמונות בהן מופיעים הנתבע ואמו ביחד עם בני משפחתה של התובעת. התמונות צולמו בטקס האירוסין, והנתבע אישר את אמיתות התמונות. טקס האירוסין נערך על דעת הנתבע ובהסכמתו. הנתבע רכש עבור התובעת תכשיטים ונתן לה כמתנה בטקס האירוסין. כל ההכנות לאחר מכן שנעשו לקראת החתונה, עד השלב בו החליט הנתבע לנתק את הקשר עם התובעת. מאותו שלב, התובעת הפסיקה את כל ההכנות.
כעולה מעדותו של הנתבע, הוא החליט להתקרב לדת, וכן רצה להתחתן עם התובעת, אבל בשלב מסויים הוא גילה שהכל היה מופרז וכי לא היה מוכן להמשיך בכך, ולכן ביטל את החתונה. הנתבע אף לא הודה, כי הסכים לשלם לתובעת מחצית מהוצאות טקס האירוסין, וכי הינו מוכן לשלם מחצית מההוצאות שנגרמו לתובעת, בתנאי שיוכח מה הן אותן הוצאות ובתנאי שיהיו ריאליות.