לא הודיע על הפסקת החזקה בטלוויזיה בשל קלקולה, ויחויב לשלם חוב בגין תשלום אגרה

1.                   1.                   התביעה שבפני היא לתשלום חוב בגין אגרת טלויזיה על פי חוק רשות השידור, התשכ"ה-1965, בהיות הנתבע הבעלים והמחזיק של מקלט טלויזיה (להלן -"המקלט").

2.                   2.                   הנתבע, הודה כי לא שילם את האגרה לתקופה נשוא התביעה, קרי: בשנים            2001-2007 אך טען כי נמנע מכך, הואיל והוא חדל מלהחזיק במקלט מפאת קילקולו. 

3.                   3.                   שמעתי את עדותו של הנתבע אשר טען כי חדל להתגורר בכתובתו הרשומה ברח' קולומביה 29/24 בירושלים (להלן - "הנכס") בשנת 2001, לאחר שעבר להתגורר בביתה של חברתו. כך גם טען הנתבע כי המקלט התקלקל, זמן קצר לאחר מות אישתו, כבר בשנת 2000.

4.                   4.                   הנתבע, לא הביא ראיה כלשהי בתמיכה לעדותו על כך שהמקלט נשבר כבר בשנת 2000, בין אם באישור של טכנאי על בדיקתו ותוצאותיה שיעידו כי לא ניתן לתקנו ובין אם בהצגת תמונה של המקלט, שתעיד על שבירתו.

5.                   5.                   מעדותו של הנתבע עולה כי בעת שהעביר את חפציו לביתה של חברתו בשנת 2001, נשברה הטלויזיה (עמ' 1 שורות 18-17) ואילו בתצהירו, שהוגש בתמיכה לכתב ההגנה נאמר כי המקלט התקלקל, זמן קצר לאחר פטירת אישתו המנוחה דהיינו, בשנת 2000. בנוסף,  אם אכן המקלט התקלקל כבר בשנת 2000 והנתבע לא חשב לתקנו, לא צפוי שידאג להעברתו לבית חברתו, כפי שטען שביקש לעשות וכי המקלט נישבר במהלך ההעברה, לפי גירסתו השניה.

6.                   6.                   הנתבע טען לראשונה בעדותו כי הוא הודיע לתובעת במשלוח בפקסימיליה על כך שהמקלט התקלקל והושבת בשל כך. הנתבע לא הגיש כל ראייה בתמיכה לכך ועולה תהייה על הימנעותו מפרוט הדבר בכתב ההגנה.

7.                   7.                   אילו היה הנתבע, שולח הודעה כמצוות תקנה 6 לתקנות רשות השידור (אגרה בעד החזקת מקלט טלויזיה), התשמ"א-1981, תוך 30 יום ממועד הפסקת האחזקה , היתה עומדת לו הזכות לדרוש את הפסקת חיובו באגרה. משלא הוכח שעשה כן, אין לו להלין כנגד התובעת על חיובו בתשלום האגרה.    

8.                   8.                   התובע הוכיח כי בחלק מהשנים נשוא החוב, הושכר הנכס שבבעלותו. לראיה הוגשו שני חוזי שכירות, בנוגע לשתי תקופות. האחת, החל מ-4/04 ועד ל-4/05 והשניה החל מ-4/06 ועד ל-4/07 ולמרות זאת, כתובתו של הנתבע לפי מירשם האוכלוסין היא עד היום בנכס שבבעלותו. לפיכך, לא היה בידי התובעת לדעת על מעבר המגורים של הנתבע לכתובת אחרת וודאי, שהתובעת לא יכלה לדעת על כך שבמקום מגוריו החדש מצוי מקלט אחר (להלן - "מקלט נוסף"), אשר יכול שיביא לפטור מתשלום אגרה על ידו, אם שולמה אגרה על המקלט הנוסף. יוער, כי הנתבע טען לראשונה בדיון כי חברתו או בתה, משלמות  אגרה בגין המקלט הנוסף וכן הוא לא טרח לצרף כדרישת התקנות בסדר דין מהיר, ראייה על תשלום אגרה עבורו. מנגד, התובעת הציגה ראייה על אי תשלום אגרה ע"י חברתו של הנתבע בכתובת בה הוא מתגורר עימה. 

9.                   9.                   בנסיבות אלו, משלא נשלחה הודעה כדין ע"י הנתבע על הפסקת החזקה במקלט בשל קלקולה ובהיעדר הודעה על מעבר מגורים לנכס אחר אשר מצוי בו מקלט שניטען ולא הוכח כי משולמת בגינו אגרה, על הנתבע מוטלת החובה לתשלום  האגרה כאמור בסעיף 29(א) לחוק.

            בנסיבות אלו דין התביעה להתקבל.

10.               10.               בהתאם לחשבון שצורף לכתב התביעה, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת את חובו בסך של 4,960 ש"ח.

11.               11.               הנתבע ישלם לתובעת את הוצאותיה לאגרת בית משפט בסך של 180 ש"ח וכן שכר טרחת עו"ד בסך של 1,200 ש"ח בתוספת מע"מ.

12.               12.               התשלומים, ישולמו תוך 30 יום מהיום וישאו ריבית והפרשי הצמד ממועד פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

13.               13.               המזכירות תשלח עותק פסק הדין לצדדים. 

ניתן היום ד' בחשון, תש"ע (22 באוקטובר 2009) בהעדר הצדדים.