סגן הנשיא, השופט צבי סגל והשופט יורם נועם
1. הנאשם הורשע על-יסוד הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן, בביצוע העבירות הבאות: אינוס, לפי סעיף 345(א)(3) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "
החוק"), בצירוף סעיף 351(א) לחוק (ריבוי עבירות); ומעשים מגונים, לפי סעיף
348(א) בנסיבות המנויות בסעיף 345(א)(3) לחוק (ריבוי עבירות), זאת במסגרת שלושה אישומים.
2. על-פי החלק הכללי של כתב האישום המתוקן, הנאשם הוא אחיה הבכור של המתלוננת, ילידת 1992. בתקופה הרלבנטית לכתב האישום התגוררו הנאשם והמתלוננת בצוותא עם אמם ואח נוסף.
לפי האישום הראשון, במועד שאינו ידוע למאשימה, בטרם מלאו לה 12 שנים, בעת ששהו בבית, בשעת ערב, הגיע הנאשם לחדרה של המתלוננת, ששכבה באותה עת במיטתה. הנאשם ביקש מהמתלוננת לפשוט את בגדיה והפשיל בגדיו שלו. או-אז, ביקש ממנה לשכב על בטנה, ובתוך כך הצמיד את איבר-מינו לפי הטבעת שלה, פעולה שהסבה לה כאב. לאחר מכן, ביקש ממנה לשכב על הגב, החדיר את איבר מינו לאיבר מינה, נישק אותה, החדיר לשונו לפיה ומצץ את שדיה עד שהגיע לפורקנו. בהמשך, ביקש ממנה לשמור את הדבר בסוד והפציר בה שלא לשתף איש במה שאירע. מעשים דומים שבו ואירעו בהזדמנויות נוספות.
לפי האישום השני, במועדים שאינם ידועים במדויק למאשימה, לאחר שהנאשם חדל להתגורר בבית, התקשר הוא למתלוננת וביקש ממנה להתלוות אליו לטיול. המתלוננת נענתה להצעתו, פגשה את הנאשם, והשניים טיילו בצוותא. במקרה מסוים, הוליך הנאשם את המתלוננת לתוך תא השירותים המיועד לנכים שבבנין משרדים באזור, שם ביקש ממנה לשכב על הרצפה, לפשוט את בגדיה וללקק את איבר מינו. המתלוננת נענתה לבקשתו. או-אז, פשט הנאשם בגדיו, נשכב עליה, החדיר את איבר מינו לאיבר מינה ותוך שנישק אותה והחדיר לשונו לפיה הגיע לפורקן מיני.
לפי האישום השלישי, במועד שאינו ידוע במדויק למאשימה, במהלך שנת 2004 לערך, זמן קצר עובר לחגיגות בת המצווה של המתלוננת, בשעות הערב, הגיע הנאשם לביתה, לקחה לאחד החדרים, ביקש ממנה לפשוט את בגדיה והפשיל את בגדיו שלו. הנאשם ביקש מהמתלוננת לשכב על המיטה, נשכב עליה והחדיר את איבר מינו לאיבר מינה.
3. תסקיר שירות המבחן מלמדנו, כי הנאשם הנו רווק בן 25, בן בכור למשפחה המונה מספר ילדים, בה ההורים גרושים. שירות המבחן העריך, כי הנאשם מתקשה להתחבר רגשית לחומרת מעשיו, לראות מעשיו כאקט של ניצול, תוך הפנמת עומק הפגיעה במתלוננת - אחותו הקטנה. הסיבה לכך, כך להערכת שירות המבחן, היא טראומות שחווה הנאשם בעברו והעדר יד הורית מכוונת. עוד נלמד, כי לנאשם רקע משפחתי קשה שכלל הזנחה הורית וחסכים רגשיים עמוקים, וכי הלה בעל נורמות הישרדותיות. לאחר התלבטות בין הגישה העונשית לשיקומית המליץ שירות המבחן להשית על הנאשם מאסר שאינו ממושך, תוך בחינת האפשרות לשלבו במסגרת טיפול ייעודי לעברייני מין בקהילה, לאחר שיסיים לרצות עונשו.
4. המרכז להערכת מסוכנות נתבקש אף הוא להגיש חוות-דעתו אודות הנאשם. הערכתו היא, כי במצבו הנוכחי רמת מסוכנותו של הנאשם הנה בינונית. הנאשם נמצא כמי שמאוד זקוק לתשומת-לב ואהבה, כמו גם לדמות שתקבל אותו ללא סייגים או ביקורת. יחד-עם-זאת, הנאשם נטול כיום הכישורים לניהול אורח חיים נורמטיבי והתמודדות יעילה עם לחצים הכרוכים בניהול מערכת זוגית או משפחתית, כך שבעת משבר עלול הוא לשוב לפתח מערכת יחסים פדופילית, שתכליתה - השגת אהבה ללא תנאי. עוד הוערך, כי במידה שיעבור הנאשם טיפול אינטנסיבי מוצלח, תפחת רמת מסוכנותו, אפילו עד כדי רמה נמוכה. דא עקא, שהנאשם עצמו אינו סבור כי הוא נזקק לטיפול, שכן לדידו, בידיו הכלים הדרושים לניהול אורח חיים תקין.
5. תסקיר הנפגעת שהוגש אודות המתלוננת מלמדנו, כי מאז נחשפה הפרשה היא נקלטה בהצלחה אצל משפחה אומנת וכן במסגרות החינוכיות והחברתיות הנתונות בסביבתה החדשה. נדמה, כי המתלוננת סיגלה לעצמה מנגנון הישרדותי של ניתוק, השכיח בין נפגעי טראומה מתמשכת, והמתבטא אצלה בקהות רגשית. למרות מראית העין, לפיה מסגרת חייה דהיום הנה יציבה, מסודרת וקבועה, ההתרשמות המקצועית היא, כי המתלוננת עדיין שרויה בעיצומה של מלחמת הישרדות קיומית. ההערכה היא, כי התערערות עצמיותה, זהותה והשתייכותה, טרם מצאו את פתרונם. תוך שימוש במנגנון הגנה דיסוציאטיבי השכיח בקרב נפגעי גילוי עריות, הצליחה אפוא המתלוננת להתקיים בין קטבים: לאהוב את אחיה - הנאשם (ואף להתגעגע אליו חרף מעשיו) מחד-גיסא, זאת למרות שהתעלל בה מינית, רגשית ופיזית, מאידך-גיסא. כך גם מתקיימת בנפשה דואליות ביחס לאמה: היא שפגעה בה וממנה ברחה, היא שגם חסרה לה - דואליות שתובן לאור עדויות האופי שנשמעו, כמפורט בהמשך. היות שהמתלוננת גדלה בעולם מבולבל, בלתי צפוי ומאיים, חסר כל סדר, גבול והגנה, ונוכח אותם מנגנוני הגנה שסיגלה לעצמה והמסווים עולמה הפנימי, אין היא מסוגלת בשלב זה להתמודד עם בעיות האמון ההרסניות שגרמו בגידתם של הנאשם ואמה; אין ביכולתה להתייחס לסטיגמטיזציה החברתית ולאובדן הערך העצמי הנלווים לפרשה כגון דא; וכן, אין היא מודעת להשפעת ההתעללות המתמשכת על שאלת זהותה ועיצוב אישיותה. סוגיות אלו עלולות וצפויות להתפרץ על פני השטח בעתיד.
לסיכום, הומלץ על המשך המסגרת המיטיבה בגדריה חיה המתלוננת כיום, שיש בה כדי לשכך נזקי הפגיעה שספגה במהלך השנים. עוד הומלץ אודות טיפול נפשי, שעשוי לתמוך ולסייע ברגעי משבר שיפקדו את המתלוננת בעתיד.
6. במסגרת הראיות לעונש הגישה המאשימה את הרישום הפלילי של הנאשם (ת/1). מטעם ההגנה נשמעו מספר עדי אופי: פסיכולוג חינוכי ומדריך נוער, שפגש בנאשם לפני שבע שנים לערך ושימש כמטפלו; אחותו של הנאשם; וכן אחיו של הנאשם.
מדריך הנוער העיד, כי מתוך היכרותו את הנאשם למד כי בשנתיים האחרונות הלה נטל אחריות על חייו, מבקש כיום עזרה וטיפול אינטנסיבי, כך שיוכל להמשיך ולהתקדם בדרכו. לדבריו, ניתן לשלב הנאשם בפעילות המחלקות הטיפוליות הרלבנטיות של הרשות המקומית. לשאלת בית המשפט, כיצד דבריו מתיישבים עם האמור בהערכת המסוכנות, השיב כי יתכן שלנאשם "קוביות" בחייו הפרטיים, שעה שבתחום הקהילה תפקודו נורמטיבי ותקין ואילו בתחום המיני סובל הוא מבעיות שונות, וכי יש לבדוק עמו מה מידת האחריות שהוא נוטל על עצמו לנוכח הפרשה.
אחותו של הנאשם העידה אודות נסיבות חייו הקשות של הנאשם, שכללו הכאות חזקות במיוחד מצד אמו, לרבות - הטחתה את ראשו בקיר. לדידה, מעשי הנאשם נבעו מסיבות אלו, שעה שהלה למעשה דאג באורח אקטיבי לשלומה של המתלוננת לנוכח האלימות הקשה שספגה אף היא מאמה.
אחיו של הנאשם העיד, כי הנו מכיר את הנאשם היטב, וכי הלה היה ילד טוב יותר ממנו. עוד העיד אודות שלדה המוסרי הרעוע של אמו, בעטיו, בין השאר, נאלצו הנאשם והמתלוננת לישון באותה מיטה. האח היה מודע למעשי הנאשם כלפי המתלוננת, אך היה מבולבל מכל הסיטואציה, מה גם שהיה נתון במלחמת הישרדות אישית.
עוד יצוין, כי הנאשם עצמו מצא לנכון לשלוח לבית-המשפט מכתב אישי, המגולל בקצירת האומר את פרשיית חייו, תלאותיו וסבלותיו עד היום, בתוספת חלומותיו וכמיהותיו לעתיד לבוא, כמו גם הגיגים ותובנות (ראו: מכתבו מיום 2.4.08). אמנם, מכתב זה לא הוגש לבית-המשפט בצינורות המקובלים ולא הועמד לבחינה ביקורתית, אך יש בו כדי להשתלב עם הגישה השיקומית הגלומה בענישה הפלילית. עובדה זו תובא בכלל חשבון בטרם נגזור דינו של הנאשם, במגבלות המתחייבות, זאת נוכח חומרת הפרשה.
7. בסיכומיו לעונש הדגיש בא-כוח המאשימה את תחושת העצב הגואה אל מול הפרשה. עסקינן בטרגדיה, בנזק עצום שנגרם למתלוננת, שדרך חתחתים לה לעבור. אמנם, חולה הוא הנאשם שפעל כאמור; אכן, למוד תלאות ונסיבות חיים קשות, מה גם שחסך מהמתלוננת - שכבר נכונה לעדותה בבית-המשפט - את המעמד הקשה והבלתי נתפס להעיד כנגד אחיה בעבירות כה חמורות. יחד-עם-זאת, המתלוננת לא הייתה מודעת לפגם המוסרי שדבק במעשי הנאשם ולתוצאות הקשות הכרוכות בהם מבחינתה. אפילו נשעה לטענה כי הנאשם אוהב את המתלוננת ומבקש את טובתה, אין לשכוח כי בחירתו לממשה באופן האמור מעוותת אותה לבלי הכר, כל שכן באופן כה מתמשך. אשר-על-כן, עתר בא-כוח המאשימה להשית על הנאשם מאסר בפועל לתקופה ממושכת, בתקווה כי דרך השיקום תביאו במהלכן ליעד הנכסף. לאור נסיבות הפרשה, את עניין הפיצוי למתלוננת הותיר לשיקול דעת בית המשפט.