פ
בית משפט השלום תל אביב-יפו
|
2399-06
11/12/2006
|
בפני השופט:
לנדמן מוקי
|
| - נגד - |
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד נעמה ניר
|
הנתבע:
1. סולטאן מחמוד
2. קאסם היתאם
עו"ד אבו סייף
עו"ד הנאשם 2 בעצמו
|
| הכרעת דין |
1. כתב האישום מייחס לנאשמים החזקת רכוש חשוד כגנוב והחזקת כלי פריצה כך שביום 15.11.03, החזיקו ברכבו של נאשם 1 רכוש שיש עליו חשד סביר שהוא גנוב, כלהלן:
· בתא המטען של הרכב,
מתחת לריפוד: רדיו דיסק מסוג JVC, רדיו טייפ
מסוג "סוני", מארז דיסקים הכולל 3 דיסקים;
· שלט רחוק של מערכת "סוני" אשר נמצא
בכיסו האחורי של נאשם 2;
· רדיו דיסק מסוג "סוני" שחובר לרכב באמצעות חוטי חשמל.
בנסיבות האמורות, החזיקו הנאשמים
בדופן הדלת הקדמית ימנית של הרכב מברג וקטר המסוגלים לשמש ככלי פריצה.
2. בתגובה לכתב האישום, כפרו הנאשמים במיוחס להם. הנאשמים לא חלקו על כך שהרכוש המפורט בכתב האישום נתפס ברכב בו היו.
נאשם 1 הודה כי הוא בעל הרכב, העוסק בהתקנת מערכות שמע במסגרת עיסוקו כחשמלאי רכב. המכשירים היו ברכבו, אולם הם היו ברשותו כדין.
נאשם 2 הכחיש שהשלט רחוק נמצא בכיסו והכחיש כל קשר לטובין שנמצאו ברכב.
3. אילו נדרשתי לראיות בתיק, סביר כי הייתי מרשיע את הנאשמים במרבית המיוחס להם בכתב האישום, לאור מקום המצא הרכוש וגרסאותיהם הבלתי סבירות. אפרט בתמצית רבה:
מקום המצא מרבית הרכוש: המכשירים נמצאו בתא המטען
מתחת לריפוד. לא כך מחזיק אדם טובין אותם קיבל לחזקתו כדין. הנאשם 1 לא מסר כל הסבר סביר לכך;
סיבת הימצא המכשירים בידי הנאשם 1: הנאשם טען כי קיבל המכשירים לשם תיקון. לא זו בלבד שאין לנאשם פרטי מי שמסר לו המכשירים לתיקון, אלא שלטענתו מאחר והמכשירים נלקחו על ידי המשטרה, נאלץ לפצות את "הלקוחות", ששבו אליו כדי ליטול המכשירים לאחר תיקונם. הדעת נותנת כי לפחות כאשר שבו הלקוחות לעסקו, היה דואג לקחת את פרטיהם, שהרי ידוע לו שהוא נחשד בהחזקת הפריטים שלא כדין ומה לו ראיה טובה יותר להחזקה כדין, מאשר עדות אותם הלקוחות?
נאשם 2: הנאשם טען כי השלט רחוק שנמצא ברכב שייך למכשיר אותו רכש כדין והוא מסרו לנאשם 1 במתנה. אפשרתי לנאשם להמציא אישור על רכישת מכשיר כלשהו השייך לשלט רחוק זה, אך כל מסמך לא הומצא לי.
4.
חרף האמור לעיל, יש לזכות את הנאשמים, שכן החיפוש ברכב נערך שלא כדין ובנסיבות שיש בהן כדי לפסול את הראיות שהושגו מכוחו, לאור דוקטרינת הפסלות הפסיקתית, כפי שעלתה בע"פ 5121/98
טור' (מיל.) רפאל יששכרוב נגד התובע הצבאי הראשי (טרם פורסם, 4.5.2006) (להלן: "הלכת יששכרוב").
נסיבות החיפוש: ההיבט העובדתי
5. השוטר איגור גולדין, עד התביעה המהותי היחיד, העיד כלהלן:
"קיבלתי דיווח במערכת הקשר מצוות מתנדבים שעברו בג'יפ, על רכב מסוג ב. מ. וו עם שני חשודים שנכנס לתחנת דלק..." (עמוד 6 לפרוטוקול שורות 7-9).
אחד המתנדבים היה עד תביעה, אך התביעה ויתרה על עדותו, שכן אין בדו"ח שערך ולא כלום (ראו עמוד 8 לפרוטוקול שורות 12-13).
השוטר לא ידע מדוע אותו רכב או השוהים בו חשודים - ובמה הם חשודים וכדברי השוטר:
"
למה הם (המתנדבים - מ.ל) הגדירו אותם כחשודים אני לא יודע. לי נמסר רק שיש שני חשודים. אני ראיתי את החשודים אך ורק בתוך תחנת הדלק כשהם עומדים. אני לא רדפתי אחריהם" (עמוד 7 לפרוטוקול שורות 8-10).