ת"א
בית המשפט המחוזי ירושלים
|
1452-96
11/10/2005
|
בפני השופט:
יפה הכט - סגנית נשיא
|
| - נגד - |
התובע:
הארגון למימוש האמנה לבטחון סוציאלי (ישראל מערב גרמניה)
עו"ד דרור ארד-אילון ואח'
|
הנתבע:
1. ידיעות אחרונות בע"מ
2. שלמה אברמוביץ
עו"ד שלמה ליבליך ואח'
|
| פסק-דין |
זוהי תביעה לפי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן -
החוק).
עובדות שאינן במחלוקת
1. הארגון למימוש האמנה לביטחון סוציאלי (ישראל מערב גרמניה) (להלן -
התובע) הינו חברה פרטית בעירבון בלתי מוגבל שעיסוקה במימוש האמנה לביטחון סוציאלי (ישראל - מערב גרמניה).
ידיעות אחרונות בע"מ (להלן -
הנתבעת) הינה המו"ל של העיתון ידיעות אחרונות (להלן -
העיתון) לפחות משנת 1990 והאחראית על אמצעי התקשורת כמשמעותו בחוק. העיתון הוא עיתון יומי בעל תפוצה רחבה ביותר בישראל.
שלמה אברמוביץ (להלן -
הנתבע) היה עיתונאי בנתבעת עד אפריל 2000 ומאז הוא יועץ תקשורת עצמאי. בחודשים יולי-ספטמבר 2001 ושוב באפריל 2002 שימש הנתבע, באמצעות החברה שבשליטתו ושבניהולו, כיועץ תקשורת של יפה גולן (עובדת לשעבר של התובע).
ביום 25.6.96 פורסמה כתבה בעיתון, מפרי עטו של הנתבע (להלן -
הכתבה). היה זה יום לאחר שניתן פסק דין בע"א 6138/93 ובערעור שכנגד ע"א 6167/93 (להלן -
פסק העליון), על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב - יפו מיום 28.9.93 בת"א 551/89, בת"א 8043/87 ובת"א 1800/89 (מאוחדים) (להלן -
פסק המחוזי). פסק העליון עסק, בין היתר, בתביעות שהגיש התובע נגד שניים מעובדיו לשעבר - יפה גולן הנ"ל וצבי אברהמי.
בכתבה מופיעה כותרת בהדגשה מיוחדת ובאותיות גדולות:
"בג"צ: הארגון למימוש פנסיות מגרמניה רימה את לקוחותיו".
מתחת לכותרת פתיח מודגש:
"בית המשפט העליון דחה אמש את תביעת לשון הרע של 'הארגון למימוש האמנה ישראל-גרמניה' נגד שניים מבכירי הארגון לשעבר".
רקע דיוני
טענות התובע
2. בכתב התביעה טען התובע כי הדברים שפורסמו בכתבה הם לשון הרע נגדו, שכן פסק העליון אישר את תביעת הלשון הרע של התובע נגד הנתבעים.
לטענת התובע הפרסום נעשה בנסיבות מחמירות שהן רלבנטיות, הן להערכת הנזק ולחומרת התנהגותם של הנתבעים והן להערכת התנהגותם העתידית לעניין סעד של צו מניעה.
בין התובע לנתבע קיימת יריבות מזה זמן רב כמפורט להלן:
בשנת 1990 הגיש התובע ביחד עם אחרים תביעות לשון הרע וגרם הפרת חוזה נגד הנתבעת ואחרים בגין כתבות שפרסמו (ת"א (ת"א) 1089/90, 435/91) כשהסעד המבוקש בהן הגיע לסכומים העולים על 6 מיליון ש"ח. לטענת התובע אותן כתבות והתביעות שהוגשו בגינן יצרו אינטרס משפטי וכלכלי נוגד בין התובע לנתבעים. מאז ואילך הנתבע ומי מטעמו ובשליטתו, פסקו מלהיות מדווחים ניטרליים ואובייקטיביים על אותם עניינים והפכו לצד בעל עניין.
בשנת 1995 הגיש התובע שתי תביעות לשון הרע נגד חברת ידיעות תקשורת בע"מ, הקשורה לנתבעת, ונגד כתבים שונים של עיתונים מקומיים בגין כתבות שפרסמו (ת"א (נצרת) 94/95 ות"א (חיפה) 136/95 שהועבר לנצרת).
לטענת התובע, הנתבעים ביחד ולחוד ואמצעי תקשורת אחרים שבשליטת הנתבע, ממשיכים לפרסם מעת לעת פרסומים בעניינים שונים הקשורים לפעולת התובע, בלי לפרסם את תגובתו או מבלי לפרסמה כראוי ומבלי לדווח לקוראים על ניגוד האינטרסים שבו מצויים הנתבעים המפרסמים, הן כבעלי דין והן כבעלי עניין, כנדרש ממדווח אובייקטיבי ונטול פניות, במיוחד סמוך למועדים הקבועים לדיון בתביעות שהגיש התובע.
התובע טען, כי לפרסומי הנתבעת יש תפוצה ניכרת, ויש משום שימוש לרעה בכוח העיתונאי והציבורי העומד לרשותה.