החלטה בתיק וע 1063/02

העוררים עתרו בשתי בקשות; האחת, בשא 15346/02, בה עתרו להכיר בערר כערר ייצוגי כאשר, בין לבין, נכנס לתוקף חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו - 2006. השנייה, בשא 14821/06, בה עתרו העוררים להעביר את הבקשה הראשונה לבית דין הדן בעניינים מינהלים, מכוח סעיף 45(ד)(2) לחוק הנ"ל.

המשיב עתר, בבשא 4232/03, למחוק או לדחות את הערר על הסף.

רקע עובדתי

העובדות הרלוונטיות לענייננו, אינן שנויות במחלוקת ואלה הן:

1.                                  לאחר שהומלצו על ידי הורי העורר 2 והאגודה השיתופית "נווה ימין", העוררים התקשרו עם מינהל מקרקעי ישראל (להלן - ממ"י), בהסכם פיתוח בהתאם להחלטה 737.

2.                                  לאחר שהעוררים חתמו על הסכם הפיתוח עם ממ"י, דרש המשיב, כי ידווחו על המלצת ההורים והמלצת האגודה, כעסקה במקרקעין. העוררים לא חלקו על הדרישה, דיווחו ושילמו את המס הנגזר משומה עצמית שהגישו.

3.                                  המשיב, לא קיבל את השומה העצמית והוציא ביום 26.6.1997 הודעת שומה, שכותרתה; הודעת שומה זמנית לפי סעיף 78(א)(1) לחוק (ראו נספח א' לכתב הערר) (להלן - הודעה א').                                

ביום 24.8.1997 השיגו העוררים על החלטת המשיב וביום 31.3.1998 קיבל המשיב את ההשגה בחלקה. בהתאם, הוציא המשיב ביום 22.4.1998 הודעה, שכותרתה; נספח להחלטה בהשגה לפי סעיף 87 לחוק, בה הודגש כי היא מבטלת את השומה הקודמת, מיום 24.6.1997. (ראו נספח ב' לכתב הערר) (להלן - הודעה ב'). העוררים שילמו את המס בסך 5,124 ש"ח, כפי שנקבע בהודעה ב'.

ביום 20.12.2001 הגישו העוררים בקשה לתיקון שומה, על פי סעיף 85 לחוק. בבקשתם התייחסו להודעה א' ולהודעה ב' וטענו כי המלצה במסגרת החלטת ממ"י 737 אינה מהווה מכירת זכות במקרקעין ועל כן "השומה שבנדון הוצאה מתוך טעות משפטית ו/או פרשנות שגויה" ועתרו לבטלה או לתקנה כך, שתעמוד על שיעור אפס.

העוררים סמכו את בקשתם על פסיקה, שלטענתם הובאה לידיעתם בשלב מאוחר, (ראו נספח ג' לכתב הערר).

4.                                  ביום 3.2.2002 החליט המשיב לדחות את בקשת התיקון (ראו נספח ד' לכתב הערר). בדחותו את הבקשה הדגיש, בין היתר, כי כתוצאה מהמלצת האגודה בפני ממ"י היא מוותרת על זכות בקרקע חקלאית לטובת זכויות הבנייה המוענקות למומלץ, דבר המהווה כשלעצמו, עסקה במקרקעין. עוד טען המשיב, כי אין הלכה מחייבת התומכת בנימוקי הבקשה לתיקון השומה.

ביום 6.3.2002 הגישו העוררים את הערר המונח לפנינו, המופנה נגד החלטת המשיב לדחות בקשת העוררים לתקן את שומה ב' על פי סעיף 85 לחוק.

טענות הצדדים בתמצית

טענות המשיב

1.                           המועד הקובע למניין תקופת 4 השנים הקבועה בסעיף 85 לחוק הוא מועד הודעה א' (24.6.1997), בעוד' שבקשת העוררים לתקן את השומה הוגשה רק ביום 20.12.2001. קרי, באיחור של כ- 6 חודשים ומשכך הפכה לבלתי ניתנת לתיקון.

2.                           אין בטענת העוררים לפיה, רק בסמוך למועד בו הוגשה בקשתם לתיקון השומה נודע להם כי במספר פסקי דין נקבע כי עסקת ההמלצה אינה חייבת במס, כדי לאיין את הוראת סעיף 85 לחוק.

3.                           בשולי הדברים טען ב"כ המשיב, כי אין הלכה מחייבת אשר למעמדה של זכות ההמלצה, המוקנית לאגודה לצורך החלטת ממ"י. והוסיף כי בעניין זה תלוי ועומד בפני כב' בית המשפט העליון, ערעורו של המשיב על פסק דינה של הוועדה בעניין צינדורף (עמ"ש 1196/00) העוסק בשאלת החבות במס רכישה בגין זכות ההמלצה. ב"כ העורר הצביע על פסק דין בעמ"ש 1454/99 בעניין לוי נ' מנהל מיסוי מקרקעין נתניה (ראו מצורף לבקשה), התומך בעמדת המשיב.

כאן המקום להעיר, כי לאחר הגשת סיכומי הצדדים בבקשה המונחת בפנינו, ניתן פסק דין בעניין צינדורף הנ"ל וההלכה על פיו היא כי יש להעדיף את גרסת העוררים, שכן אין לראות בהמלצה עסקה במקרקעין (ראו ע"א 8249/01 מנהל מס שבח מקרקעין, חדרה נ' טל ועופר צינדורף ואח', פסק דין מיום 9.9.04, פ"ד נט(1) 711).

טענות העוררים