הכרעה בתביעה לפס"ד הצהרתי כי התובע והמנוחה הינם ידועים בציבור

פתח דבר

1.         עניינו של פסק הדין אשר בפני הוא הכרעה בתביעתו של התובע אשר הוגדרה בכותרתה כפסק דין הצהרתי. בתובענה התבקשתי להצהיר כי התובע והמנוחה, ב.ק. ז"ל (להלן "המנוחה"), "הינם ידועים בציבור ועל כן תתקיים ביניהם הלכת השיתוף". תביעה זו הוגשה כנגד קרוביה של המנוחה והזוכים על פי צוואתה מיום 21/09/07.

הרקע ותמצית טענות הצדדים

2.         המנוחה נפטרה ביום 09/11/07 כאשר אינה נשואה ואין לה ילדים משלה. המנוחה היתה ניצולת שואה אשר קיבלה תגמולי האוצר כנכת רדיפות הנאצים וכן היתה גימלאית המדינה.

3.         לטענת התובע הוא הכיר את המנוחה בשנת 1989. לטענתו הוא והמנוחה הכירו "בגיל מתקדם של חייהם ועל כן לא ראו מקום למסד את יחסיהם במוסד הנישואין", אך לטענתו "התנהגו הלכה למעשה כזוג נשוי לכל עניין ודבר".

4.         לטענתו של התובע הוא והמנוחה התגוררו ביחד בדירתה של המנוחה ברחוב ..... בתל אביב, דירה שהיתה בבעלותה של המנוחה. לטענתו של התובע, לאחר מספר שנים מכרה המנוחה את הדירה בתל אביב והשניים רכשו יחדיו דירה בגבעתיים, ואולם, כך הוסיף התובע, מטעמים של מיסוי ועקב זכאותה של המנוחה להנחה במס רכישה, נרשמו הזכויות בדירה ע"ש המנוחה בלבד.

5.         התובע הוסיף וטען בתביעתו כי הוא והמנוחה ניהלו משק בית משותף כאשר ההוצאות כולן "נרשמו כולן כלפי חוץ על שמה של המנוחה" וכך טען התובע, גם הרכב שנרכש נרכש ע"י שניהם למרות שנרשם ע"ש המנוחה. לטענתו הוא הכניס את הכנסתו לקופה המשותפת.

6.         התובע טוען כי הנתבעים, שהם בני משפחתה של המנוחה, מנסים להוציאו מדירת מגוריו ולהתכחש לזכויותיו כידוע בציבור של המנוחה.

7.         לטענת התובע גם המוסד לביטוח לאומי הכיר בו כבן זוגה של המנוחה.

8.         בנסיבות אלה, טען התובע בתביעתו כי הינו זכאי למחצית הכספים שבחשבונות המנוחה, על פי הלכת השיתוף ובהתאם לכך לתת צווים האוסרים דיספוזיציה בחשבונות המנוחה.

9.         מנגד, הכחישו הנתבעים את תביעת התובע וטענו כי המושג המשפטי של "ידוע בציבור" אינו יוצר כל סטטוס ולפיכך לא ניתן לתבוע סעד הצהרתי כזה.

10.        הנתבעים טענו כי התובע והמנוחה התנהגו כבני זוג רק בתקופות מסוימות לחייהם. הנתבעים טענו בהגנתם כי התובע לא גר עם המנוחה באותה דירה בקביעות, וכי "מסר מען זה לצרכי קבלת דואר בלבד מחמת גירושיו".

11.        לטענתם של הנתבעים הדירות היו של המנוחה בלבד ולפיכך נרשמו על שמה, ויש אפוא לדחות את התביעה.

12.        לטענת הנתבעים התובע שילם למנוחה באופן לא עקבי את הוצאות מחייתו בלבד, ואין בכך כדי להפכו לידוע בציבור של המנוחה. לטענתם של הנתבעים, האישור שניתן לתובע ע"י המוסד לביטוח לאומי, הוא אישור לצורך נהיגה ברכב נכה כבן - לוויה של בעל הרכב הנכה ואין בו יותר מכך.

13.        הנתבעים הוסיפו וטענו כי אם נכונה טענת התובע כי אז גם רכושו של התובע שייך במחציתו למנוחה וכך באשר לדירה שרכש התובע בשנת 2005 ברמת גן.

14.        להשלמת הרקע אוסיף כי הנתבעים - הזוכים על פי צוואת המנוחה מיום 21/09/07, הגישו בקשה לקיום צוואתה זו. התובע שבכאן התנגד למתן צו קיום צוואה, בין היתר בטענת זיוף הצוואה. תיקים אלה (תע' 107051/08 ותע' 107052/08) נקבעו על ידי להוכחות ליום 21/11/10. עוד יצוין כי צוואה אחרת של המנוחה מיום 23/10/07 הוכחה כמזויפת על פי חוות דעת מומחית שהזמנתי ולפיכך נמחקה התובענה ביום 30/12/09 ע"י מבקשי ביצוע הצוואה.

15.        ועוד כדי להשלים את הרקע הדיוני, אבהיר כי ביום 27/04/09, עת הועדתי את התובענה לשמיעת ההוכחות, ניתנה על ידי החלטה בה נקבע "מסלול" מסודר להגשת תצהירי עדויות ראשיות, אך כשהגיע מועד ההוכחות הסתבר שהתובע לא הגיש תצהירי עדותו הראשית בניגוד להוראתי. חרף העובדה שניתן היה בשלב זה לקבוע כי התביעה לא הוכחה, בחרתי שלא לעשות כך, כדי שלא להכשיל את הדיון בטענה פרוצדוראלית, אפשרתי לחקור את התובע על התצהיר התומך בכתב תביעתו (ראה החלטתי מיום 17/12/09, עמודים 1 ו-2 בפרוטוקול הדיון).

דיון

סיווגה של התביעה