א. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטת שטופמן) מיום 10.12.06 בתיק ע"מ 1088/04, בו התקבל ערעור המשיבה על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה (השופט שוחט) מיום 7.10.03 בתיק תמ"ש 91410/98. לאחר קבלת תגובת המשיבה החלטתי לקבל את הבקשה, ולדון בה כבערעור.
ב. המבקשים 4-1 הם יורשיו של אחיה המנוח של המשיבה (להלן המנוח), המבקש 5 הוא אח נוסף. בשנת 1994 ביקשה המשיבה - שמצבה הכלכלי לא איפשר לה לטול הלוואה בנקאית - מהמנוח, לטול בעבורה הלוואה בסך 20,000 ש"ח, אותה תחזיר בתשלומים שוטפים. אין חולק כי למעט תשלום אחד בסך 8,000 ש"ח לא שילמה המשיבה מאומה על חשבון ההלוואה. כתוצאה מאי פירעון שוטף של ההלוואה נקט הבנק מספר פעולות נגד המנוח - ובסופו של יום חתמו הבנק והמנוח הסכם פשרה המתייחס גם לחובות אחרים של המנוח. פניית המנוח למשיבה לשלם את חלקה לפי הסדר הפשרה לא נענתה.
ג. ביום 23.11.98 הגיש המנוח תביעה לבית המשפט לענייני משפחה (תמ"ש 91410/98), בה נתבעה המשיבה לשלם את יתרת חוב ההלוואה משוערכת ליום הגשת התביעה, וכן הוצאות נוספות שנגרמו למנוח - כנטען - עקב ההליכים המשפטיים שננקטו נגדו. ביום 7.10.03 קיבל בית המשפט את התביעה במלואה. בית המשפט דחה את טענות ההגנה של המשיבה: בכללן, שסברה כי סילקה את מלוא החוב בתשלום היחיד שביצעה, שביצעה תשלום נוסף, וטענות נוספות על יסוד בטוחות שנקבעו בהסכם. בית המשפט הביא את דברי המבקשת לפרוטוקול, "אני מודה שאני חייבת... את יתרת החוב שנשאר בגין ההלוואה בדיסקונט. יש לי טענה של קיזוזים ונזקים" (עמ' 5), וקבע כי "הנתבעת (המשיבה - א"ר) במקום להודות באמת בחרה להגיש כתב הגנה שכל כולו נועד להתחמק מתשלום החוב" (עמ' 7). בית המשפט התייחס לעובדה שכתב התביעה כלל סכומים נוספים מעבר ליתרת החוב המשוערכת, אך קבע כי כיון שכתב ההגנה כלל אך הכחשה כללית - יש ליתן פסק דין על מלוא סכום התביעה; והנתבעת - כך נקבע - תוכל להעלות טענות ביחס לתחשיב בלשכת ההוצאה לפועל (עמ' 8).
ד. ערעור שהגישה המשיבה התקבל ביום 10.12.06. אף שחלק מטענות המשיבה נדחו, קבע בית המשפט כי המנוח כשל בהוכחת מלוא סכום התביעה. נקבע כי חלק מההוצאות המשפטיות שנתבעו נגרמו בשל חוב אישי של התובע, כי התחשיב שהוגש אינו ברור וכי לא הוכח שהמנוח שילם את יתרת החוב שהועמדה לפירעון מיידי.
ה. (1) כלפי פסק דין זה הוגשה הבקשה הנוכחית, שביסודה הטענה כי "אין מחלוקת על העובדה, כי המשיבה לקחה הלוואה מהמבקשים על סך של 20,000 ש"ח והחזירה רק 8,000 ש"ח מתוכה" (עמ' 4). נטען כי שגה בית המשפט המחוזי כשסתר ממצאי מהימנות ועובדה שנקבעו בערכאה הדיונית, ובכך שהתעלם מסמכות בית המשפט לענייני משפחה לסטות מדיני הראיות וסדרי הדין הרגילים לצורך עשיית משפט צדק.
(2) ביום 18.3.07 התבקשה תגובת המשיבה. בתגובה (מיום 25.4.07) טוענת המשיבה כי הסכסוך המשפטי בין הבנק והמנוח לא נגרם בשל ההלוואה, אלא בשל אי סדרים שהתגלו בחשבונותי של המנוח - ושאין לגלגל עליה את הוצאותיו. נטען כי הבנק כלל לא תבע את ההלוואה, והמנוח לא הוכיח שפרע אותה. עוד נטען, כי לאחר מות המנוח סגר הבנק את תיק ההוצאה לפועל - באופן שנמחל חובו של המנוח. עוד התבקשה מחיקת המבקש 5 שלא היה צד להליכים הקודמים.
ו. לאחר העיון ראיתי לנכון ליתן רשות ערעור, לדון בבקשה כאילו הוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה, ולקבל את הערעור במובן זה שהתיק יוחזר לבית המשפט למשפחה לבירור הסכום המדויק של חוב המשיבה. אכן, המקרה אינו בא כסדרו בגדרי הלכת ר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה) פ"ד לו(3) 123 (כב' הנשיא - כתארו אז - שמגר). ואולם, זהו לכאורה מן המקרים שבהם, משעה שאין מחלוקת לגבי עצם ההלוואה, יש משום הגינות במתן משקל גדול יותר לאינטרס הפרט (ראו לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית, מבוא ועקרונות יסוד, ס' 187 בעמ' 182). בבסיס ההכרעה איפוא שיקולי הגינות המעוגנים בטיעון פשוט: אין חולק - והמשיבה אף הודתה בכך - כי המנוח נטל את ההלוואה בעבורה, ואין חולק כי המשיבה החזירה למנוח רק 8,000 ש"ח מתוך 20,000 ש"ח. בנסיבות אלה, שהן מוסכמות ביסודן, קשה לקבל את התוצאה לפיה פטורה המשיבה - למצער - מהשבת הסכום בו הודתה. פשוט הוא, כי מי שחב לזולת סכום כספי, עליו להשיבו. המשיבה העלתה טענות הגנה שונות - אך אלה נדחו לגופן בבית המשפט לענייני משפחה, שקבע קביעות מהימנות ברורות. אכן, התחשיב שעמד בבסיס כתב התביעה כולל סכומים נוספים, אך לא למותר לציין כי בכתב ההגנה היתה אך הכחשה כללית של מלוא סכום התביעה (עמ' 8 לפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה; ראו גם תקנה 85 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984). עוד נזכיר, כי בכל הנוגע לדיני הראיות לבית המשפט לענייני משפחה שיקול דעת רחב (ראו סעיף 8(א) לחוק בית המשפט לעניני משפחה, תשנ"ה - 1995). אף בית המשפט המחוזי ציין כי "אין לזקוף לחובתה של המערערת את מלוא החיוב בגין שכ"ט (עמ' 10)... לא ניתן היה לחייבה במלוא החוב (שם)" (ההדגשה הוספה - א"ר); דהיינו, חלק מהחוב אכן מוטל לפתחה של המשיבה. מנגד טוענת המשיבה כי בפועל לא השיב אחיה המנוח לבנק את הסכום הנתבע. איני סבור כי המקום לבירור דבר זה הוא ההוצאה לפועל. על כן בנסיבות יושב התיק לבית המשפט לענייני משפחה, שיברר את הסכום המדויק שחייבת המשיבה, בהתחשב בכל הנתונים כולם.
ז. הערעור מתקבל באופן האמור לעיל. פסק דינו של בית המשפט המחוזי יתבטל. המשיבה תשא בהוצאות המשיבים בערכאה זו ובשכר טרחת עורך דינם בסך 1,500 ש"ח. אוסיף, כי העצה היעוצה לצדדים היא להגיע לפשרה נאותה, כדי שההליכים, שראשיתם ב-1998 ועוד מעט קט ימלא להם עשור, לא יימשכו עוד ועוד.
ניתן היום, כ"ח באייר תשס"ז (16.5.07).
ש ו פ ט
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. עש + הג
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,
www.court.gov.il