היינס נ' בר אל

פסק דין

במרכזה של התביעה אשר בפני עומד משא ומתן לכריתתו של הסכם להשכרת דירה ברחוב בן צבי 50 בגבעתיים (להלן:"הדירה") .

1.אין חולק כי התובעת הציעה להשכרה את הדירה וכי ביום 3/11/09 הגיעה הנתבעת בלווית אחותה לדירה ולאחר מספר שאלות ותשובות ובדיקת הדירה מצאה אותה מתאימה לצרכיה.

2.עוד אין חולק כי במעמד זה לחצו התובעת והנתבעת ידים וסיכמו כי הדירה תושכר לנתבעת. זאת ועוד, במעמד זה מסרה הנתבעת לתובעת שיק על סך 500 ₪ וזאת, בעבור תיקון האסלה בחדר השירותים.

3.זאת אף זאת, אין עוררין כי ביום 10/11/09 הועבר לנתבעת נוסח הסכם שכירות אשר הוכן על ידי עורך דינה של התובעת בדף הנלווה לו צויין כי :"ככל שישנן הערות ניתן להשיגני במשרד בהתאם לפרטים המפורטים מטה".

מכאן חלוקות הגירסאות –

4.לטענת התובעת, הוסכם במעמד הפגישה הראשונה (דהיינו ביום 3/11/09) כי מועד תחילת השכירות יהיה ביום 15/11/09 . בנוסף ,לטענת התובעת , במועד מאוחר יותר ביקשה הנתבעת לדחות את מועד תחילת ההשכרה ליום 26/11/09 והתובעת הסכימה. עוד , לטענת התובעת, הואיל ולא התקבלה כל תגובה לטיוטת הסכם השכירות אשר הועברה על ידי עורך דינה של התובעת, ניסתה התובעת לעמוד בקשר טלפוני עם הנתבעת והצליחה לעשות כן רק לאחר שהתקשרה מטלפון "חסוי" וזאת, רק ביום ה – 18 או ה – 19 לנובמבר שאז הודיעה לה הנתבעת כי היא חוזרת בה מההסכמה וכי לא תשכור את הדירה.

5.לטענת התובעת , היא הסתמכה על ההסכמה בינה לבין הנתבעת ולפיכך, דחתה כל פניות מאוחרות אשר היו לשם שכירת הדירה.

6.בנוסף , טענה התובעת כי לאחר שנמסרה לה הודעת הנתבעת במסגרתה חזרה בה הנתבעת מכוונתה לשכור את הדירה, היא פעלה שוב לשם השכרת הדירה ולבסוף השכירה את הדירה החל מיום 1/12/09.

7.במסגרת התביעה, טענה התובעת כי התנהלות הנתבעת כפי שפורטה, מהווה ניהול מו"מ בחוסר תום לב ומשכך, תבעה את הנזקים אשר נגרמו לה ובכלל זה – הפסד חודש שכירות בסך 4250 ₪, עוגמת נפש ובזבוז זמן בסך 1000 ₪ , עמלות והוצאות בסך – 500 ₪.

8.הנתבעת מנגד טענה כי – כבר בפגישה הראשונה בין הצדדים הוסכם כי הדירה תושכר החל מיום 26/11/09 . כן, טענה הנתבעת, כי השיק אשר נמסר לתיקון האסלה נמסר רק בפגישה השניה בין השתיים ביום 8/11/09 וזאת, טרם הועברה אליה טיוטת הסכם השכירות.

הנתבעת הוסיפה וטענה כי היתה לה כוונה כנה לשכור את הדירה ומשכך, מסרה כאמור את השיק בסך 500 ₪ לתיקון האסלה וכן, פנתה מספר רב של פעמים בכדי לקבל מידות של הדירה וזאת, על מנת להתאימה לחפציה.

9.לטענת הנתבעת טיוטת ההסכם אשר הועברה לה בסיכומו של דבר ביום 10/11/09 היתה כדבריה:"דרקונית" וכללה סעיפים אשר אינם סבירים ובכלל זה – המצאת שטר חוב על סך 30,000 דולר ארה"ב בחתימת 2 ערבים , הפקדת 9 שיקים לפקודת התובעת ללא זמן פרעון ע"ס 4,250 ₪ כל אחד , הפקדת 2 שיקים ללא זמן פרעון וללא סכום , המצאת כתב ערבות נוסף בחתימת שני ערבים וביטוח הדירה בגבול אחריות של 1 מיליון ₪.

לענין זה טענה הנתבעת כי , משקיבלה את טיוטת ההסכם ולאחר שעיינה בה, החליטה שההסכם אינה מתאים לה ומשכך, הודיעה לתובעת ביום 12/11/09 כי היא אינה מעוניינת לשכור את הדירה.

10.הדיון :

במסגרת כתבי הטענות – הוצגו – טיוטת הסכם השכירות וכן, הסכם השכירות אשר נחתם בסיכומו של דבר עם שוכרת חלופית אשר נמצאה על ידי התובעת.

כמו כן, העידו בפני התובעת והנתבעת.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות , הראיות אשר הוצגו על ידי הצדדים ולאחר שכאמור העידו בפני התובעת והנתבעת , החלטתי לקבל את התביעה אם כי לא במלואה ולהלן טעמי.

11.בפתח הדברים ראוי להבהיר כי הסכם שכירות לתקופה הקצרה מעשר שנים, אינו מסוג המסמכים אשר הכתב הינו תנאי לתוקפם ומשכך, משסיכמו הצדדים את עיקרי ההסכם ובכלל זה את מועד תחילת השכירות, סכום השכירות החודשי , הנכס המושכר וכן, "לחצו ידיים" דהיינו , הביעו גמירות דעתם באופן חיצוני – לכאורה חרגו ההליכים בינהם מגדר המשא ומתן ולמעשה נכרת בינהם הסכם. נקטתי בלשון "לכאורה" הואיל והן התובעת והן הנתבעת, סברו כי טרם הושלמו בינהן הליכי המו"מ וכי סיום הליכים אלו הותנה בחתימה על הסכם כתוב . משכך, הצדדים גילו דעתם כי לא היה בהסכמתם בעל פה משום הסכם מחייב ולפיכך, אין אני נדרשת לשאלת הפיצוי בגין הפרת הסכם זה – ככל שאכן נכרת.

12.לגופם של דברים, כאמור התובעת והנתבעת תמימות דעים כי הנתבעת ביקשה לשכור את הדירה והביעה דעתה באופן חד וברור – ובכלל זה אף משכה שיק על סך 500 ₪ לשם תיקון האסלה בדירה.