התובענה והצדדים לה
1. א. המבקשים מונו, ע"י כב' ראש ההוצאה לפועל בתל-אביב, ככונסי נכסים על מניותיו של החייב מר סטיבן שלום (להלן: "
מר שלום" או "
החייב") במשיבה וזאת לצורך הגנה עליהן ומימושן.
ב. בתובענה שבפניי עותרים המבקשים למתן צו המורה למשיבה ליתן להם מידע ומסמכים, אשר לטענתם חיוניים הם לשם ביצוע תפקידם ככונסי נכסים ולהם הם זכאים מכוח הוראות סעיפים 184 ו-185 לחוק החברות, התשנ"ט - 1999 (להלן: "
חוק החברות").
העובדות הצריכות לענין
2. ביום 30.12.1989 נטל מר שלום הלוואה בגובה של 14 מיליון דולר ארה"ב מבנק אמריקאי בשם Manufucturers Hanover Trust Company . (להלן: "
בנק הנובר" או "
הבנק"). הבנק התנה את מתן ההלוואה בקבלת משכון וערבות. לפיכך, מישכן מר שלום את מניותיו במשיבה לטובת הבנק. מישכון זה נרשם כדין ברשם המשכונות ביום 5.1.89 וכן ברישומי המשיבה (אישור מועצת המנהלים של המשיבה מיום 19.1.92 צורף כנספח ב' לתובענה). כבטוחה נוספת, נדרשת, להבטחת חובו של מר שלום לבנק חתם מר פול רייכמן (להלן: "
הערב") כערב כלפי הבנק למילוי מלוא חיוביו של שלום לבנק.
3. במרוצת השנים המחה בנק הנובר את זכויותיו כלפי מר שלום לטובת בנק אמריקאי אחר (בנק כמיכל) וזה המחה את זכויותיו \ מוזג לבנק Jpmorgan Chase Bank N.A. (להלן: "
בנק מורגן").
4. דא עקא, שלום הפר את התחייבויותיו כלפי בנק מורגן (שבא כאמור בנעלי בנק הנובר, נותן ההלוואה המקורי) ולא פרע את חובו. משכך פנה בנק מורגן לערב (מר רייכמן) וזה אכן פרע את חובו של מר שלום לבנק מורגן במלואו (ובצרוף ריבית והצמדה שילם לבנק סך של כ- 17 מיליון דולר). משפרע הערב את חובו של מר שלום החל הוא לפעול למימוש המשכון שניתן לטובת בנק הנובר על מניות החייב במשיבה. לצורך כך צורף הערב כזוכה בתיק הוצל"פ שמתנהל כנגד מר שלום וב"כ הערב, הוא המבקש 2, מונה ככונס נכסים על מניות מר שלום במשיבה לצורך מימושם ( החלטת כב' ראש ההוצל"פ בתל-אביב מיום 8.5.06 הממנה את המבקש 2 ככונס נכסים לצורך האמור צורפה כנספח ד' לתובענה).
5. במקביל לאירועים אלה, וללא שום קשר אליהם, הוטל ביום 3.11.98, לבקשתו של מר פרד ג'מאל, עיקול זמני על ידי בית המשפט המחוזי. העיקול הוטל במסגרת ת.א. 2973/98, לשם הבטחת ביצוע פסק דין זר שניתן לטובת ג'מאל כנגד שלום ונאכף בישראל בהתאם לחוק אכיפת פסקי חוץ תשי"ח-1958. העיקול חל אף על מניות מר שלום במשיבה. ביום 22.2.05 מונה המבקש 1, ב"כ ג'מאל, ככונס נכסים לשם מימוש המניות המעוקלות (צו לשכת ההוצל"פ הממנה את המבקש 1 ככונס נכסים לצורך האמור צורף כנספח ג' לתובענה).
6. ביום 7.2.07 אישרה כב' ראש ההוצל"פ בתל-אביב למבקשים, אותם מינתה כאמור ככונסי נכסים במשותף על מניותיו של מר שלום במשיבה לשם מימוש המשכון והעיקול על המניות המשועבדות, לפתוח בהליך משפטי על דרך המרצת פתיחה כנגד המשיבה (האישור צורף כנספח ג' לסיכומי המבקשים).
7. בתובענה שבפניי עותרים כאמור המבקשים, כי המשיבה תיתן להם מידע ומסמכים, הקשורים לטענתם לעסקאות שונות שביצעה המשיבה במרוצת השנים . לטענת המבקשים מידע זה נדרש "
לשם מילוי תפקידם לבדוק באופן אובייקטיבי מהו שווי הנכס שתחת אחריותם, לצורך בחינת מימושו ו ניהולו לצורך השבחתו לפירעון עתידי של החוב, באמצעות בחינת אותן עסקאות דילול הנזכרות, תקפן, ומשמעותן כמו גם באמצעות בחינת עסקאות אחרות שנעשו בנכסי המשיבה." ( ס' 34 לתובענה). המידע אותו ביקשו המבקשים פורט בהרחבה בס' 42- 45 לתובענה. בהודעת המבקשים מיום 7.3.07 צמצמו הם קמעה את רשימת המסמכים המבוקשים במסגרת תובענה זו מן הטעם, כי אלו הועברו להם זה מכבר ע"י המשיבה.
8. ביום 30.4.07 הציע בימ"ש זה (כב' סגן הנשיא, השופט י.זפט), כי פסק הדין בתובענה ינתן על יסוד הבקשה והתשובה ובצירוף סיכומים תמציתיים. המבקשים והמשיבה ניאותו להצעה והגישו סיכומיהם.
דיון
9. כנגד עתירות המבקשים הציגה המשיבה שלל טענות משפטיות המכוונות לכך שדינה של התובענה לדחייה על הסף ולגופו של עניין. המשיבה כופרת
בזכותם של המבקשים ככונסי נכסים לעתור לסעד המבוקש,
בעצם מעמדם של המבקשים ככונסי נכסים על מניות מר שלום במשיבה וכן
בזכותו של מר שלום עצמו, כבעל המניות המשיבה, לקבל את הסעדים המבוקשים בתובענה.
טענות מקדמיות
היעדר עילה
10. לטענת המשיבה בתשובתה ובסיכומיה (ס' 46-57 לתשובת המשיבה, ס' 9 לסיכומיה), למבקשים, ככונסים שמונו מכוח חוק ההוצאה לפועל, אין זכות להגיש את התביעה עסקינן כנגדה. לטענת המשיבה מאחר והמבקשים לא מונו כנאמנים בפשיטת רגל או ככונסי נכסים על מכלול זכויותיו של מר שלום, אלא אך על המניות שבבעלותו בלבד אין ולא יכולות להיות להם "זכויות מקבילות" לאלו שיש למר שלום, אשר בידו נותרה זכות הבעלות במניות. לטענת המשיבה היות והמבקשים אינם בעלי מניות בחברה, ואינם רשומים כבעלי מניות בספרי המשיבה ובמרשמיה דינה של התובענה להידחות על הסף מאחר ועל פי דין רק בעלי מניות רשאים לקבל מידע ומסמכים אודות החברה. לגישת המשיבה אף אילו היה תוקף מחייב למינויים של המבקשים ככונסי נכסים על המניות שבמחלוקת, הרי שכל עוד מר שלום רשום כבעל המניות במשיבה אין המבקשים זכאים לקבל זכויות המוקנות לבעלי המניות של החברה, ובכלל זה הזכות לקבלת מידע אודות החברה (למעט כאמור הזכות לקבל את התמורה שתתקבל בגין מכירת המניות). לסיכום סוגייה זו טוענת המשיבה, כי זכויות התביעה של מר שלום מכוח המניות (ככל שישנן כאלו) אינן מצויות בידי הכונסים וכך גם בודאי לגבי זכויות תביעה שעילתן קדמה למועד מינויים ככונסים. המשיבה מבססת טענותיה אלו בעיקר על פס"ד שניתן לאחרונה ע"י ביהמ"ש המחוזי בת"א במסגרת ע"א 1936/03
הופרט סלומון פרז נ' אדריכל שרל דוראל בע"מ
תק-מח 2006 (3) 13064.
11. א. קראתי בעיון את טענות המשיבה בעניין זה ואת התייחסות המבקשים להן בסיכומיהם (ס' 1 לסיכומים) כמו גם את פסה"ד אליהם הפנו הצדדים ודעתי אינה כדעת המשיבה.
ב. בפס"ד
הופרט הנ"ל הפך ביהמ"ש המחוזי את קביעתו של בימ"ש קמא לפיה משמונו כונסי נכסים על מקרקעין מסוימים, הופקעה הזכות של הבעלים במקרקעין נשוא אותה תובענה והבעלים אינו זכאי לפיצוי המגיע לו מכוח בעלותו במקרקעין (באותו מקרה דובר היה על פיצוי מוסכם מכוח הסכם קומבינציה) ממועד מינוי הכונסים ואילך.
ביהמ"ש המחוזי באותו פס"ד דן בשאלה כיצד משפיע מינוי כונס הנכסים על זכות התביעה של בעלי המקרקעין לפיצוי בגין איחור במסירת הנכס (מכוח הסכם הקומבינציה) וקבע, כי זכות זו נותרה בידי בעלי המקרקעין גם לאחר מינוי כונס הנכסים. ביהמ"ש המחוזי הבהיר כי המשכון הוא זכות של בעל המשכון בנכס שבבעלות החייב ומקנה לבעל המשכון את הזכות להיפרע מן הנכס, הא ותו לא:
" מימוש המשכון, כשלא קוים החיוב במועדו, אינו מקנה לנושה זכות בעלות בנכס הממושכן, אלא מקנה לו אך את הזכות ליטול את הנכס לידיו, לממשו ולהיפרע ממנו את שיעור החוב. כל עוד לא נמכר הנכס הממושכן, זכות הבעלות בו, הגם שהיא מוגבלת וכפופה לזכות הפירעון של הנושה, נותרת בידי בעליו. בהקשר זה פסק השופט ברנזון:
"כונסים המתמנים על-ידי בית-המשפט הם פקידיו והם פועלים בשמו בהתאם לכתב-הסמכות שניתן להם וכפופים למרותו. גם כונס שנתמנה לפי בקשת נושה מובטח איננו סוכנו של הנושה. כל רכוש הבא לידי הכונס הוא מחזיק בו לא בשם הנושה כי אם בשם בית-המשפט, ובידי בית-המשפט ההחלטה הסופית מה ייעשה בו. בעצם, הכונסים באים בנעלי החייב שעל כינוס נכסיו הם ממונים, אלא
שתפקידי הכינוס והניהול (כמידה שגם זה מוטל עליהם)
הם למטרה מוגדרת. התפקיד הוא לממש את נכסי החייב ולסלק בתחילה את החוב המובטח ולאחר-מכן את החובות האחרים, ומה שנשאר, אם נשאר, חוזר לחייב." (ע"א 522/72 מדינת ישראל נ' כונסי נכסים של החברה וולטקס צמרון, פ"ד כז(2) 393, 398-399 (1973)).
סעיף 18 לחוק המשכון קובע כי "מימוש משכון על פי צו בית המשפט או צו ראש ההוצאה לפועל יהיה בדרך של מימוש נכס שהוטל עליו עיקול בהוצאה לפועל של פסק-דין, זולת אם הורה ראש ההוצאה לפועל על דרך אחרת שראה אותה יעילה וצודקת יותר בנסיבות הענין." סעיף 54(א) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 קובע: "כונס-הנכסים יקח לרשותו את הנכס שנתמנה לו, ינהלו, ימכרנו, יממשו ויעשה בו כפי שיורה ראש ההוצאה לפועל; וידו של כונס-הנכסים בכל אלה כיד החייב." סעיף 54(א) אינו מפקיע מבעל הנכס הממושכן את כלל הזכויות בו, אלא מקנה לכונס נכסים שהתמנה לבקשת בעל המשכון את הזכות לממש את הנכס. משמונה כונס נכסים, וכל עוד לא נמכר הנכס לצד שלישי, נותרת זכות הבעלות בידי בעל הנכס, כשהיא כפופה לזכותו של בעל המשכון לממשו ולהיפרע ממנו. " (שם, ס' 6 לפסה"ד).
ב. הדברים שנאמרו בפס"ד
הופרט הנ"ל יפים גם לענייננו בו מונו המבקשים ככונסי נכסים על מניות החייב במשיבה ע"י כב' ראש ההוצאה לפועל שעשה שימוש בסמכותו לפי סעיף 54(א) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967, שצוטט לעיל. אין מחלוקת, כי מר שלום הוא בעליהם של המניות נשוא התובענה. אין מחלוקת גם כי מר שלום רשום אף כבעליהם של המניות בפנקסי המשיבה. טענת המשיבה, כי על המבקשים להפוך לבעליהם הרשומים של המניות על מנת שתקום עילה לתביעתם - אין לה על מה לסמוך. המבקשים בענייננו לא טענו לזכות בעלות במניות. עתירת המבקשים בהמרצת הפתיחה לא מבוססת על טענה כאילו להם זכות הבעלות במניות אלא על הטענה כי זכות זו שייכת לחייב וכי מכוח מעמדם ככונסי נכסים "ידם כיד החייב" לצורך המטרה לשמה מונו (ס' 46-47 לתובענה). המבקשים אף לא מנסים או עותרים לנכס לעצמם זכויות בעלות במניות. מעמדם של המבקשים כתובעים בתובענה הוקנה להם מכוח מעמדם ככונסי נכסים על זכויותיו של החייב במניות המשיבה. סעיף 54 (א) לחוק ההוצאה לפועל הקובע כי
"ידו של כונס הנכסים... כיד החייב"מקנה לכונס הנכסים את היכולת לפעול, בשמו של החייב ובמקומו, לשם מימוש הפעולה לשמה נדרש הכינוס. כונס הנכסים לא קונה זכות בעלות בנכס נשוא הכינוס ולא נדרש לקנות זכות בעלות על מנת לפעול בשמו של החייב ובמקומו. ודוק! אם היה כונס הנכסים הבעלים של הנכס נשוא הכינוס ממילא לא היה כל טעם במינויו ככונס נכסים ולא היה כל צורך באישור ראש ההוצאה לפועל לפעולותיו מאחר והיה יכול לנהוג בנכס מנהג בעלים. משכך, טענת המשיבה לפיה על המבקשים, שמונו ככונסים, לפעול לרישומם כבעלי המניות במשיבה במקום החייב על מנת שיוכלו לעתור (בשם החייב כבעל המניות) לסעדים המבוקשים בעתירה זו- אין בה כל הגיון ונעדרת היא כל תמיכה שבדין.
שאלה אחרת באותו עניין הוא הטעם לשמו מונו כונסי הנכסים והאם טעם זה עולה בקנה אחד עם התובענה שבפניי. בפס"ד
הופרט הנ"ל הובהר ע"י ביהמ"ש, כי משמינה ראש ההוצאה לפועל כונס נכסים על נכס מסויים - אין הכונס בר חורין לעשות בנכס ככל העולה על רוחו ותפקידו הוא למטרה מוגדרת ביותר. בענייננו המטרה לשמה מונו הכונסים הינה הגנה על שווי המניות מימושן ומכירתן (כך עולה מהחלטת ראש ההוצאה לפועל מיום 21.2.05 במסגרתה מונה המבקש 1 ככונס נכסים). אין גם מחלוקת, כי כב' ראש ההוצאה לפועל אישרה לכונסים הגשת המרצת פתיחה כנגד המשיבה (אישור ראש ההוצל"פ כאמור צורף כנספח ג' לסיכומי המבקשים. יצוין כי באישור אין ראייה לכך, כי ראש ההוצל"פ אישרה את הגשת המרצת הפתיחה בעילת התביעה שבפניי מאחר והאישור הוא "כמפורט בבקשה" והבקשה לא צורפה לכתבי הטענות שבפניי). השאלה היא האם עילת התובענה שבפניי יכולה לעמוד למבקשים שמונו לצורך הגנה על שווי המניות מימושן ומכירתן. בהקשר זה טוענת המשיבה (ס' 9(ג) לסיכומיה), כי מאחר וכל המסמכים להם עותרים המבקשים נוגעים לתקופת עבר שקדמה למינויים ככונסי נכסים אזי זכויות התביעה (המוכחשות) בגין תקופות אלו ממילא אינן מצויות בידי הכונסים אלא בידי החייב עצמו (מר שלום). שקלתי בדעתי טענה זו של המשיבה, שעל פניה טענה כבדת משקל היא, ומצאתי לדחותה. העובדה, כי המידע אותו דורשים המבקשים נוגע לעסקאות שביצעה המשיבה בעבר, טרם מינויים ככונסים, אין בה כשלעצמה כדי להעיד, כי לא תהא בידיהם "זכות תביעה" לו יאומת חששם של המבקשים, כי העסקאות הללו היו עסקאות עם בעלי עניין במשיבה ו"הביאו לירידה משמעותית בשווי המניות נשוא הכינוס" (ס' 9א לסיכומי המבקשים, ר' גם ס' 34 לתובענה). הטעם לכך הוא, כי סעיף 294(א) לחוק החברות, קובע שכל בעל מניות רשאי להגיש תביעה נגזרת, ואין זה משנה מתי רכש את מניותיו . הלכה למעשה, חוק החברות החדש שינה את ההלכה על פיה בעל מניות שרכש את מניותיו לאחר העסקה עליה הוא קובל לא יכול להיות תובע בתביעה נגזרת וכיום אין כל חשיבות לעיתוי רכישת המניות, האם בטרם נוצרה העילה מכוחה תובע בעל המניות או לאחריה. משכך, הרי שאם יתברר, כי אכן ביצעה המשיבה עסקות שנעשו כטענת המבקשים בסיכומיהם (ס' 9ב) "שלא בהתאם להוראות הדין ובדרך הפוגעת במניות נשוא הכינוס" , עסקאות שהיה בהם כדי להפחית את שווי המשיבה (ס' 37 לתובענה), אין נפקא מינה אם עסקאות אלו בוצעו טרם מינויים של המבקשים ככונסי נכסים או לאחר מכן, היות וזכות התביעה, בכל הנוגע לתביעה נגזרת, הינה של החברה עצמה (ראו לדוגמא בע"א 2967/95
מגן וקשת בע"מ נ' טמפו תעשיות, פ"ד נא (2) 312). אשר על כן אני דוחה את טענות המשיבה, כי עצם מינויים של המבקשים ככונסי נכסים על מניות החייב במשיבה אינו מקנה להם את הזכות להגיש את התובענה עסקינן כנגדה.