השופטת א' פרוקצ'יה:
השאלה העומדת להכרעה בהליך זה היא - האם קורקינט המשמש ככלי משחק לילדים, המונע על ידי מנוע בנזין (להלן: קורקינט מכני), הינו "רכב מנועי" כמשמעותו של מונח זה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים או החוק).
הרקע העובדתי
1. המערער, יליד מאי 1983, קיבל במתנה מהוריו קורקינט מכני שנרכש בארצות הברית, במחיר של 100 דולר. הקורקינט מונע במנוע בנזין, שנפחו 22 סמ"ק, והוא מותנע באמצעות משיכת חוט. מיכל הדלק מכיל ליטר אחד של בנזין. אין על הקורקינט מושב כלשהו, ואין בו תיבת הילוכים, ומתקני איתות, פנסי תאורה, צופר או מראת צד. מהירות השיוט של הקורקינט היא 24 קמ"ש, ומהירותו המקסימלית היא 32 קמ"ש. הקורקינט המכני מעולם לא צויד ברישיון רכב, לא הוצאה לגביו תעודת ביטוח לכיסוי השימוש בו, ולא ניתן רישיון נהיגה לנוהגים בו. הקורקינט המכני אסור ביבוא לישראל, והשימוש בו אסור כאן.
2. ביום 7.12.97, בעת שהיו כבני 14 שנים, רכבו המערער וחברו, עדי דביר, על הקורקינט בכביש בהרצליה פיתוח, כנגד כיוון התנועה. עדי דביר נהג בקורקינט המכני, ואילו המערער עמד מאחוריו. תוך כדי הנסיעה בקורקינט, באה מול השניים מכונית פרטית נהוגה בידי המשיב 1. המכונית פגעה בקורקינט, וכתוצאה מכך נחבלו המערער וחברו בגופם. עדי דביר נפצע קל, אך המערער נפגע פגיעת ראש קשה, איבד הכרתו למשך כמה ימים, ואושפז במחלקה הנוירו-כירורגית בבית החולים בילינסון.
3. המשיבה 2, כלל חברה לביטוח בע"מ, המבטחת של משיב 1, הגיעה להסדר פשרה עם עדי דביר מחוץ לכותלי בית המשפט. לעומת זאת, המשיבים דחו את דרישת המערער לפיצוי, בטענה כי הקורקינט המכני עונה להגדרה של "רכב מנועי", על פי חוק הפיצויים. ואם כך, מאחר שלא היה ביטוח לקורקינט, ולא היו למשתמשים בו רשיונות נהיגה, אין המערער זכאי לפיצוי על פי הוראות החוק. בעקבות זאת, המערער הגיש תביעת פיצויים כנגד המשיבים בעילת פיצוי על פי חוק הפיצויים, וכן בעילה על פי פקודת הנזיקין [נוסח חדש]. הדיון בשתי העילות פוצל, וביום 24.5.06 דחה בית המשפט המחוזי (כב' השופט ע' גרשון) את התביעה בגין העילה הנזיקית, לבקשת המערער. נותרה, אפוא, התביעה לפיצוי על פי חוק הפיצויים.
פסק הדין של בית המשפט המחוזי
4. לאחר שמיעת עדויות וטיעוני הצדדים, קבע בית המשפט המחוזי כי הקורקינט המכני עונה להגדרה של "רכב מנועי" כמשמעותו בחוק הפיצויים. הוא קבע, כי מדובר ב"רכב הנע בכח מכני על פני הקרקע" על פי הרישא להגדרת "רכב מנועי" בסעיף 1 לחוק הפיצויים. המחלוקת העיקרית נסבה על השאלה האם הכלי האמור עונה לרכיב ההגדרה המחייב כי "עיקר ייעודו לשמש לתחבורה יבשתית". בעניין זה נקבע, תוך הסתמכות על ההלכה הפסוקה, כי רכיב זה משמעו כי הרכב משמש לתחבורה יבשתית כפונקציה עיקרית, אף כי לא בלעדית, וכי המושג "תחבורה יבשתית" משמעו הובלת אנשים, או מטען ממקום יבשתי אחד למשנהו. נקבע, כי בקורקינט המכני מתקיימים יסודות אלה, שכן ייעודו העיקרי הוא לשמש לתחבורה יבשתית לשם הובלת בני אדם ממקום למקום.
5. בית המשפט שלל את האפשרות להגדיר את הקורקינט המכני כ"צעצוע", אשר נועד לשעשוע בלבד. הוא ציין, כי ניתן להשתמש בקורקינט המכני לא רק לצרכי שעשוע, אלא גם לצרכי תחבורה בתוככי ישוב קטן, שבו המרחקים אינם גדולים במיוחד. הוא הישווה את הקורקינט למכונית מירוץ המהווה "רכב מנועי" למרות שייעודה הוא הנאה ושעשוע. עוד היפנה בית המשפט לצו התעבורה (פטור קורקינט חשמלי מהוראות הפקודה), התשס"ד-2004 (להלן: צו פטור לקורקינט חשמלי), אשר מוציא במפורש קורקינט חשמלי ממסגרת הוראות פקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן: פקודת התעבורה או הפקודה). הוא הסיק מכך, כי מכלל הן ניתן ללמוד על הלאו. העובדה כי הקורקינט המכני לא הוחרג מהפקודה, מלמדת שיש לראות כלי זה כ"רכב מנועי" שהוראות פקודת התעבורה, לרבות חובת הרישוי והביטוח, חלות עליו. הוא הוסיף, כי העובדה בלבד שמיכל הדלק של הקורקינט מכיל רק ליטר אחד של בנזין, אינה שוללת את תחולת ההגדרה עליו. ענין זה משליך רק על גודלו של כלי הרכב, אך לא על טיבו ועל סיווגו. גם בעובדה כי הקורקינט מותנע באמצעות חוט, לא ראה בית המשפט כדי להעלות או להוריד לעניין הגדרת הכלי כ"רכב מנועי" על פי הגדרת החוק. התוצאה מהחלת הגדרת "רכב מנועי" על הקורקינט הביאה את בית המשפט קמא לדחיית תביעת המערער על פי חוק הפיצויים. הטעם לכך הוא, כי על פי סעיף 3(א) לחוק הפיצויים, בתאונת דרכים שבה היו מעורבים מספר כלי רכב, תחול על כל נוהג האחריות לנזקי הגוף של מי שנסע בכלי הרכב שלו. מצד שני, על פי סעיף 7(6) לחוק, בעל רכב או מחזיק בו שהתיר לאחר לנהוג בו בלא ביטוח, לא יהיה זכאי לפיצוי על פגיעה שנגרמה לו באותה נהיגה. לאור זאת, המערער נותר בלא כל סעד על פי חוק הפיצויים.
במאמר מוסגר ראוי להבהיר, כי אילו נקבע כי הקורקינט אינו "רכב מנועי", כי אז היה חל סעיף 2 לחוק על הענין, והיו רואים במערער כמי שנפגע בתאונת דרכים על ידי הרכב הפוגע בלבד, שהאחריות לפיצויו חלה על הנוהג באותו רכב.
טענות הצדדים
טענות המערער
6. טוען המערער, כי הקורקינט המכני אינו עונה להגדרה של "רכב מנועי", על פי חוק הפיצויים שכן הוא מהווה צעצוע, שאין בו מאפיינים של כלי רכב מנועי. בחינת אדם סביר את הקורקינט תעלה כי מדובר בכלי משחק ולא בכלי רכב מנועי, שמטרתו תחבורה יבשתית. הכלי נרכש על ידי הורים כמשחק לילדיהם, והם, וכן רשויות המכס וגורמי אכיפת החוק, לא העלו מעולם על דעתם כי נדרש רישיון נהיגה וביטוח חובה לצורך שימוש בכלי זה. מהבחינה הנורמטיבית, אין מדובר "ברכב מנועי" כהגדרתו בחוק הפיצויים משאין הוא עונה לייעוד התחבורתי הנדרש בהגדרה. המערער מוסיף, כי הקורקינט החשמלי הוצא במפורש מתחולת פקודת התעבורה, ודינו ודין הקורקינט המכני צריך להיות דומה, מאחר שמאפייניהם דומים, והם משרתים אותו קהל יעד. לאור כל אלה, טוען המערער כי אין לראות בקורקינט המכני "רכב מנועי" לצורך תחולת חוק הפיצויים. משמעות קביעה זו היא, כי רואים את המערער כמי שנפגע בתאונה מפגיעת רכב פרטי, ואין משמעות לעובדה כי הפגיעה נעשתה בעוד הנפגע משתמש בקורקינט המכני. בנסיבות אלה, זכאי הנפגע לפיצוי על פי חוק הפיצויים.
טענות המשיבים
7. המשיבים טוענים, כי הקורקינט המכני עונה להגדרה של "רכב מנועי" בחוק הפיצויים. מדובר בכלי בעל כוח הנעה לא מבוטל, מצוייד במנוע בנזין המגיע למהירות של 32 קמ"ש, העונה גם לייעוד של תחבורה יבשתית. אין מדובר בצעצוע, אלא בכלי בעל פוטנציאל הנעה שנע בכביש, שסכנה תחבורתית בצידו. נטען עוד, כי אפילו נועד הכלי גם למשחק, אין הדבר שולל את אופיו העיקרי ככלי רכב מנועי שנעשה בו שימוש לתחבורה יבשתית. על כלי זה חלה פקודת התעבורה, ופטור מפורש מהוראות הפקודה ניתן בצו רק לקורקינט חשמלי, שמהירותו נמוכה בהרבה. הדבר משמיע, כי קורקינט מכני הנדון כאן אינו פטור מהוראות פקודת התעבורה, ויש להתייחס אליו ככלי רכב, החייב ברשיונות ובביטוח.
8. המשיבים בטיעוניהם מפנים לעדותו של מר צעידי, האחראי על התקינה במשרד התחבורה, המתייחס לכלי זה כרכב מנועי לכל דבר ועניין, בין שיוגדר ככלי רכב דו-גלגלי, ובין שיוכר כאופנוע. הם מוסיפים, כי העובדה שכלי אינו מורשה לנוע בכביש, ולא ניתן לו רשיון רכב אינו גורע מסיווגו כ"רכב מנועי". המשיבים מותחים אבחנה בין הקורקינט המכני לבין מכונית הקרטינג. בעוד הקורקינט משמש כלי תחבורה ממקום למקום, הקרטינג נועד למשחק בשטח סגור, ומטרתו אינה תחבורתית. לאור כל אלה נטען, כי הכלי בו השתמש המערער בעת הארוע הוא כלי רכב מנועי. מאחר שלא היה ביטוח לרכב, אין המערער זכאי לפיצוי בגין פגיעתו בארוע התאונה.
השאלה
9. חוק הפיצויים קובע את אחריותו הבסיסית של המשתמש ברכב מנועי לפצות נפגע על נזק גוף שנגרם לו בתאונת דרכים שבה היה מעורב רכבו.
סעיף 2(א) לחוק קובע: