תוצאת הכרעת הדין
1. בכתב האישום המונח בפנינו, שני אישומים:
האישום הראשון מופנה נגד שני הנאשמים, צחי הנגבי ושמואל הרשקוביץ. מיוחסת להם עבירה של הפרת אמונים, לפי סעיף 284 לחוק העונשין, תשל"ז-1977. להנגבי מיוחסת גם עבירה של שוחד בחירות ועבירה של ניסיון להשפיע על בעל זכות הצבעה.
האישום השני מופנה נגד הנגבי לבדו. הוא מואשם בביצוע עבירות של עדות שקר ושבועת שקר, לפי סעיפים 237 ו-239 לחוק העונשין, תשל"ז-1977.
2. דעות השופטים הן אלה:
א.
האישום הראשון - עבירה של מרמה והפרת אמונים.
לדעת
השופט צור, בעת שנעשו המעשים שהוכחו באשר להנגבי, אלו לא היוו עבירה של מרמה והפרת אמונים, מה גם שכך נהגו כל קודמיו של הנגבי בתפקיד ומאחר ואת המינויים למיניהם שהציע הוא העביר להחלטת הדרג המקצועי אשר הפעיל שיקול דעת לגבי כל מינוי ומינוי ודחה הצעות למינויים רבים שהציע הנגבי.
מאידך,
השופטים רומנוב ושחם מקבלים את הטענה המשפטית העקרונית שהועלתה על ידי המאשימה בתיק זה ולפיה, מינויים פוליטיים, בנסיבות המתאימות, מהווים, והיוו בתקופה הרלוונטית, עבירה של מרמה והפרת אמונים לפי סעיף 284 לחוק העונשין, תשל"ז-1977. דעת השופטים רומנוב ושחם היא, שהוכח כי שני הנאשמים, כל אחד לפי חלקו, עבר עבירה של מרמה והפרת אמונים, לפי הסעיף האמור.
לגבי הרשקוביץ
למרות המסקנה דלעיל, השופטים רומנוב ושחם שותפים לדעה, שיש לקבל את טענת ה"
הגנה מן הצדק" אותה העלה הרשקוביץ. התוצאה הנובעת מעמדות שלושת השופטים בעניינו של הרשקוביץ היא,
שהוחלט ברוב דעות השופטים רומנוב ושחם, לבטל את האישום הראשון, ככל שהוא מופנה נגד נאשם זה.
מאידך, דעת השופט צור היא שיש לזכותו מעבירה זו.
לגבי הנגבי
לעניין תחולת ה"
הגנה מן הצדק" בעניינו של הנגבי, נחלקו דעות השופטים רומנוב ושחם. דעת השופט רומנוב היא, שיש לקבל את טענת ה"הגנה מן הצדק" גם ככל שהועלתה על ידי נאשם זה. מנגד סבור השופט שחם, שאין לקבל את טענת ה"הגנה מן הצדק" שהעלה הנגבי, אלא יש להרשיעו בעבירה של מרמה והפרת אמונים.
התוצאה לגבי העבירה של מרמה והפרת אמונים ביחס להנגבי
יוצא, אפוא, שככל שמדובר בעבירה של מרמה והפרת אמונים, ביחס להנגבי, ישנן 3 דעות:
דעת השופט צור היא שיש לזכות את הנגבי,
דעת השופט רומנוב היא שיש לבטל את האישום שהוגש נגדו בהקשר זה,
ודעת השופט שחם היא שיש להרשיע את הנגבי. סעיף 80 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, קובע את כללי ההכרעה בבית משפט שנחלקו בו הדעות. סעיף זה קובע, כי "
באין רוב לדעה אחת בעניין פלילי - יראה בית המשפט אם יש רוב דעות לגבי כל ממצא עובדתי, יסוד מיסודות העבירה או נושא אחר, המחייבים הכרעה לחיוב או לזיכוי, ויכריע בהתאם." דעת הרוב בעניינו של הנגבי היא, כי הוכח שעבר עבירה של מרמה והפרת אמונים. דעה זו גוברת על דעת המיעוט הגורסת שיש לזכותו. לעניין תוצאות המחלוקת הקיימת בין שופטי הרוב בשאלת קבלת טענת ה"ההגנה מן הצדק" שהעלה הנגבי, הרי שהדעה המקלה עם הנגבי גוברת על זו המחמירה עימו.
התוצאה הנובעת מכל האמור לעיל היא,
שבכל הנוגע לעבירה של מרמה והפרת אמונים המיוחסת להנגבי, הוחלט לבטל את האישום, ככל שהוא מתייחס לעבירה זו.
ב.
באשר לעבירות הנוספות המיוחסות להנגבי באישום הראשון: שוחד בחירות וניסיון להשפיע על בעל זכות הצבעה -
דעת השופטים צור ורומנוב היא, שיש לזכות את הנגבי מביצוען של עבירות אלה.
דעת השופט שחם היא, שיש להרשיע את הנגבי בעבירות אלה, ככל שהן מתייחסות לפרסום שנעשה ב"מרכז העניינים".
התוצאה היא, שביחס לשתי עבירות אלה הוחלט, ברוב דעות, לזכות את הנגבי.