השופט מ' חשין:
האם זכאית היא המערערת לקבל מאת הרשויות מידע על-אודות מצבה הנפשי ועל-אודות מידע שנמסר לרשויות ואשר הוליך לבדיקתה בכפיה בידי פסיכיאטר? בית-המשפט המחוזי בשיבתו לדין כבית-משפט לעניינים מינהליים השיב לשאלה זו בשלילה, ועתה הונחה הסוגיה לפיתחנו.
עיקרי העובדות שלעניין
2. היה זה במהלך שנת 1999 שאנשים שונים פנו לרשויות הרווחה בעיר מגוריה של המערערת, בהביעם חשש למצבה הנפשי. פניה אחת מני אותן פניות הגיעה אל ד"ר דוד רבינוביץ, מנהל המירפאה הפסיכיאטרית במרכז הרפואי רמב"ם. ד"ר רבינוביץ חשש שמא עלולה המערערת לשלוח יד בנפשה, ועל-כן העביר את הפניה למשיב 2, ד"ר דן אנוך, הפסיכיאטר המחוזי בחיפה. בתיתו דעתו למידע שהועבר לידיעתו, וכסמכותו (לכאורה) על-פי חוק, החליט ד"ר אנוך לזמן את המערערת לבדיקה רפואית, וכך שלח אליה הזמנה בזהל"ש:
לאור מידע רפואי שהגיע אלי, אני רואה כחובתי להזמינך לבדיקה רפואית נפשית חזותית ומבקש שתופיע/י
תוך שבוע ימים במרפאה הפסיכיאטרית של ביה"ח רמב"ם.
עלי להודיעך שבהעדר שיתוף פעולה מצידך לא תהיה לי ברירה אלא, לשקול הבאתך לבדיקה בניגוד לרצונך.
אני מקווה שבירור כזה, יאפשר התייחסות נכונה ומועילה למצבך, בהתאם לנתונים שיתבררו ומקווה שתבין/י את חשיבות הופעתך לבדיקה.
במידה והנך נמצא/ת בטיפול פסיכיאטרי במסגרת אחרת, נבקשך להעביר אלינו בדחיפות תעודה רפואית רלוונטית בקשר למצבך הנפשי. (ההדגשה במקור - מ' ח')
3. המערערת נזדמנה לפגישה כפי שנדרשה, ולאחר שיחה החליט ד"ר אנוך - על-פי התרשמותו - כי אין מקום לכפות על המערערת טיפול נפשי או אחר. ד"ר אנוך המליץ אמנם למערערת כי תקבל באורח וולונטרי טיפול נפשי, אך זו סירבה להצעה. במכתבו אל בא-כוחה כך תיאר ד"ר אנוך את התרשמותו מפגישתו עם המערערת:
הופיעה לבדיקה ב-6.2.00 עפ"י הזמנתי.
בבדיקה נמצאה בהכרה מלאה, קשובה, מרוכזת בכל המובנים, אפקט חשדני מעט נסער, תואם. אין הפרעות בחשיבה לא בהלך ולא בתוכן, אך יש לחץ של דיבור עם נפח ונטיה לצירקומסטנציאליות, אין הפרעות בפרספציה, אין סימנים לפעילות פסיכוטית חריפה. שיפוט ובוחן מציאות תקינים, שוללת מחשבות התאבדות או נסיונות אובדניים.
בסיכום: מדובר באישה בעלת אישיות פרנואידית, אך אין מקום להתערבות בכפיה. הומלץ בפניה לפנות לטיפול פסיכיאטרי מרצונה אך היא סירבה.
4. למן אותה שיחת-איבחון בלישכתו של ד"ר אנוך, אין לה למערערת מנוח. תוהה היא מה הביאה לבדיקה, מי היו אלה שדיווחו כי לוקה היא בנפשה, מה מידע רפואי יש בידי ד"ר אנוך על-אודותיה, מה הייתה חוות-דעתו ומה הייתה אבחנתו על-אודות מצבה הנפשי. המערערת חדורה בתחושה קשה כי הוטל בה אות-קלון של "חולת נפש", כביכול, בלא כל הצדק או טעם ראויים - ומכאן עתירתה לקבלת כל אותו מידע שהיא מבקשת כי יותן בידה.
ד"ר אנוך סירב להיעתר לבקשת המערערת למסור בידה מידע שביקשה, בסוברו כי מוסמך הוא על-פי דין לסרב לבקשה וכי ראוי לסרב לבקשה.
5. בית-משפט קמא עיין בחומר הרפואי בהסכמת בעלי-הדין, והחליט כי יש לדחות את בקשתה של המערערת. במהלך הדיון הציע בית-המשפט, אמנם, כי החומר במלואו יועבר לחוות-דעתו של רופא מומחה, אך המערערת סירבה להצעה. וכך, לסופו של דיון נדחתה עתירתה של המערערת. על הכרעת דין זו הערעור שלפנינו.
השאלה שבמחלוקת
6. וזו היא השאלה שבמחלוקת בין בעלי- הדין: האם היה ד"ר אנוך, הפסיכיאטר המחוזי, חייב ליתן בידי המערערת את החומר הרפואי שהחזיק בו ואשר עניינו מצבה הנפשי? המערערת טוענת לחובה המוטלת על ד"ר אנוך, ואילו הפרקליטות תומכת במסקנתו של בית-משפט קמא ולפיה יש לדחות את עתירת המערערת.
על יחסי רופא-חולה ומטפל-מטופל
7. יחסי רופא-חולה - כמותם: יחסי מטפל-מטופל - מעיקרם ומטיבעם אין הם יחסים בין גורמים שווי-כוחות. הרופא - כבענייננו - מחזיק בסמכות, ובידו אף הכוח, הידע, המיומנות והכלים לאיבחון מצבו של המטופל ולטיפול בו. בה-בעת נעדר המטופל על-הרוב ידע, מיומנות וכלים הנדרשים להתמודד עם מצבו; נזקק הוא לרופא ותלוי הוא בו. רווחתו, נוחותו ובריאותו של החולה - לעיתים: חייו ממש - תלויים ברופא. במארג כללי זה מוצאת מקומה הסוגיה הנסבה על זכותו של החולה כי יימסר בידו מידע על-אודות מצבו הרפואי, על מצב גופו ועל מצב נפשו. ובסוגיה זו, כבסוגיות אחרות במשפט ובחיים, בחינה מקרוב תעמיד אותנו על הכוחות המושכים לצדדים, כל כוח לצידו-שלו.