השופט י' דנציגר:
לפנינו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כבוד הנשיא י' פלפל, סגן הנשיא נ' הנדל והשופטת ר' יפה-כ"ץ) מיום 17.12.2008 בע"פ 4314/07, בו נדחה ערעור על החלטותיו של בית המשפט לתעבורה באשדוד (כבוד השופט ג' דניאל) מיום 16.7.2006 בב.ש. 1203/06 ובב.ש. 1204/06 ומיום 4.7.2007 בב.ש. 1187/07, שבמסגרתן נקבע כי רכבת ישראל בע"מ תעביר למשטרת ישראל את ההודעות של עובדיה שנגבו על ידי ועדות חקירה פנימיות (להלן בהתאמה: הרכבת, העובדים וההודעות), שכן בנסיבות העניין לא חל החסיון מפני הפללה עצמית בנוגע להודעות. כמו כן נקבע כי ככל שלעובדי הרכבת יש טענות כנגד קבילות ההודעות ומשקלן יוכלו האחרונים לטעון לכך במסגרת משפטיהם.
עובדות והליכים קודמים
1. ביום 21.6.2005 בסמוך לקיבוץ רבדים אירעה התנגשות בין רכבת נוסעים, שהייתה בדרך מתל-אביב לבאר-שבע, לבין משאית שניסתה לחצות את המסילה (להלן: תאונת רבדים). זמן לא רב לאחר מכן, ביום 8.7.2005, בסמוך למושב אחוזם, אירעה התנגשות בין רכבת נוסעים, שהייתה בדרך מבאר-שבע לנהריה, לבין משאית שנתקעה על המסילה בקטע אחוזם - קרית-גת (להלן: תאונת אחוזם).
2. משטרת ישראל פתחה בחקירה פלילית לגבי שתי התאונות הנ"ל. במסגרת החקירה זומנו גם העובדים לחקירה. במקביל, גם הרכבת מינתה ועדות חקירה פנימיות לבירור ולבדיקת נסיבות התאונות. ועדות החקירה הפנימיות קיבלו לידיהן מסמכים וגבו עדויות מהעובדים וכן גם מגורמים חיצוניים. לפי בקשתה של משטרת ישראל, עובר להוצאת צווים לקבלת מסמכים, העבירה הרכבת מסמכים רבים לעיונה של המשטרה לרבות הדו"חות שנערכו על ידי ועדות החקירה הפנימיות, הקלטות וחומרים אחרים. משטרת ישראל סיימה את חקירת שתי התאונות ותיקי החקירה הועברו לפרקליטות. ברם, בשלב מאוחר יותר תיקי החקירה הוחזרו על ידי הפרקליטות למשטרת ישראל לשם ביצוע השלמות חקירה.
3. במהלך חודש יוני 2006 פנה החוקר המטפל בחקירת שתי התאונות לבית המשפט לתעבורה באשדוד בבקשה למתן צו להמצאת מסמכים לפי סעיף 43 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט-1969 (להלן: הפקודה). בבקשות מיום 1.6.2006 ומיום 11.6.2006 ביקשה המשטרה להורות לרכבת להמציא "כל מסמך לרבות תמונות וקלטות הדרושים לחקירה". בית המשפט לתעבורה נעתר לבקשת המשטרה והוציא צווים כאמור. הרכבת ביקשה לעכב את ביצוע הצווים למסירת המסמכים ולקיים דיון במעמד שני הצדדים.
4. בדיון שנערך ביום 12.6.2006 במעמד שני הצדדים גובשה הסכמה שקיבלה תוקף של החלטה, שלפיה המסמכים הרלבנטיים לחקירת התאונות יעברו לידי המשטרה, למעט חומר שיש לגביו טענה לחסיון מפני הפללה עצמית, אשר יוכנס למעטפה סגורה, שתופקד בכספת בית המשפט. כך, הודעות העובדים שנמסרו בפני ועדות החקירה הפנימיות, שאותן התנגדה הרכבת להעביר לעיון המשטרה, הוכנסו למעטפה סגורה והופקדו בכספת בית המשפט. בהמשך לכך, ביום 21.6.2006 הגישה הרכבת הודעה ביחס לחומר המצוי במעטפה, שלפיה היא "מוותרת בכובעה כתאגיד על החסיון העומד גם לה עצמה מפני הפללה עצמית". ואולם, בהודעתה זו הבהירה הרכבת כי אין בידה לוותר על החסיון מפני הפללה עצמית שעומד לעובדיה. כמו כן הוסיפה הרכבת כי העובדים ייפו את כוחה לטעון את טענותיהם לעניין החסיון מפני הפללה עצמית. מעבר לכך הוסיפה הרכבת כי חשיפת ההודעות לעיונה של המשטרה יפגע בשיתוף הפעולה העתידי של עובדים עם ועדות חקירה פנימיות בשל חששם של העובדים כי דברים שיימסרו על ידם לוועדת החקירה ישמשו לחובתם ויאפשרו העמדתם לדין. כך, יצא נפסד האינטרס הציבורי, שכן לא ניתן יהיה להפיק לקחים אמיתיים וממשיים מתאונות שאירעו.
5. בהמשך ההליכים לפני בית המשפט לתעבורה הדגישה הרכבת כי לא ניתן להפריד בין העובדים לבין הרכבת שכן העובדים הם אורגנים של הרכבת ולכן משעה שהצו הופנה אליה היא רשאית לטעון בשם החסיון מפני הפללה עצמית שעומד לעובדיה. עוד הוסיפה הרכבת כי אין זה מוסרי לדרוש ממנה למסור את ההודעות למשטרה לאחר שהעובדים שהוזמנו לוועדות החקירה הפנימיות העידו שלא מרצונם החופשי אלא משום שחויבו לעשות כן, כאשר עובר לעדותם הם לא הוזהרו כי דבריהם עשויים לשמש לחובתם בהליכים פליליים ובנוסף לא עמדה להם זכות להיות מיוצגים על ידי עורכי דין והם לא הועמדו על זכותם להיוועץ בעורך דין. מטעמים אלו טענה הרכבת כי אם תחויב להעביר את ההודעות למשטרה תיפגע זכותם החוקתית של העובדים להליך פלילי הוגן.
6. בית המשפט לתעבורה דחה את טענותיה של הרכבת. נקבע כי משעה שהצווים לפי סעיף 43 לפקודה הופנו כלפי הרכבת בלבד ומכיוון שהרכבת ויתרה על זכותה לחסיון מפני הפללה עצמית, אין היא יכולה עוד לטעון בשם זכותם של העובדים לחסיון מפני הפללה עצמית, שכן זכות זו היא זכות אישית. כך, רק העובדים יכולים לטעון לחסיון מפני הפללה עצמית במשפטם שלהם, זאת בשל הרכיב האישי שבחסיון. עוד קבע בית המשפט לתעבורה כי על אף שהעובדים הם אורגנים של הרכבת הרי שאחריותם הפלילית נפרדת ושונה מאחריותה הפלילית של הרכבת ומשכך גם לא ניתן לקשור בין זכויותיהם הדיוניות הנפרדות. באשר לטענתה של הרכבת בכל הקשור לפגיעה בזכותם של העובדים להליך הוגן, קבע בית המשפט לתעבורה כי העובדים יהיו רשאים להעלות טענות בנוגע לקבילות ומשקל ההודעות במשפטם שלהם. לבסוף, ציין בית המשפט לתעבורה כי באיזון שבין ערך גילוי האמת לבין החשש לאי שיתוף פעולה עתידי של עובדי הרכבת עם ועדות חקירה פנימיות, גובר ערך גילוי האמת, זאת בהסתמך על ההלכה שנקבעה ברע"א 1412/94 הסתדרות מדיצינית הדסה עין-כרם נ' גלעד, פ"ד מט(2) 516 (1995) (להלן: עניין גלעד). לפיכך, הורה בית משפט השלום על העברת המעטפה הסגורה לידי המשטרה. על החלטה זו ערערו הרכבת והעובדים לבית המשפט המחוזי.
7. במהלך הדיון בבית המשפט המחוזי התברר כי העובדים לא היו צד להליך בבית המשפט לתעבורה. הרכבת טענה כי אין הדברים מדויקים היות שהעובדים ייפו את כוחה לייצגם ולהגן על זכויותיהם במסגרת ההליכים בבית המשפט לתעבורה. הצדדים הסכימו כי הערעור ימחק והדיון יוחזר לבית המשפט לתעבורה על מנת לאפשר לעובדים לטעון בשם עצמם לפני הערכאה הדיונית. בין לבין, ביום 30.5.2007 הודיעה המשיבה על החלטתה להגיש כתב אישום בין היתר כנגד המבקשים 2, 7, 10 והרכבת בגין התאונות ברבדים ובאחוזם ולאפשר להם להשמיע את טענותיהם במסגרת שימוע. משחזר הדיון לבית המשפט לתעבורה נקבע כי אין משמעות מיוחדת לעובדה שעתה העובדים הם אלו שטוענים כנגד העברת ההודעות למשטרה, שכן עדיין הצו מופנה כנגד הרכבת ואילו החסיון מפני הפללה עצמית הוא זכות אישית ותו לא. משכך, קבע בית המשפט לתעבורה כי אין הוא רואה לנכון לשנות מהחלטתו הקודמת בהתחשב בעובדה כי הרכבת ויתרה על זכותה שלה לחסיון מפני הפללה עצמית. על החלטה זו ערערו הרכבת והעובדים לבית המשפט המחוזי, שלפניו נטענו טענות דומות במהותן לטענות שנטענו לפני בית המשפט לתעבורה. בתמצית יאמר כי בית המשפט המחוזי קיבל את קביעותיו והנמקותיו של בית המשפט לתעבורה ואישר את החלטתו להעביר את ההודעות לעיונה של המשטרה. על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגשה הבקשה שלפנינו. יצויין כי במהלך חודש ספטמבר 2008 ועובר למתן פסק הדין על ידי בית המשפט המחוזי, הוגש לבית משפט השלום בבאר-שבע כתב אישום בין היתר כנגד המבקשים 2, 7 והרכבת.
מכאן הערעור.
דיון והכרעה
8. החלטנו לדון בבקשה כבערעור. כבר בפתח הדברים אציין כי לדידי דין הערעור להתקבל. לפיכך, אציע לחבריי לקבוע שהודעותיהם של עובדי הרכבת שנמסרו לועדות החקירה הפנימיות ואשר הופקדו בכספת בית המשפט לא יעברו לידי המשטרה וכי הצווים שהוציא בית המשפט לתעבורה לפי סעיף 43 לפקודה יבוטלו, ההודעות יוחזרו לרכבת והכל מהטעמים המפורטים להלן.
החסיון מפני הפללה עצמית אינו עומד לרכבת או לעובדיה בנסיבות העניין
9. סבור אני, בדומה לעמדתן של שתי הערכאות הקודמות, כי בנסיבות העניין לא עומדת לעובדי הרכבת זכות שבדין למנוע את העברת הודעותיהם למשטרה מכוח החסיון מפני הפללה עצמית. ואולם, סבור אני כי לעובדים עומדת הזכות למנוע את העברת ההודעות לעיון המשטרה מכוח זכותם להליך הוגן, והכל כמפורט להלן.
10. זכותו של אדם שלא להפליל עצמו מעוגנת בסעיף 47 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן: פקודת הראיות), הקובע כדלקמן:
"47.(א) אין אדם חייב למסור ראיה אם יש בה הודיה בעובדה שהיא יסוד מיסודותיה של עבירה שהוא מואשם בה או עשוי להיות מואשם בה.
(ב) ביקש אדם להימנע ממסירת ראיה מחמת שהיא עשויה להפלילו כאמור בסעיף קטן (א) ובית המשפט דחה את הבקשה והראיה נמסרה, לא תוגש הראיה נגד אותו אדם במשפט שבו הוא מואשם בשל העבירה שהעובדה המתגלית מן הראיה היא יסוד מיסודותיה, אלא אם הסכים לכך.