השופט א' א' לוי:
מבוא
1. זהו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופט א' סטרשנוב), מיום 30.10.00, לפיו נדחתה תביעת המערערת לביטול הודעות ביטול הפוליסות אשר נשלחה על ידי בעלה המנוח למשיבה 1, וכן נדחתה תביעתה לזכותה בתגמולי הביטוח שלטענתה היה זכאי להם בעלה עקב מחלת הסרטן בה לקה ואשר גרמה למותו.
הצדדים
2. גב' ארזה שלזינגר (להלן: "המערערת"), הנה אלמנתו ויורשתו היחידה של אורי שלזינגר ז"ל (להלן: "המנוח"), בהתאם לצו קיום צוואה מיום 1.10.95. המערערת הינה גם המוטבת על פי פוליסות הביטוח בהן היה מבוטח המנוח ב"פניקס" - חברה לביטוח בע"מ (להלן: "המשיבה"). המשיבים 2 ו-3 היו סוכני הביטוח של המנוח, אשר ביטחוהו אצל המשיבה, ואשר צורפו לערעור כמשיבים פורמאליים, לאחר שהתביעה כנגדם נדחתה בהסכמת המערערת.
עובדות הרקע
3. בתאריך 29.12.87, חתמו המנוח ומעסיקתו, חברת קשר בראל פרסומאים בע"מ, על הצעה לפוליסת ביטוח חיים, אשר כללה סעיפי הרחבה וכיסוי ביטוחי כנגד אובדן כושר עבודה, נכות עקב תאונה, וכיסוי ביטוחי כנגד מחלת הסרטן.
בתחילת שנת 1994 הפסיק המנוח את עבודתו בחברת הפרסום קשר בראל בע"מ, ועבר לחברת טבולה בע"מ, בה היה שותף ובעל מניות. ביום 16.3.94 הגיש המנוח למשיבה הודעה על עזיבת מקום עבודתו, ביקש למשוך את כספי הפיצויים שהצטברו לזכותו בפוליסות ולהעבירם לחשבונו בבנק, ואת יתרת הפוליסות ביקש המנוח לסלק. משלא הצליחו אנשי המשיבה להניא את המנוח מדרישתו זו, הפקידה בחשבונו, בחודש אפריל 1994, 70,000 ש"ח בגין פדיון פיצויים בסכום כולל של 139,262 ש"ח מהם נוכה מס בסכום של 69,262, ובאותו חודש הופקד בחשבונו של המנוח סכום נוסף של 35,846.61 ש"ח. יצוין כי לאור סעיף 10 לחוק חוזה הביטוח תשמ"א-1981, הקובע כי חוזה הביטוח מתבטל בתום 15 ימים ממסירת הודעת הביטול, הרי שלהלכה התבטלו הפוליסות ביום 1.4.94. המנוח בוטח בביטוח חדש בחברת "שילוח", והפוליסה החדשה לא כללה כיסוי ביטוחי כנגד מחלת הסרטן.
בתאריך 24.4.94 נודע למנוח כי לקה במחלת הסרטן, וכחלוף 9 חודשים (ביום 15.1.95) שיגר באמצעות עורך דינו, הודעת ביטול ל"הודעת הביטול של הפוליסות" מחודש מרץ 1994. בתאריך 24.1.95 נפטר המנוח עקב מחלת הסרטן, ועם הפטירה העבירה המשיבה למערערת על חשבון הפוליסות המסולקות, סכומים שלא היו שנויים במחלוקת בין הצדדים: 206,477 ש"ח בתאריך 23.4.95, ובתאריך 25.6.95 סכום נוסף של 30,696 ש"ח, לאחר ניכוי מס במקור.
פסק דינו של בית משפט קמא
4. בתאריך 4.11.95 הגישה המערערת את תביעתה לבית המשפט המחוזי, ובה טענה כי הודעת הביטול אשר שיגר המנוח למשיבה ביום 16.3.94, הנה בטלה ו/או דינה להתבטל, עקב כך שהיא ניתנה בהתבסס על אמונה מוטעית, לפיה המנוח היה באותה עת בריא ושלם. המערערת טענה, כי לו ידע המנוח שהוא חולה במחלת הסרטן, לא היה מבטל את פוליסת הביטוח. עוד טענה המערערת, כי סירובה של המשיבה לקבל את ביטול הודעת הביטול מיום 15.1.95, והחלטתה לראות בפוליסות כמבוטלות, מהווה התנהגות הלוקה בחוסר תום לב, ואף שימוש לרעה בזכות מכוח הסכם.
לחילופין טענה המערערת, כי על המשיבה לשלם לה את ערך הפוליסה כנגד מחלת הסרטן, הואיל והתברר כי המנוח חלה במחלה זו עוד בטרם ביטול הפוליסות על ידו. המערערת תמכה את טענתה זו בחוות דעתה של ד"ר בן-טל, מי שטיפלה במנוח בעת מחלתו, ממנה עולה כי המנוח לקה במחלת הסרטן לפני יום 16.3.94 (היינו, לפני יום ביטול הפוליסה על ידו). כתב התביעה המקורי כלל אף מספר טענות כנגד סוכני הביטוח, המשיבים 2 ו-3.
5. בתאריך 8.2.2000, במסגרת הסדר פשרה שהושג בין המערערת למשיבים 2 ו-3, ניתן בבית משפט קמא פסק דין חלקי, בו נדחתה התביעה כנגד המשיבים 2 ו-3, ובנוסף הורה בית המשפט כך:
"הנני מחליט, כי בשלב זה לא תבוטל הודעת צד ג' שנמסרה על ידי הנתבעת 1 לנתבעים 2, 3 וזאת נוכח העובדה שהעילה החוזית נותרה בעינה... עם זאת, הנני מחליט כי נושא ההודעה לצד ג' יידון בשלב מאוחר יותר, ולא במהלך הדיון בתביעה העיקרית בין התובעת לבין הנתבעת 1, וזאת לאור סמכותי לפי תקנה 222 לתקנות סד"א, תשמ"ד-1984".
לאחר שמיעת ראיות הצדדים, החליט בית המשפט המחוזי לדחות את התביעה כנגד המשיבה. בית המשפט קבע, כי טעותו של המנוח היתה לכל היותר טעות בכדאיות העסקה, ולאור האמור בסעיף 14(ד) לחוק החוזים חלק כללי תשל"ג-1973, זו אינה טעות המקנה לצד לחוזה את הזכות לבטלו, ובלשון בית המשפט בעמ' 10 לפסק הדין:
"במקרה דנן, הן המנוח והן הנתבעת, חברת 'הפניקס', לא ידעו כלל על מחלת הסרטן בה לקה המנוח - עובדה שנתגלתה להם רק לאחר ביטול פוליסת הביטוח. היות שכך, הרי שניתן לומר, כי המנוח העריך - הערכה שנתגלתה בדיעבד כמוטעית- בעת שביטל את פוליסת הביטוח, כי לא תתגלה מחלת הסרטן בגופו בזמן הקרוב - זאת עד לכניסתה לתוקף של פוליסת הביטוח בחברת 'שילוח' - ביטוח שלאחר מכן התברר שלא כלל כיסוי למחלת הסרטן..."
ובהמשך בעמ' 13:
"בנסיבות אלה...סבורני כי אין לראות ב'טעות' זו של המנוח טעות כמשמעותה בסעיף 14 לחוק החוזים (חלק כללי), אלא לכל היותר, ועם כל הצער שבדבר, טעות שאינה אלה בכדאיות העסקה - טעות שהדין לא מכיר בה כמקימה סעד לתובעת בתביעה דנן".
באשר לטענתה החלופית של המערערת קבע בית המשפט, כי אין לומר שהאירוע הביטוחי התרחש בעת שהפוליסה הייתה בתוקף. בית המשפט סבר כי הפרשנות המשפטית הראויה בהתאם לתנאי הפוליסה היא, שלצורך הכיסוי הביטוחי לא די בכך שהמחלה קיננה בגופו של המבוטח, ונדרש מבחן משולב, שהראשון בהם הוא כי מחלת הסרטן תתגלה ותאובחן בפועל בגוף המבוטח, ובלשון סעיף 2(א) של הפוליסה: "המבוטח יחשב כחולה אשר נתגלתה בו מחלת סרטן ממאירה אם נקבע כי קיים בגופו... גידול ממאיר". באשר למבחן האחר נאמר בפוליסה בסעיף 5(ב): "אחריות החברה לתשלום תיווצר בתנאי מפורש כי בנוסף לקביעת האבחנה על גילויו של גידול ממאיר במשמעות ההגדרה של ביטוח 'מאבק בסרטן', קיימת המלצה רפואית של אונקולוג או כירורג לקבלת טיפול רפואי מיידי לכריתה... גילוי ואבחנה בלבד ללא טיפול רפואי כמצוין לעיל בסעיף קטן ב' לא יזכו את המבוטח או את המוטב, בסכום הביטוח על פי ביטוח 'מאבק בסרטן'". בית המשפט הוסיף ודחה גם את טענת המערערת לפיה תנאי הפוליסה הם תנאים מקפחים, כמשמעותם בסעיפים 3 ו-19 לחוק החוזים האחידים, התשמ"ג-1982. בכל אלה עוסק הערעור שבפנינו.