ביה"ד הארצי: אישה אינה זכאית לגמלת שמירת הריון בשל היעדרות חלקית מהעבודה

השופט יגאל פליטמן

1.         האם על המוסד לביטוח לאומי לשלם גמלת שמירת הריון בשל היעדרות חלקית מעבודה בתקופת הריון, המתחייבת בשל מצב רפואי הנובע מההריון, והמסכן את חיי האישה או את עוברה? זו השאלה העומדת להכרעתנו בערעור זה.

2.         על עובדות המקרה אין חולק, ולפיהן צמצמה גב' פזית סאיג- אבוקסיס (להלן- המשיבה) את היקף משרתה במהלך הריונה ל-80% בחודש יולי 2006, ולאחר מכן ל-60% בחודש אוגוסט 2006, עד ללידה שאירעה ביום 20.8.2006.

3.         המוסד דחה את תביעתה של המשיבה לגמלת שמירת הריון מיום 11.2.2007, מן הטעם שלא הפסיקה לעבוד לצורך שמירת הריון, בהתאם לסעיף 58 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה- 1995 (להלן- החוק). המשיבה הגישה תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב- יפו כנגד החלטה זו של המשיב (להלן- המוסד).

4.         בית הדין האזורי (השופטת מיכל לויט כדן יחיד; ב"ל 5810/07), קיבל את תביעתה של המשיבה, בהסתמכו על פסק הדין שניתן בעב"ל 1152/01 המוסד לביטוח לאומי - אל על משעני (להלן - פרשת משעני). בית הדין קבע, כי לא היה מקום לדחות את תביעתה של המשיבה לגמלת שמירת הריון חלקית על הסף, מבלי לבחון את האישורים הרפואיים שהגישה. לפיכך הורה בית הדין האזורי למוסד לבחון את תביעת המשיבה לגופה. על כך הגיש המוסד את הערעור שבפנינו.

הוראות החוק הרלבנטיות

5.         גמלת שמירת הריון (להלן- הגמלה) משולמת על פי הוראות סימן ה' לפרק ג' לחוק.

בסעיף 58 לחוק מוגדרת " שמירת הריון" כך- " היעדרות מהעבודה בתקופת הריון המתחייבת בשל... מצב רפואי הנובע מההריון והמסכן את חיי האישה או את עוברה".

בסעיף 59 לחוק נקבעה הזכאות לתשלום הגמלה והיא מותנית בהיות מבוטחת " בשמירת הריון 30 ימים רצופים לפחות ובעד כל תקופה נוספת של 14 ימים רצופים לפחות שבהם הייתה בשמירת הריון, והכל לפי אישורים רפואיים, כלליים תנאים ומבחנים שקבע השר...". יחידת הזמן אם כן להקמת הזכאות לגמלת שמירת הריון, נמנית בימים ולא בשעות.

בסעיף 60 לחוק נקבע שיעור הגמלה ולפיו: " הגמלה לשמירת הריון לכל יום היא בסכום השווה לשכר העבודה הרגיל של המבוטחת לפי סעיף 54, דהיינו הסכום המתקבל מחלוקת הכנסת המבוטחת ברבע שנה קודם ליום הקובע כ-90. לעניין שכר רגיל - היום הקובע הוא היום הראשון לשמירת הריון".

על פי סעיף זה יחידת הזמן לתשלום הגמלה אף היא נמנית בימים ולא בשעות, בהתאם ליחידת הזמן המקימה את הזכאות.

בתקנות הביטוח הלאומי (גמלה לשמירת הריון), התשנ"א-1991 (להלן- התקנות) מדובר בתקנה 3 על תקופת העבודה וחובת הודעת התובעת למוסד על הדברים הבאים:

(1) " המועד בו הפסיקה בפועל לעבוד בשל שמירת הריון".

(2) " המועד שבו חודשה עבודתה בתקופה שלגביה ניתן האישור הרפואי".

הפסקת העבודה בפועל וחידושה, על פני הדברים, נמנית בימים.

בסעיף 61(א) לחוק נקבע, לעניין תשלומי כפל, כי ככל שקמה למבוטחת זכאות על פי הסדר אחר בעד התקופה שהיא נמצאת בשמירת הריון - " לא תשולם לה גמלה לפי סימן זה בעד אותה תקופה".

כלל זה סויג בסעיף 61(ב) לחוק, בו נקבע, כי " על אף האמור בסעיף קטן (א) לא תישלל זכאותה של מבוטחת לגמלה לשמירת הריון לפי סימן זה בשל זכאותה לדמי מחלה לפי סעיף 7(ג)(1) לחוק עבודת נשים ובלבד שלא ישולמו לה דמי מחלה וגמלה לשמירת הריון בעד אותה תקופה" (יצוין, כי סעיף 61(ב) הוסף בתיקון 99 לחוק ותוקפו מיום 7.9.2007).

הערעור

6.        המוסד טען בערעורו, כי פסיקתו של בית הדין האזורי מתעלמת מלשון החוק ומכוונת המחוקק, כפי שהיא באה לידי ביטוי בדברי ההסבר לתיקון סעיף 58 בחוק, ממנו עולה כי הגמלה מיועדת רק למי שנעדרה מעבודתה היעדרות מלאה ואינה משתכרת כלל בתקופה זו, משום שמצבה הרפואי הנובע מהריונה מסכן אותה או את עוברה. על כוונה זו ניתן ללמוד גם מכך שהמחוקק קבע תקופת היעדרות בת 30 ימים רצופים לפחות לקבלת הגמלה, וגם מלשון הוראות סעיף 60 לחוק המסדיר את שיעור הגמלה, המתייחסות לתגמול המחושב על פי יום של היעדרות מוחלטת מן העבודה, ולא לפי חלק של יום. כאשר רצה המחוקק להתיר תשלום חלקי, עשה זאת מפורשות, כפי שעשה למשל בסעיף 102 לחוק לגבי עובד שנפגע בעבודה וצמצם את שעות עבודתו עקב הפגיעה.