א. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (סגן הנשיאה סגל) מיום 19.4.09 בתיק על"ע 18/08.
ב. ביום 19.3.08 הרשיע בית הדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין בתל אביב את המבקש בעבירות של מעשים הפוגעים בכבוד המקצוע, ובהתנהגות שאינה הולמת (עבירות לפי חוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א - 1961), וגזר עליו השעיה מלשכת עורכי הדין לתקופה של חמש שנים. ביסוד ההרשעה עמדה הקביעה, כי המחאה שמסר המבקש למתלונן כחלק מהסדר טיעון בתיק משמעתי אחר - חוללה.
ג. ביום 10.10.08 דחה בית הדין הארצי המשמעתי את ערעור המבקש. נקבע, כי המבקש זומן כדין לדיון ובחר שלא להתייצב, כי הוצגו ראיות מספקות כדי להרשיעו בעבירה בה הורשע (המבקש זוכה מפרטים אחרים בקובלנה), וכי אין להיעתר לטענתו כי הראיות נגדו לא חייבו תשובה לאשמה - טענה שעמדה ביסוד סירובו למסור גרסה כלשהי, גם בבית הדין הארצי. ביחס לגזר הדין קיבל בית הדין את ערעור המשיב. נקבע, כי "לאור התנהגותו של הנאשם, במשך תקופה ארוכה, שהוכחה באמצעות הרשעות קודמות", החלטת בית הדין בתל אביב לנהוג עם המבקש "לפנים משורת הדין" (כלשון בית הדין בתל אביב) לא היתה במקום, ולפיכך הורה בית הדין, שנדרש גם לנסיבותיו האישיות הקשות של המבקש, על הוצאתו לצמיתות מהלשכה.
ד. כלפי פסק דין זה הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים. בית המשפט קיים שני דיונים בתיק, במהלכם חזר בו המבקש מערעורו על הכרעת הדין. ביום 19.4.09 דחה בית המשפט את הערעור. נקבע, כי ריבוי ההליכים המשמעתיים שננקטו והננקטים נגד המבקש (ולענייננו די באלה שכבר נחלטו), התנהלותו בהליכים הנוכחיים בפני בתי הדין המשמעתיים, והגרסה הכבושה שהועלתה לראשונה בבית המשפט המחוזי - מצדיקים את העונש החמור שהושת עליו. עוד נקבע, כי בנסיבות אין לראות בסכום הנמוך של ההמחאה (5,000 ש"ח) נסיבה משמעותית להקל, וכך נקבע גם לגבי שגגת המשיב בפרסום הכרעת הדין בטרם הערעור.
ה. כלפי פסק דין זה הוגשה הבקשה הנוכחית. בין היתר נטען, כי בתי הדין יישמו בצורה שגויה את דוקטרינת "הכמות הופכת לאיכות" ביחס להרשעות הקודמות של המבקש, כי בית המשפט המחוזי לא נדרש לפגמים הדיוניים שנפלו בערכאה הראשונה (ובפרט לכך שהערכאה הראשונה קיימה את הטיעונים לעונש מיד לאחר מתן הכרעת הדין), ולכך שרוב התיקים התלויים נגד המבקש טרם נחלטו ולא ניתן להתבסס עליהם. עוד נטען, כי בתי הדין לא נדרשו לכל טענות המבקש, וכי בית המשפט המחוזי לא נתן לכך את המשקל המתאים - בפרט נוכח העונש הקשה שנגזר על המבקש. נתבקש כי הבקשה תידון עם תיקים אחרים של המשיב בבית משפט זה, או תוחזר לבתי הדין של הלשכה. ביום 28.6.09 הוגשה תגובת המשיב. נטען, בין היתר, כי אין עילה למתן רשות ערעור בגלגול רביעי, כי בדין יושמה דוקטרינת "כמות ההופכת לאיכות", כי הוצע למבקש להחזיר את הדיון לערכאה הראשונה כדי שיהא לו יומו (שלטענתו נשלל ממנו) - אך הוא סירב לכך. ולבסוף, נטען כי על גב המשיב תלויות הרשעות חלוטות בעבירות חמורות, שדי בהן להצדיק את העונש החמור שנגזר. המבקש עתר להגיב לתגובת הלשכה והלשכה הסתייגה תוך בקשת אפשרות לתגובה נוספת. לא ראיתי מקום לאשר תגובה לתגובה ותגובה חוזרת.
ו. הטעם שבשלו ביקשתי תשובת המשיב היה, בראש וראשונה, כי תלויים ועומדים תיקים שונים של המערער בפני בית משפט זה; ונוכח העונש שנגזר על המבקש, הוצאה מן הלשכה, העלולה לייתר חלק מן הבירור. אכן, כפי שציין בצדק בא כוח המשיב, חומרת העונש ככלל - גם בדין הפלילי - אינה מהוה עילה לרשות ערעור, לא כל שכן בגלגול רביעי (ראו רע"פ 10231/03 קורן נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(1) 646). ואולם, סברתי כי הפגיעה הישירה והקבועה בעצם יכולתו של המערער לעסוק במקצועו על-ידי הוצאה מן הלשכה, בשעה שכאמור תלויים ועומדים תיקי המבקש בבית משפט זה, מצדיקה, ולוא בהיסוס, קבלת תשובה.
ז. לאחר העיון החלטתי להעביר את הבקשה להרכב, ולהורות כי יישמע בפני ההרכב הדן בתיקים אחרים של המבקש.
ח. עלי לציין בהטעמה עם זאת, כי אכן רשות ערעור בגלגול שיפוטי רביעי - בית הדין המחוזי ובית הדין הארצי של הלשכה, בית המשפט המחוזי ובית משפט זה - צריכה להיות חריג. בבר"ש 1958/09 עו"ד ניק ברי נ' הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל-אביב (לא פורסם), שניתן לאחרונה (10.5.09), נאמר בהחלטתי (פסקה ז'):
"אפתח ואומר תחילה במישור הכללי: זה לא כבר נפל דבר מפי המחוקק בעניין ערעורי לשכת עורכי הדין; חל שינוי במה שהיה לאורך שנות קיומו של חוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א-1961 ערעור שלישי (בזכות) לבית המשפט העליון, עניין בלתי שיגרתי במירקם הדין בישראל. במצב זה היה חריג בשניים - ראשית, ערעור ישיר בזכות מבית דין משמעתי לבית המשפט העליון; בשנית, ערעור בגלגול שלישי, לאחר בית הדין המשמעתי המחוזי ובית הדין המשמעתי הארצי, שהרי ככלל מקפיד המחוקק על "יום ערעורי אחד"; חריג בולט הוא עררים על מעצרים לפי סעיף 53 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), תשנ"ו-1996, בהם ניתן ערר בזכות בשני גלגולים. והנה בתיקון מס' 32 מתשס"ח לחוק לשכת עורכי הדין נותר ערעור בזכות בגלגול שלישי, אך הועבר לבית המשפט המחוזי בירושלים; יצוין כי מבית הדין המשמעתי של עובדי המדינה, למשל, היה ערעור בזכות בגלגול שני לבית המשפט העליון, ואף הוא הועבר באותו תיקון לבית המשפט המחוזי. בית משפט זה עשוי להידרש איפוא מכאן ואילך לתיקי לשכת עורכי הדין אלה אך בגדר רשות ערעור, ותיק זה הוא אחד הראשונים שבו נתבקשה רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בשבתו כערכאת ערעור על בית הדין המשמעתי הארצי. בנסיבות אלה ראוי להעמיד דברים על מכונם" (הדגשות במקור - א"ר).
ט. ככלל בית משפט זה ידבק בגישה זו, כדי שלא להציף את לוחו העמוס עוד ועוד, שאילולא כן מה הועיל המחוקק בתקנתו; ואין הצדקה להעדיף תחום זה, של ערעורי הלשכה, על תחומים אחרים, על-ידי תוספת ערעור ברשות לשני ערעורים בזכות.
י. בשולי הדברים אוסיף, כי תיתכן להלכה שאלה מה הדרך הנכונה להשיג על פסקי דין של בית המשפט המחוזי (בירושלים) בשבתו כבית משפט לערעורים על פסקי דיו של בית הדין המשמעתי הארצי, לפי סעיף 71 לחוק לשכת עורכי הדין, בעקבות תיקון תשס"ח. תיתכן דעה, כי הפורום להשיג על זאת הוא בג"צ, בדומה לבית דין דתי או לבית הדין הארצי לעבודה. ואולם, דעתי היא כי כיון שבמדרג המשמעתי, המסווג במעגל המעין-פלילי עסקינן (ראו פרשת ברי, פסקה י"ג), וגם נוכח השנים הרבות שבהן עסק בית משפט זה, כבית משפט לערעורים, בתיקי לשכת עורכי הדין, אין לשלוח השגות כאלה לשדה הבג"צי ולהסיט למסלול חדש, אלא להיותר בדרך שהותוותה בעניין ברי, קרי, בבקשת רשות ערעור; זאת- בהיקש לנעשה בערעורים פליליים לפי סעיף 4 (ב) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד-1984.
י"א. בנסיבות שתוארו מעלה החלטתי כאמור. התיק יועבר להרכב ויישמע בצוותא חדא עם תיקים על"ע 1630/06, 2071/06, 487/08, 4103/07, 4285/07 ו- 213/08. לא אדרש איפוא לטענות המהותיות.
ניתנה היום, י"ד בתמוז תשס"ט (6.7.09).
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. מפ
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,
www.court.gov.il