השופט י' דנציגר:
לפנינו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה ב-א' 648/06 (ביחד עם בש"א 12407/07 ובש"א 12807/07) שניתן ביום 1.11.2007 על ידי סגנית הנשיאה, השופטת ש' וסרקרוג ובו נקבע כי יש מקום לקבל את טענת הפסלות שהעלו המשיבים ולהורות על העברת הבורר, השופט (בדימוס) י' לויט (להלן: הבורר) מתפקידו וכן להורות על ביטול "פסק בוררות חלקי - שלב א'" (להלן גם: החלטת הבורר) אשר בית המשפט המחוזי קבע כי הוא בגדר "החלטת ביניים" ולא "פסק ביניים".
העובדות הצריכות לעניין על פי פסק דינו של בית המשפט המחוזי
1. בשנת 1988 רכשו המשיבים (להלן גם: קבוצת ליברמן) 75% ממניות המדינה בפז חברת נפט בע"מ (להלן: חברת פז). הרכישה התבצעה על ידי חברת ELTIN FINANCE & INVESTMENT B.V (להלן: חברת אלטין). על פי החלטת הבורר חברת אלטין היתה חברה הרשומה בהולנד, אשר היתה בשליטת חברתGALOZ INVESTMENT N.V חברה שהיתה בשליטת המשיבים. חברת אלטין היתה בזמנים הרלבנטיים לתביעה, בעלת 78.65% מהונה המונפק של חברת סהר פיתוח והשקעות בע"מ, והיא שלטה שליטה מלאה בחברת אאורה (AURA INVESTMENTS PTE) שהיתה בעלת השליטה בחברת פז. הבורר אף ציין כי לאור הסכמים ופעולות שונות, השתנו ההחזקות המפורטות והמשיבים טענו כי החברות הנזכרות פורקו (ראו: פסק בוררות חלקי - שלב א', בעמ' 21-20). 25% מהמניות הנוספות היו בבעלותו של מר גד זאבי. בשנת 1989 רכשו המשיבים גם את חלקו של זאבי במניות והפכו למחזיקים ב-100% ממניות חברת פז.
2. המבקשת נוסדה על ידי ארבעה אנשים (להלן: הקבוצה הפולנית) אשר ניצלו את המערכת הבנקאית בפולין והוציאו סכומי אשראי גבוהים ולאחר מכם רוקנו את קופתה של המבקשת לחשבונות פרטיים מחוץ לפולין (בין היתר גם לישראל).
3. בין הקבוצה הפולנית למשיבים נוצרו יחסים עסקיים. באמצעות חברת אלטין נערך הסכם בין המשיבים לקבוצה הפולנית. על פי ההסכם היו אמורות להיות מוקצות לאחד מהארבעה בקבוצה הפולנית, בגשיק שמו, 50% ממניות אלטין, שהחזיקה במניות חברת פז.
4. זהו המקום להעיר כי בהסכם המשיבים לרכישת המניות של חברת פז מהמדינה, נקבע כי מכירת המניות לצד ג' תהיה מותנית באישור שר האוצר למשך תקופה של שלוש שנים. כאשר התעוררו חשדות בדבר מעורבותה של הקבוצה הפולנית במעשים פליליים, עוכב אישורו של שר האוצר והמשיבים פעלו להחזרת המניות בחברת פז שנמכרו לקבוצה הפולנית.
5. בין לבין, התברר כי בין בגשיק לזאבי קיים הסכם בדבר מכירת זכויות בגשיק בחברת אלטין, וכי זאבי שילם לבגשיק 6.5 מיליון דולר על חשבון התמורה המוסכמת. המחלוקות שבין זאבי, בגשיק והמשיבים התבררו בבוררות בין המשיבים לבין בגשיק. המשיבים אף הודיעו לבגשיק כי הם מבטלים את ההסכם לגבי חברת אלטין.
6. המשיבים הגיעו להסכם גם עם המבקשת, לפיו כנגד השגת מניות חברת אלטין, היא תסכים לסייע ולשתף פעולה עם המשיבים לרבות בעניין הטלת עיקול על סכומים שהיה עליה להשיב בשל ביטול העסקה והצורך ברכישת המניות מחדש.
7. הסכסוך בין הצדדים במקרה שלפנינו, עניינו בהתנהלותם של המשיבים לגבי אותו הסכם בין המבקשת למשיבים לשיתוף פעולה, בהטלת עיקולים, לרבות הסדרים הקשורים לכך והעילות שבגינן מוטלת אחריות על המשיבים עקב כך, אם בכלל. הסכסוך הועבר להכרעה בבוררות, כאשר השופט (בדימוס) דב לוין ז"ל נבחר כבורר יחיד. למרבה הצער, נפטר השופט לוין ז"ל בעיצומה של הבוררות והבוררות נפסקה בשלב שמיעת העדויות. הצדדים פנו לבית המשפט המחוזי וביום 30.4.2002 נקבע כי תיק הבוררות יועבר להכרעת הבורר (השופט (בדימוס) ישי לויט). הבורר קבע כי הבוררות תימשך מהנקודה בה נעצרה ובהסכמת הצדדים נקבע כי הסתיים שלב הראיות וכי התיק ייקבע לסיכומים ללא העדת עדים בפני הבורר.
8. עוד על פי הסכמת הצדדים, הבורר היה אמור לקבוע, בשלב הראשון, האם קיימת חבות כלשהי של המשיבים כלפי המבקשת ובאיזה תחום. בשלב הבא, וככל שהדבר יידרש, היה על הבורר להכריע בחיובים הנובעים מממצאיו ומקביעותיו, ובשלב השלישי, ככל שיהיה צורך בכך, היה עליו לדון ולהכריע בתביעה הנגדית של המשיבים.
"פסק בוררות חלקי - שלב א'"
9. במרכז המחלוקת במקרה שלפנינו, עומדת החלטת הבורר (שכונתה כאמור על ידי הבורר "פסק בוררות חלקי - שלב א'"), אשר בוטלה לאור פסיקתו של בית המשפט המחוזי. החלטת הבורר המשתרעת על פני כ-1286 עמודים מהווה את השלב הראשון מתוך שלושת השלבים האפשריים בבוררות בין הצדדים, וזאת על פי הסכם הבוררות שנחתם ביניהם. בשלב הראשון, קבעו הצדדים כאמור, כי "הבורר ידון ויכריע בשאלה אם קיימת חבות כלשהי של קבוצת ליברמן כלפי ארט-בי ואם כן באיזה תחום או תחומים". בהמשך, בשלב השני אמור היה הבורר להכריע, בשים לב לממצאיו ולקביעותיו בשלב הראשון, אם וככל שיהיה בכך צורך, בחיובים הנובעים מממצאיו ומקביעותיו. בשלב השלישי, היה אמור הבורר להכריע, בשים לב לממצאיו בשלב הראשון, וכלל שיהיה בכך צורך, בתביעה הנגדית של המשיבים.
10. כאמור, הבוררות בענייננו הגיעה עד לסיומו של השלב הראשון, כאשר לאור קביעותיו של הבורר, הדיון בסכסוך אמור היה לעבור לשלב השני. לא מצאתי מקום להרחיב ולפרט בשלב זה את קביעותיו של הבורר בהחלטתו, ואלה תפורטנה, ככל שהדבר יידרש, בפרק הדיון וההכרעה.
הגשת בקשה לבורר להעברתו מתפקידו
11. לאחר מתן החלטת הבורר, הגישו המשיבים לבורר בקשה לחדול מכהונתו. לטענת המשיבים, נודע להם כי הבורר ניהל בעבר משא ומתן עם חברת פז בקשר למגרש שבבעלותו ובבעלות בני משפחה נוספים שלו, לגבי הקמת תחנת דלק על אותו מגרש. המשא ומתן לא צלח לאחר שנוהל למעלה מחצי שנה על ידי הבורר באופן אישי. לטענת המשיבים היתה צפויה לבורר הטבה בהסכם עם חברת פז, לו היה נחתם, וכאשר נכשל המשא ומתן נכזבה תקוותו של הבורר ולכך היו השלכות משמעותיות מבחינה כספית. המשיבים טענו כי מדובר במידע רלבנטי לבוררות אשר לא היה ידוע להם ולפיכך ולאור מעורבותו של הבורר עם חברת פז קיים חשש לנגיעה אישית ולמשוא פנים המצדיק את העברת הבורר מתפקידו.
החלטת הבורר בבקשת הפסלות
12. הבורר דחה את בקשת המשיבים וקבע כי לא קמה עילה לפסילתו. בהחלטה מנומקת התייחס הבורר לטענות המשיבים לגבי קשריו עם חברת פז וקבע כי חברת פז אינה צד להליך הבוררות והיא אינה בעלת עניין בתוצאות הבוררות. עוד נקבע, כי חברת פז והמשיבים לאו חד הם. כן נקבע, כי המשא ומתן בינו לבין חברת פז היה רחוק מלהבשיל, לא היתה אכזבה של הצדדים עם הסתיימותו ולא היתה גם ציפייה לרווח עתידי, ולפי הבורר, הטענה לפיה משפחת לויט היתה "להוטה" לקיים את העסקה אינה נכונה. הבורר המשיך וקבע כי גם אם יקבל את גרסת המשיבים הרי שאין מקום להיעתר לבקשה שכן הדברים אינם עולים כדי משוא פנים או עניין אישי או אף חשש למראית פני הצדק. בעניין זה אף ציין הבורר כי "גילוי" המשיבים אינו נוגע לקשרים שלו עם יריבתם בבוררות אלא עם חברה הקשורה למשיבים. לא נמצא בפסיקה בישראל מצב בו עותר צד לפסלות שופט או בורר בשל תגלית שגילה אותו צד אודות קשרי השופט או הבורר עם גוף הקשור עם הצד המתלונן על הקשר. עוד הוסיף הבורר וקבע, כי בפועל נדחה החלק הארי של תביעת המבקשת והדבר מעיד אף הוא על העדר משוא פנים. הבורר המשיך וקבע כי ההחלטה שניתנה על ידו הינה פסק בוררות חלקי ולא החלטת ביניים ומכאן שתקיפתו בטענה של משוא פנים, קשה שבעתיים לאחר שניתן פסק בוררות בו נקבעו ממצאים באופן סופי, ממצב בו היה מדובר אך ורק בהחלטת ביניים. נקבע, כי במקרה דנן מדובר בקביעות המכריעות כמעט בכל המחלוקות בין הצדדים כך שעיקר הסכסוך הוכרע סופית בבוררות. כן נקבע, כי בקשת הפסילה באה בעקבות הסתייגות המשיבים מתוצאת הפסק החלקי, וההנמקות של בקשת הפסילה הן אמתלה בלבד ולא סיבה כנה ואמיתית.
13. הבורר קבע כי החלטה על התפטרותו מתפקידו היא זו שתהווה פגיעה בדין ובצדק. עוד קבע הבורר, כי לא היה לו כל עניין אישי בבוררות או בתוצאותיה ולפיכך אין כל סיבה שתצדיק את התפטרותו וכי עליו לחשוב על קיום הליך שיפוטי תקין בבוררות כמו גם על זכויותיו של הצד האחר.