1. לאחר עיון חוזר בבקשה ולאחר עיון בתשובות שנתקבלו, יש ליתן רשות ערעור ולראות את הבקשה שהוגשה כבקשה שניתנה עליה רשות ערעור והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה, לפיכך תידון הבקשה כערעור.
2. יצוין, כי המשיבה מס' 2 - סולל בונה בע"מ השאירה את המחלוקת לשיקול דעת ביהמ"ש בשל אי מעורבותה במחלוקת נשוא הבקשה, לפיכך התייחס פסק-הדין ליחסים שבין המערערת למשיבה מס' 1 (להלן:
המשיבה
).
3. הערעור שניתן הוא על החלטת בימ"ש השלום (כב' השופטת ת' שרון נתנאל) מיום 28/9/05 בתיק בש"א 14555/05 במסגרת ת"א 2140/02, אשר דחה את בקשת המערערת להציג ראייה נוספת שהיא היתר בנייה מאושר (להלן:
הראיה הנוספת
).
4. אחת המחלוקות שהתעוררו על פי כתבי הטענות היא, אם לאחר החתימה על הסכם מכר דירה שנרכשה על ידי המערערת מן המשיבה, נבנתה בחזית הדירה, בצד הפונה אל הנוף תוספת של כ- 1.5 מ' לקיר התומך שהיה במקום ואשר הוגבה כל מפלס הדרך הציבורית בחזית הדירה. עקב כך, תובעת המערערת פיצוי בשל ירידת ערך.
לא יכולה להיות מחלוקת כי הגשת היתר הבנייה הרלוונטי הוא ראייה מהותית שעל המערערת היה להציגה, ואולם היא ביקשה לעשות כן, רק בשלב מאוחר של הדיונים בבית משפט קמא, שלב סיום הבאת הראיות, במסגרת בקשה להבאת ראיות הזמה.
כאמור, לאחר שהוגש תצהיר התגובה מטעם המשיבה, ובאיחור רב, בשלב שלפני הגשת הסיכומים, ביקשה המערערת לאפשר לה להציג את היתר הבניה, ולראות בראיה הנוספת ראיית הזמה.
בית משפט קמא קבע בהחלטתו כי ניתן היה להשיג את הראיה המבוקשת במועד מוקדם יותר, וכי למעשה לא מדובר בראיית הזמה אלא בהשלמת ראיה שהיה על המערערת להציג זה מכבר. עוד ציין בית משפט קמא:
"אין מדובר בעניין טכני, אלא בעניין מהותי, ויש ממש בטענת ב"כ המשיבה, לפי הגשת המסמך לא תהווה "סוף פסוק" מבחינת הבאת הראיות, בין היתר מאחר שההיתר הוא משנת 1996 ואילו ההסכם בין הצדדים נחתם בשנת 1998, ולא ברור אם נעשה שימוש כלשהו בהיתר או בנספח, וקיימות אף שאלות נוספות כך שהיתר להגשת הראיה יביא לפתיחת הדיון מחדש".
מן הטעמים המפורטים לעיל דחה בית משפט השלום את הבקשה וקבע כי הוצאותיה יובאו בחשבון במסגרת פסק-הדין. כמו כן ניתן צו לסיכומים.
5. המשיבה מבקשת לאשר את פסק-הדין של בית משפט קמא, ומוסיפה התייחסות לראיה הנוספת שמבקשת המערערת להציג - תעודת עובד הציבור יחד עם היתר הבנייה. המשיבה מוסיפה ומציינת, כי לאחר מתן ההיתר, התקיים אף דיון לתוכנית שינויים בהיתר, וכי אם יתקבל הערעור יהיה צורך לאפשר אף קבלתם ראיות נוספות.
6. על אף האיחור במועד הגשת הבקשה להבאת הראיה הנוספת ועל אף שמקובלת עלי הטענה, כי לא מדובר בראיית הזמה, יש לאפשר הצגת הראייה, בכפוף לפסיקת הוצאות, זאת דווקא בשל היותה ראייה מהותית, ולאור המחלוקת העובדתית העולה מן הפלוגתאות.
המחלוקת העובדתית ראוי לה כי תתברר עד תומה, מבלי להפחית מן החשיבות להקפיד על לוח זמנים של שמיעת התיקים, במיוחד לאור בקשות חוזרות ונשנות של עורכי דין לדחות מועדי דיון, במיוחד כאשר התיק קבוע להוכחות. הארכות אלה מכבידות מאוד על עבודתו של בית המשפט.
ועוד, ניהולו התקין של ההליך הדיוני מחייב כי ישמרו הכללים הקובעים את סדר הבאת הראיות, וכי לא יוגשו ראיות בשלב מאוחר של הדיון ומחוץ לסדר הבאת הראיות. החובה הדיונית כוללת גם את החובה המוטלת על בעל דין להגיש ראיותיו במקובץ.
ואולם הקפדה זו ראוי לה כי לא תבוא על חשבון ברור עובדתי הנראה לכאורה נדרש לעניין, ובמיוחד כאשר אין חולק, כי מדובר בראייה מהותית. העובדה כי יהיה בהליך זה (הבאת ראיה נוספת בשלב של לפני הגשת הסיכומים) משום הארכת הדיון וכי בית המשפט יידרש להצגת ראיות נוספות, גם היא אינה טעם מספיק שלא לאפשר הצגת הראיות, במיוחד כאשר הצדדים טרם הגישו סיכומיהם.
עיקרון היעילות - גם בתקופה זו כאשר נושא העומס בבתי המשפט והארכת הדיונים תופס מקום בויכוח הציבורי - אסור לו
שימנע בירור ראייתי-מהותי נדרש לצורך בחינת טענה בדבר קיומה של זכות מהותית של בעל-דין ( ראה רע"א 1297/01
גיל מיאלוביץ נ' כלל חברה לביטוח בע"מ ואח', פ"ד נה(4) 577, 579).
די למעשה לעיין בתגובת המשיבה, כדי לעמוד על הצורך בברור עובדתי של המחלוקת המצויה בפני בית המשפט.
אעיר עוד, שתקנה 457(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, מאפשרת בנסיבות המתאימות להגיש ראיות נוספות גם בערעור. כלומר, אי הגשת ראיה יכול שתשמש נימוק לערעור. כאשר השאלה עלתה עוד קודם להגשת הסיכומים, יש לאפשר הגשתה, במיוחד לאור מהותה ובשל האפשרות שיהיה בהצגתה להשפיע על תוצאות ההליך - כל זאת כמובן, מבלי להביע כל דעה לגבי תוכנה של הראייה הנוספת.
אכן, המערערת לא הקפידה ולא עמדה בלוח הזמנים, ואולם הברור המהותי ראוי כי ייעשה כנדרש, כאשר הארכת הדיון שלא לצורך תבוא על פתרונה בדרך של פסיקת הוצאות.
התוצאה
: