1. ערעור על שומה לפי מיטב השפיטה שהוציא המשיב למערער לארבע השנים 2003-2000.
המערער, נהג מונית מאשקלון, דיווח למשיב בדוחותיו השנתיים לשנים הנ"ל על מחזור מוצהר של 90,907 ש"ח לשנת 2000, 90,018 ש"ח לשנת 2001, 83,069 ש"ח לשנת 2002 ו-50,235 ש"ח לשנת 2003.
בשומות שהוציא המשיב על פי מיטב השפיטה, נקבע מחזור הפדיון של המערער לאותן השנים (בהתאמה) כדלהלן: 254,122 ש"ח לשנת 2000, 250,890 ש"ח לשנת 2001, 294,395 ש"ח לשנת 2002 ו-207,844 ש"ח לשנת 2003.
השומות נומקו ע"י המשיב בכך שהמחזורים עליהם דיווח המערער אינם סבירים בהתחשב בהיקף הקילומטרים שנסעה המונית של המערער בכל אחת מאותן השנים, בתחשיבים הכלכליים כפי שנותחו במחלקה הכלכלית של נציבות מס ההכנסה, ובהיקף הנסיעות, מתוך הקילומטראז' הכולל, אותן יש לייחס לנסיעות עסקיות שנתקבלה בגינן תמורה.
המערער חולק על הנחות וקביעות המשיב, וטוען לצדקת ונכונות הצהרותיו שלו בדו"חות שהגיש.
2. הצדדים אינם חולקים למעשה על היקף הקילומטרים הכולל שנסעה המונית של המערער בכל אחת מארבע השנים כדלהלן: בשנת 2000 - 130,667 ק"מ; בשנת 2001 - 129,132 ק"מ; בשנת 2002 - 133,015 ק"מ; בשנת 2003 - 96,849 ק"מ (יצויין, כי בשנת 2003 עבד המערער 9 חודשים בלבד.).
מהיקפי הנסיעות הנ"ל הפחית המשיב בגין כל אחת מארבעת השנים 10,000 ק"מ שיוחסו לנסיעות פרטיות. מיתרת הקילומטראז' הופחתו בגין כל שנה 30% נוספים שהוכרו ע"י המשיב כ"נסיעות סרק", דהיינו נסיעת המונית לצורך העסק אולם ללא נוסע, וזאת בין היתר למטרת איסוף נוסעים או איתורם.
יתרת הקילומטראז' (לאחר ניכוי 10,000 ק"מ נסיעות פרטיות ו-30% ל"נסיעות סרק") נקבעה, בגין כל שנה, כנסיעות עסקיות.
ניתוח ספרי הקופה של המערער (הנרשמים במונה המונית), העלה כי למעלה מ-85% מנסיעות המונית היו נסיעות עירוניות - באשקלון - ומחיר הנסיעה הממוצע היה 20 ש"ח.
בביקורת ובבדיקה שערך המשיב, נמצא לו כי היקפי הנסיעות והמחזורים עליהם דיווח המשיב אינם סבירים בעליל ועומדים בניגוד לנתוני הקילומטראז', פירוט הנסיעות וצריכת הדלק של המונית. כמו כן, נמצא כי הם רחוקים מרחק רב מהתחשיבים הכלכליים בענף המוניות, כפי שנתגבשו במחלקה הכלכלית של הנציבות.
3. עיקר טענותיו של המערער כוונו לדרך בה חישב המשיב את היקף הקילומטראז' העסקי. לטענתו, היקף נסיעותיו הפרטיות בכל אחת מארבע השנים עלה משמעותית על 10,000 ק"מ.
כך טוען הוא גם לגבי נסיעות הסרק שביצע. על פי טענת המערער (בסיכומיו), בכל אחת בארבע השנים הגיע שיעור נסיעות הסרק ל-50% מסך כל הנסיעות העסקיות.
טענה נוספת למערער, כי רוב הנסיעות במונית היו במסגרת קוי שרות בין עירוניים. הפדיון לק"מ בנסיעות אלה הינו, על פי הטענה, כשליש בלבד מפדיון לק"מ נסיעה עירונית ב"מונית ספיישל".
ועל כל אלה, טענתו העיקרית של המערער הינה, כי במהלך השנים הקודמות, לשנות השומה דנן, הגיע עם המשיב לשומה מוסכמת אשר מחזורי ההכנסות שנקבע בה היו נמוכים כדי מחצית ויותר מהשומות הנוכחיות.
הפעם, כך נטען, סירב המשיב להגיע לשומות מוסכמות ונמצאת שומתו, שעל פי מיטב השפיטה, מופרזת ומוגזמת בעליל.
4. נבחן את טענות המערער כסדר הרצאתן לעיל.
בפתח הדברים נשוב ונציין, כי המערער אינו חולק למעשה על נתון המוצא בדבר היקף "הקילומטראז' הגולמי" שעשתה המונית בכל אחת מארבע השנים. אין הוא טוען בעניין זה לנתונים אחרים, והוא אף מאשר למעשה בחקירתו הנגדית כי בכל אחת מאופן השנים אכן נסעה המונית "בין 100,000 ל-130,000 ק"מ (עמ' 5 לפר' ש' 2). טענותיו מתייחסות כאמור להיקף ההפחתות להן הוא טוען מאותו קילומטראז', ולטיבן של הנסיעות (עירוניות או בין עירוניות).
נסיעות פרטיות
5. המשיב הכיר ב-10,000 ק"מ, מידי שנה, כנסיעות פרטיות של המערער במונית. זאת, בהשראת ההוראות לעניין "נסיעות פרטיות" שבתקנות מס הכנסה (ניכוי הוצאות רכב), התשנ"ה-1995. על פי אותן התקנות, לא חלה אמנם חובת ההכרה בנסיעות פרטיות המבוצעות ע"י בעל מונית במוניתו, שכן מונית מהווה "רכב עבודה" שחובת ההכרה האמורה אינה קיימת לגביו.