סגן הנשיאה
1. הנאשם הורשע, על-יסוד הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן, במסגרת הסדר טיעון שגובש לאחר שמיעת ראיות המאשימה, בביצוע עבירה של אינוס ומעשה מגונה, לפי סעיפים 345(א)(2) ו-348(א) בצירוף סעיף 345(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "
החוק").
2. אליבא דכתב האישום המתוקן, ביום 3.9.08, בשעה 13:00, בבנין ברחוב הלל 13 בירושלים (להלן: "
הבנין"), אנס הנאשם את מ'צ' (להלן: "
המתלוננת") וביצע בה מעשים מגונים, כמפורט להלן.
3. הנאשם, שהנו נשוי, הציג עצמו בכזב בפני המתלוננת כרווק יהודי, ובתוך כך - כמי שמעוניין בקשר רומנטי משמעותי. הנאשם הציע למתלוננת להתלוות אליו לבנין, ובעקבות מצג השווא האמור, היא הסכימה. הנאשם עלה עם המתלוננת במעלית לקומה העליונה בבנין. במעלית חיבק הנאשם את המתלוננת וחיכך את איבר-מינו בגופה, הרים את חולצתה וחזייתה, ונישק את חזה. כל זאת עשה הנאשם בהסכמת המתלוננת, שהושגה במרמה באמצעות מצג השווא.
4. בהגיעם לקומה העליונה בבנין הפשיט הנאשם את מכנסיה ותחתוניה של המתלוננת, והחדיר את איבר-מינו לאיבר-מינה עד שהגיע לסיפוק. אף זאת עשה הנאשם בהסכמת המתלוננת, שהושגה במרמה ובהסתמך על מצג השווא דלעיל. לאחר שבעל הנאשם את המתלוננת ועשה בה מעשים מגונים כאמור, עזב את הבניין והותיר אותה עירומה בקומה העליונה בבנין.
עד כאן עובדות כתב האישום המתוקן.
5. תסקיר שירות המבחן, מיום 3.1.10, משכילנו כי הנאשם בן 30, נשוי מזה כשלוש שנים, ואב לשני ילדים בגילאים שנה ושנתיים. הלה בן מאומץ, אשר אמו נפטרה בעת הלידה, שבמשפחתו המאמצת חווה חסכים רגשיים ונפשיים. עובר למעצרו דר עם אשתו בשכירות, ועבד באופן קבוע כשליח. שירות המבחן התרשם, כי הנאשם בעל יכולות, כוחות, רצון ושאיפות לניהול אורח חיים תקין. עם-זאת התרשם, כי לנאשם קשיים אישיותיים ורגשיים, כי הנו בעל דפוסי התנהגות ילדותיים, בלתי בשלים ובעייתיים. כך נמצא, כי הנאשם בעל דימוי עצמי נמוך, סף גירוי ותסכול נמוכים, קושי לגלות אמפטיה לזולת, קושי בדחיית סיפוקים ובהתמודדות עם תסכולים ולחצים.
6. באשר לעבירות בגינן הורשע, קיבל הנאשם אחריות חלקית לביצוען. תחילה התמקד בעובדה, כי המעשים בוצעו בהסכמתה המלאה של המתלוננת. בהמשך החל הנאשם לעבור תהליך של חשבון נפש ובדיקה עצמית. שירות המבחן התרשם, כי מעצרו של הנאשם, בבית המעצר, שלאחריו שהה משך תקופה ממושכת במעצר בית מלא עם איזוק אלקטרוני, על כל המשתמע מכך בחייו האישיים, זעזע את עולמו, באופן שהמחיש בעבורו את חומרת מעשיו, חידד הגבולות בין מותר לאסור.
7. בנסיבות אלו, המליץ שירות המבחן לדחות מתן גזר הדין בארבעה חודשים, במהלכם יועמד הנאשם בתקופת ניסיון טיפולי משמעותי. בהחלטתנו מיום 5.1.10, נעתרנו לבקשה, והדיון נדחה ליום 10.5.10.
8. בתסקיר משלים מטעם שירות המבחן, מיום 9.5.10, נאמר כי הנאשם מגלה מוטיבציה כנה לטיפול ומשקיע את רוב מאמציו בלמידה עצמית, צמיחה והתקדמות, עת ההליך המשפטי מהווה עבורו גורם מדרבן. שירות המבחן התרשם, כי הנאשם משתף פעולה באופן מלא בתהליך הטיפולי, כי חלו אצלו שינויים חיוביים ומשמעותיים ברמה הרגשית והמחשבתית, וכי הוא משקיע מאמצים רבים בניהול אורח חיים תקין ונורמטיבי.
9. לפיכך, המליץ שירות המבחן, כי ככל שיושת על הנאשם מאסר בפועל, יוגבל זה לתקופה קצרה ככל שניתן, שתרוצה בדרך של עבודות שירות, בשילוב עונש מרתיע של מאסר על תנאי. עוד הומלץ אודות העמדת הנאשם בצו מבחן טהור למשך שנה.
10. לאור האמור בתסקיר זה, ניסו הצדדים לגבש ביניהם הסדר טיעון גם לגבי העונש. בערבו של יום, לא צלח הניסיון, שעה שהמדינה נותרה בעמדתה העונשית כי יש להשית על הנאשם מאסר בפועל לתקופה העולה על 6 חודשים, הגם שלא תאמיר כדי שנים ארוכות, בעוד שההגנה דבקה גם היא בעמדתה.
11. בסיכומיו לעונש הטעים בא-כוח המאשימה, כי עצם העובדה כי הנאשם הותיר את המתלוננת עירומה בקומה העליונה בבנין מדגימה את אופי האינטראקציה המורכבת ביניהם, מכוחה נולדו העבירות דנן. אכן, את המעשים האמורים ביצע הנאשם שלא תוך הפעלת כוח. ברם, את יכולת התנגדותה למעשיו פוגג הנאשם באמצעות מצג השווא אודות מצבו האישי - כרווק המעוניין בקשר רומנטי משמעותי. הנאשם ניצל, אפוא, את רצונה של המתלוננת בקשר רגשי עמוק, שאך בעטיו הסכימה לקיים עמו יחסי מין. לפיכך, והגם שתסקיר שירות המבחן בעניינו חיובי, עתר להשית על הנאשם מאסר בפועל לתקופה משמעותית ופיצוי למתלוננת.
12. בסיכומיו לעונש הטעים בא-כוח הנאשם, כי בנסיבות העניין יש להסתמך על האמור בתסקיר החיובי של שירות המבחן, המלמדנו אודות הפוטנציאל השיקומי הגבוה של הנאשם. לדידו, אין כל הצדקה להשית על הנאשם את העונשים להם עתרה המאשימה, שהרי אפילו במקרים חמורים יותר הסתפק בית המשפט בעונשי מאסר שרוצו בדרך של עבודות שירות. לכן, ולמען תישמר הפרופורציה הראויה בין מעשי הנאשם לבין העונש ההולם אותם, כל שכן לאור העובדה כי הלה נעדר עבר פלילי, הודה במיוחס לו, נטל אחריות על מעשיו, מה גם שאינו מהווה סכנה, ניתן להסתפק במקרה זה ב-6 חודשי מאסר שירוצו בדרך של עבודות שירות. לעניין זה ציין, כי הנאשם היה עצור משך 56 ימים, ומאז שוחרר - נתון במעצר בית, כבר מעלה משנה.
13. אין חולק, כי הנאשם ביצע במתלוננת עבירת אינוס, בכך הודה, ובשל כך אף הורשע בדין. ברי לכל, כי המדובר באחת מן העבירות החמורות ביותר בקודקס הפלילי, בצדה עונש מירבי של מאסר בפועל לתקופה ממושכת ואף מאסר מינימום של 4 שנים בצידה (ראו: סעיף 355 לחוק). אכן, אין לפנינו מעשה אינוס "קלאסי" - כוחני, וכתב האישום שהוגש בתחילה, בגדרו צוינה התנגדותה הממשית של המתלוננת למעשי הנאשם, תוקן בהמשך ההליך, לאחר שמיעת עדותה, באופן שהובהר כי הללו אמנם בוצעו בהסכמתה, אלא שזו הושגה במרמה, בהסתמכה על מצג-שווא. ודוק: אלמלא סברה כי הנאשם רווק יהודי המעוניין בקשר רומנטי משמעותי, לא הייתה משתפת עמו פעולה.
14. לאור האמור בתסקירי שירות המבחן נדמה, כי שיקומו של הנאשם אכן נגיש ואפשרי בעבורו, זאת - לו רק יהא נחוש בדרכו החדשה, תוך שיסתייע בגורמים הטיפוליים המקצועיים. נסיבותיו האישיות של הנאשם מוכיחות עד כמה עשוי אדם להתקדם ולצמוח במהלך חייו, להקים משפחה ולנהל אורח חיים נורמטיבי, להתעלות אל מעבר לקשיים אובייקטיביים, לנתוני פתיחה מורכבים וקשים. הדבר מלמד אודות כוח רצון עז ויכולת תואמת. זאת ועוד: הנאשם נעדר עבר פלילי, לו זו אפוא מעידה ראשונה. הנאשם אף הודה במיוחס לו, מה גם שמודעותו לפסול שבמעשיו הולכת ומתבררת בקרבו. את העובדה כי הודה במיוחס לו אך לאחר שמיעת עדות המתלוננת, אין לפקוד לחובתו בשלב זה, באשר רק לאחריה הבינה המאשימה כי התיק מורכב יותר משסברה מלכתחילה, או-אז החל הסדר הטיעון לרקום עור וגידים.
15. יחד-עם-זאת, בל נשכח כי עבירת אינוס שבוצעה "בזכות" מצג-שווא היא הנדונה כאן. עם כל הרצון הטוב ללכת כברת דרך לקראת הנאשם ולהקל בעונשו ככל שניתן, איני סבור כי זה המקרה להסתפק בהשתת מאסר בפועל שירוצה בעבודות שירות, ולו אף לתקופה המרבית שהציעה ההגנה לעניין זה - 6 חודשים. ודוק: שומה על בית המשפט להגן על האינטרס הציבורי מפני עבריינים מתוחכמים בעלי לשון חלקלקה ומתק שפתיים, שבכוחם להוליך שולל קורבנות תמימים, במחיר הכבד מנשוא - קדושת גופם ונפשם. שעה שנשמט בסיס האמון בין בני אדם, כל-שכן עת מדובר בנושאים כה אינטימיים ורגישים, מכונני גורלות, נדרש בית המשפט לעמוד איתן לצדם של הקורבנות - בפועל ובכוח, להגן על שלומם. אחרת, אותם ינצלו-יתמרנו-ירמו, במחיר עונשי נסבל וסמלי.
16. אין לדעת ולהבין עד תום כיצד חשה המתלוננת לאחר שעזב הנאשם את הבניין, והותירה מאחור - עירומה, בקומה העליונה. מהלך ההתפכחות מהונאה שכזאת וודאי אינו קל, מצריך הוא תעצומות נפש ואמונה בטוב שעוד צופן העתיד. בעשותו כן, הפגין הנאשם אטימות אנושית בסיסית כלפי קורבנו, כמו אך היה בגדר אמצעי לסיפוק יצריו בעבורו, לא יותר. את היכולת לראות את האחר ואת רצונותיו, להבין כוונותיו ולהתחשב בהם במלוא הרצינות והכבוד, גם במחיר תסכול אישי כבד, על הנאשם אפוא עוד לפתח. הדברים מקבלים משנה-תוקף אם בקשר אינטימי חפץ הנאשם, או-אז היה עליו לנקוט משנה-זהירות, להתוודות על האמת, לוודא כי גם אז יסוד ההסכמה שריר וקיים. אמנם, רבים המה המבקשים קרבה ואינטימיות בחייהם, אך עדיין - יש להדר בכבודם, לא לרמוס זכויותיהם, לא לחלל גופם ונפשם ויהי מה, באדישות מצמררת, לזכור כי חלקם אף נעדרי יכולת בחירה של ממש, הזוכים להגנה מוקפדת מצד המחוקק.