פיצויי נזיקין לבעל מסורב גט

1.         מונחת בפני תביעה נזיקית, תביעה לפינוי וסילוק יד ותביעה לדמי שימוש ראויים, שהגיש התובע כנגד אישתו - הנתבעת.

2.         התובע שהינו היום בן 83 שנים, והנתבעת שהינה היום בת 72 שנים, נישאו זה לזו בשנת 1991, כאשר לשניהם אין אלה נישואיהם הראשונים, וכאשר לכל אחד ילדים מבני זוג קודמים.

3.         מזה עת ארוכה אין השלום שורר בין בני הזוג, כאשר התובע מבקש להתגרש מהנתבעת, אולם זו מסרבת ודבקה בשלום בית.

4.         התובע הגיש לפני שנתיים וארבעה חודשים תביעת גירושין בבית הדין הרבני, עזב את דירתו בה התגורר עם הנתבעת, ועבר ל..., מקום מגורי שתי בנותיו.

5.         בית הדין הרבני לא חייב את האישה לקבל את גיטה, לא פסק לגירושין, והמליץ לצדדים להגיע לשלום בית. ביום 29/10/07 הגישה הנתבעת כנגד התובע תביעת מזונות, וביום 16/4/09 ניתן פסק דין המחייב את הנתבע לשלם לתובעת מזונות בסך של 1,800 ש"ח לחודש, וזאת כל עוד מתגוררת האישה בדירת הבעל, ובנוסף לזאת חויב הבעל לשאת בכל הוצאות אחזקת הדירה, כאשר חשבון הטלפון הקווי לא יעבור את הסך של 180 ש"ח לחודש. עוד נקבע בפסק הדין, כי במידה והאישה תעזוב את דירת הבעל, יעמדו מזונותיה על סך של 2,500 ש"ח לחודש.

6.         זה המקום לומר, כי ביום 5/7/92 חתמו הצדדים על הסכם ממון שאושר כדין, בו נאמר בין השאר, כי הדירה בבית שמש הרשומה על שם הבעל שייכת לו בלבד, ואילו הדירה ברחוב... בירושלים שייכת לאישה בלבד. עוד נאמר בהסכם, כי עם פקיעת הנישואין (במקרה של גירושין או במקרה של פטירה של מי מהצדדים), הזכויות בדירות לא יעברו לצד השני, אלא לילדי בעל הזכויות בדירה.

7.         האישה מכרה את דירתה ברחוב ..., ורכשה תחתיה דירה יקרה יותר בשכונת ... בירושלים, תוך שנטלה משכנתא לצורך כך.

התביעה לפינוי וסילוק יד, ולדמי שימוש ראויים:

טענות התובע:

8.         התובע עותר לסילוק ידה ולפינויה של הנתבעת מהדירה בה התגוררו הצדדים שניהם במהלך שנות נישואיהם, המצויה ברחוב... בבית שמש. זאת, לאור הסכמות הצדדים, אשר עוגנו בהסכם הממון שנערך ביניהם כעשרה חודשים לאחר נישואיהם, לפיהן לכל אחד מהצדדים דירה הרשומה על שמו, אשר מהווה רכושו הבלעדי, ועם פקיעת הנישואין הזכויות בדירות יועברו בירושה לילדיו של כל צד. לדבריו, הנתבעת אף הודתה כי אין לה כל זכות קניינית בדירה האמורה ואין היא מבקשת כל זכות בה. לשיטתו, הנתבעת בסירובה להתפנות מהדירה מפרה את הוראות ההסכם שנחתם ביניהם וגורמת לו לנזק כלכלי, באשר הוא אינו יכול למכור הדירה בעודה תפוסה על ידי הנתבעת, והוא נאלץ להתגורר אצל בנותיו ב..., בעודו נושא בתשלומים עבור אחזקת הבית, הגם שהוא אינו מתגורר בו, לאור התנהגות הנתבעת כלפיו. לדבריו, נאלץ הוא להגיש התביעה דנן לנוכח סירובה של הנתבעת לפנות הדירה שלא כדין, על אף שהציע לה בעבר לשכור עבורה דירה חלופית לשנה (במידה ודירתה שלה מושכרת) ולשאת בדמי השכירות עבורה למשך שנה.

9.         התובע מפנה לפסק דין שניתן בבית משפט לענייני משפחה בתל-אביב, בתמ"ש 60832/01, וטוען בין היתר כי הישארותה של הנתבעת בדירה בניגוד לרצונו נוגדת את זכות הקניין שלו, המעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

10.        בנוסף, עותר התובע לחייב הנתבעת בדמי שימוש ראויים, בגין השימוש הבלעדי אשר היא עושה בדירתו, תוך שהוא טוען, כי התנהגותה התוקפנית של הנתבעת כלפיו, היא שהביאה למשבר ביניהם, והיא שגרמה לו להחליט כי אין לו עוד עניין במגוריהם המשותפים.

טענות הנתבעת:

11.        לשיטת הנתבעת, התביעה דנן לסילוק ידה מהדירה ולחיובה בתשלום דמי שימוש ראויים, נוגדת את הלכות הדין העברי, מכוחו מחויב התובע במזונותיה, לרבות מדורה, כל עוד הינם נשואים זה לזו.

12.        הנתבעת טוענת, כי הדירה השייכת לה מושכרת לצד ג' ולפיכך אינה יכולה לעשות בה שימוש. כמו כן מציינת, כי על דירתה רובצת הלוואת משכנתא בסך של 420,000 ש"ח, אשר נפרעת באמצעות דמי השכירות המתקבלים בגין השכרתה.

            באם תיאלץ היא למכור הדירה, הרי לאחר החזר הלוואת המשכנתא והחזר כספים לילדיה, אשר שילמו במהלך השנים את תשלומי המשכנתא, לא יוותרו בידיה די כספים על מנת שתוכל לרכוש לעצמה דירה, או שמהם תוכל להתקיים, בהתחשב בעובדה, כי אין לה כל מקור הכנסה למעט קצבת זקנה המשולמת לה על ידי המל"ל.

            בהקשר זה טוענת עוד, כי התובע בעתירתו זו מנסה להתנער מהבטחותיו כלפיה לפיהן ידאג לה כל חייו.

13.        בעוד שהנתבעת טוענת מחד גיסא, כי אין לה כל רצון בדירה הספציפית האמורה וכל רצונה הוא קורת גג התואמת את רמת החיים אליה הורגלה (סעיף 48 לסיכומיה), היא טוענת מאידך גיסא, כי הינה בת-רשות בנכס ואין מעמדה כדין פולש, וכל עוד הצדדים נשואים התובע חב במדורה, ולפיכך עליו לדאוג לה למדור ספציפי ולחילופין למדור חלופי בהתאם לרמת החיים לה הורגלה.

14.        לדבריה, התובע מעולם לא פנה אליה בעבר בבקשה לעזוב את הדירה בשל רצונו למוכרה, והוא מפליג בתיאוריו המנסים להציגה כפולשת, בעודה בת רשות בדירה, מכוח נישואיהם. עוד מציינת היא, כי התובע נוהג בשרירות לב, כאשר הוא מבקש ממנה להתפנות מהדירה בהתעלם מגילה המתקדם ומהעובדה כי הינה סובלת מבעיות רפואיות קשות.