השופטת ע' ארבל:
שלושה ערעורים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ח' פיזם) שעניינם ליקויי בניה שנתגלו בדירות שרכשו המערערים מהמשיבה 1 ואשר נבנו על ידי המשיב 2 וכן ליקויים ברכוש המשותף בבנייני מגוריהם בעפולה. בית המשפט חייב את המשיבים 1-2 בתשלום פיצויים למערערים בגין הליקויים, בסכומים כפי שפורטו בפסק דינו.
הרקע העובדתי
1. המערערים בע"א 5602/03 הינם 20 בעלי דירות (להלן: המערערים או בעלי הדירות) בשני בניינים בעפולה, האחד ברח' העליה 52 והשני ברחוב הבנים 29 (להלן: הבניינים). הדירות נרכשו בין החודשים דצמבר 1992 - ינואר 1993 והחזקה בהן נמסרה לרוכשים בין החודשים אוקטובר-נובמבר 1993. בבניינים נתגלו ליקויי בניה. ביום 10.8.94, במהלך תקופת הבדק על פי החוזה, הגישו בעלי הדירות תביעה נגד המשיבה 1 בע"א 5602/03, חברת שיכון ופיתוח בע"מ (להלן: שיכון ופיתוח). בעקבות הגשת התביעה, הגישה שיכון ופיתוח הודעת צד ג' נגד החברה אשר בנתה את הבניינים, חברת אברהם יצחק בע"מ (להלן: הקבלן). הקבלן הגיש הודעת צד ד' נגד החברה אשר סיפקה לו את המרצפות ששימשו לריצוף הדירות בבניינים האמורים, חברת רצף תעשיות מוצרי בניין בע"מ (להלן: רצף). למען שלמות התמונה יצוין כי בעלי הדירות שהם צד להליך שבפנינו אינם מהווים את כלל בעלי הדירות בבניינים, אלא אך את חלקם.
פסק דינו של בית המשפט המחוזי
2. בית המשפט המחוזי, בפניו התבררה התביעה, מינה מומחה מטעמו לבדיקת הליקויים הנטענים, המהנדס קרלוס וגמן ז"ל (להלן: וגמן). וגמן הגיש חוות דעת מומחה בעניין ליקויי הבניה בדירותיהם של המערערים ובהמשך הגיש אף חוות דעת משלימה. הוא נחקר בבית המשפט ארוכות. לאחר שסיים עדותו נרצח וגמן בפיגוע, אולם חוות דעתו ועדותו המפורטת היו בפני בית המשפט המחוזי עוד קודם לכן. בית המשפט אימץ את חוות דעתו של וגמן רובה ככולה והיא שימשה בסיס עיקרי לפסק דינו.
בית המשפט המחוזי אימץ את ממצאיו של וגמן באשר לליקויים בריצוף בדירות המערערים, וכן באשר לליקויים שעניינם רטיבות, סדקים, ליקויים במימדי הדלתות וליקויים באוורור חדרי הארונות, חדרי המקלחת והמחסנים. כן אימץ בית המשפט את הערכתו של וגמן באשר לעלות התיקונים הנדרשים. בית המשפט דחה את טענות המערערים בדבר ליקויים בגובה המעקים ובמשקל החלונות, כמו-גם את טענתם כי המחסנים אינם מאווררים דיים. כן נדחתה דרישתם של שבעה מבעלי הדירות לפצות אותם על תיקונים שבוצעו בדירותיהם היות שטענה זו לא הוכחה.
בהתייחס לליקויים ברכוש המשותף קבע בית המשפט כי ליקויים בפירי המעליות ובמעליות עצמן הביאו לחדירת מים שתוצאתה קורוזיה בחלקי המתכת של המעליות, במגעי החשמל, ובפיקודי המעליות, באופן שגרם למפגע בטיחותי חמור. האחריות לליקויים אלה, כך נקבע, משותפת לשיכון ופיתוח ולבעלי הדירות אשר לא דאגו לתחזוקה תקינה של המעליות וכן יש להביא בחשבון בקביעת הפיצוי את העובדה שהאחריות על התחזוקה הלקויה של המעליות משותפת הן לדיירים שהגישו את התביעה והן לאותם דיירים שאינם צד לה. בהתאם לחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט לעניין הליקויים במעליות, אינג' דב יהלום (להלן: יהלום), עלות תיקונן של שתי המעליות, לרבות שכר טרחת המומחה, עומדת על 60,000 ש"ח. בית המשפט המחוזי קבע, כי המערערים זכאים לפיצוי בסך 2,000 ש"ח לכל בעל דירה בגין הליקויים במעליות.
גם ביחס לליקויים נוספים ברכוש המשותף בשני הבניינים קבע בית המשפט כי המערערים זכאים לפיצוי כפי חלקם היחסי ברכוש המשותף. וגמן העריך את עלות הליקויים ברכוש המשותף בסך של כ- 24,000 ש"ח הכוללים מע"מ ודמי פיקוח. בית המשפט המחוזי קבע, בהתבסס על חוות דעתו של וגמן, כי המערערים זכאים לפיצוי מאת שיכון ופיתוח בסך של 2,000 ש"ח לכל בעל דירה בגין ליקויים אלה.
בית המשפט הכריע גם בטענתם של בעלי הדירות לפיה הובטח להם בפרוספקט של הקבלן כי שטח הדירות יהיה 114 מ"ר, בעוד בפועל הדירות שנמכרו להם שטחן כ- 100 מ"ר כל אחת. בית המשפט קיבל את טענת בעלי הדירות כי הראו להם עובר לרכישת הדירות את הפרוספקט של הקבלן לפיו שטח כל דירה הינו 114 מ"ר. הפרוספקט לא תאם את חוזי המכר, ועל כן נקבע כי שיכון ופיתוח הפרה את חובת תום הלב במשא ומתן באופן שהביא לידי כך שבעלי הדירות הוטעו. בגין נזק זה פסק בית המשפט המחוזי פיצויים בסך 15,000 ש"ח לכל אחד מבעלי הדירות.
בנוסף, פסק בית המשפט המחוזי לכל אחד מבעלי הדירות סך של 1,500 ש"ח כפיצוי עבור ההוצאות שייגרמו להם כאשר יאלצו לפנות את דירותיהם לצורך תיקון הליקויים. כמו-כן חויבה שיכון ופיתוח לשלם לכל אחד מבעלי הדירות סך של 15,000 ש"ח בגין עגמת הנפש שנגרמה להם בעטיים של הליקויים המתמשכים בדירות. סך הפיצויים שנפסקו לכל בעל דירה פורט בטבלה בפסק דינו של בית המשפט קמא.
בהתאם להסכמה דיונית בין שיכון ופיתוח לבין הקבלן, ביחסים שביניהם סוכם שהקבלן ייטול על עצמו את האחריות לליקויי הבניה אם ייפסק פיצוי בגינם - כפי שאכן נפסק - למעט ליקויים בעניין דלתות ההזזה. בית המשפט קבע, כי הסכמה זו אינה פוטרת את שיכון ופיתוח מאחריותה הישירה כלפי התובעים וחלותה היא במישור היחסים שבין שיכון ופיתוח לבין הקבלן. בית המשפט קבע כי שיכון ופיתוח אחראית כלפי בעלי הדירות ביחס לכל הנזקים והליקויים שנגרמו להם וכי הקבלן אחראי כלפי שיכון ופיתוח ביחס לליקויי הבניה בשיעור של 50%, בהתאם לחיובה של שיכון ופיתוח.
שיכון ופיתוח חויבה גם בהוצאות המשפט של המערערים ובאגרת בית משפט על הסכום שנפסק וכן בשכר טרחתו של ב"כ המערערים בשיעור של 20% מהסכום שנפסק, בתוספת מע"מ. הקבלן חויב לשאת בתשלום ההוצאות, האגרה, שכר הטרחה והמע"מ בהם חויבה שיכון ופיתוח בשיעור של 50% וכן הוא חויב לשלם לרצף 90% מהוצאות המשפט שלה ו-20% משכר טרחת עורך דינה בתוספת מע"מ. רצף חויבה לשלם לקבלן באופן חלקי את ערך תיקון ליקויי הריצוף בדירות יצחק וחדד, בהתאם לחוות דעתו של וגמן.
טענות הצדדים
3. כאמור, מונחים בפנינו שלושה ערעורים - ערעורם של בעלי הדירות (ע"א 5602/03), ערעורו של הקבלן (ע"א 8028/03) וערעורה של שיכון ופיתוח (ע"א 7280/03). הצדדים העלו בטיעוניהם שורה ארוכה ומפורטת של טענות, מהן עובדתיות ומהן משפטיות, מהן מכוונות נגד חוות דעתו של המומחה ומהן מכוונות נגד קביעות בית המשפט קמא.
לא מצאנו להתערב בקביעותיו של בית המשפט המחוזי, בעיקר לא ככל שהן נוגעות לאימוץ חוות דעתו של המומחה באשר לליקויים שנמצאו. סכסוכים שעניינם ליקויי בניה מחייבים היכרות מעמיקה עם תחום מקצועי זה. כאשר מתעוררות שאלות הדורשות מומחיות מקצועית לצורך הכרעה בסוגיות שבמחלוקת, נעזר בית המשפט במומחה הבקיא ברזי התחום המקצועי בו התבקש לחוות דעתו. כמובן, לבית המשפט שיקול דעת עד כמה להסתמך על חוות דעת המומחה (ע"א 558/96 חברת שיכון עובדים בע"מ נ' רוזנטל ואח' פ"ד נב (4) 563, 568-570). דברים שנכתבו בשעתו על ידי השופטת ט' שטרסברג-כהן מיטיבים לבטא את הקשיים הטבועים בתיקים אלה ואת אופן ההתייחסות הראוי אל חוות דעת המומחה:
"למרבית הצער, מעוררים פרוייקטים של בניה, מחלוקות והתדיינויות בהקשר לליקויי בניה ולאי מילוי ההתחייבויות ההדדיות של כל הגורמים המעורבים. הגיעה העת, שכל הצדדים המעורבים יבינו, שיש סוף פסוק לכל אלה, בחוות דעתו של מומחה המתמנה על ידי בית המשפט בהסכמת באי כח הצדדים. סביר להניח שאף אחד מהצדדים אינו יוצא - במקרים כאלה - כשכל תאוותו בידו. אולם, על כל צד להבין כי משנתקבלה חוות דעת ניטרלית של מומחה, שיש בה משום נסיון רציני להתמודד עם הבעיות המקצועיות הרבות המובאות בפניו, יש לקבל אותה, גם אם לא כל מה שנקבע בה הוא לטעמם ולרוחם של כל הצדדים וגם אם ניתן להצביע על טעויות או על אפשרויות של קביעות אחרות בנושאים אלה או אחרים. התערבות ערכאת הערעור, תבוא, אם נפלה טעות היורדת לשורש הענין או הפוגעת באופן בוטה בזכותו של מאן דהוא..." (ע"א 2934/94 סולל בונה בע"מ נ' איתן ואח'(לא פורסם, ניתן ביום 2.6.96).
במקרה דנן, קביעותיו ומסקנותיו של וגמן הן בתחום המומחיות שלו ואני סבורה, כי בשים לב לאופי העניינים שבמחלוקות ולהיקפם, אך הגיוני הוא כי בית המשפט בחר לסמוך ידיו על חוות דעתו, לאחר שעיין בה ולאחר שווגמן נחקר בפניו על חוות דעתו וניתנה לבית המשפט ההזדמנות להתרשם ממנו, מבקיאותו ומומחיותו, והדברים מצאו ביטויים בפסק הדין. טענות נגד ממצאיו של המומחה, לא כל שכן כאשר מדובר במומחה מטעם בית המשפט, אין ערכאת הערעור נוטה להתערב בהן אם נדונו בבית המשפט קמא (ע"א 8939/01 אביצור ואח' נ' חפציבה חברה לבניין עבודות ופיתוח בע"מ(לא פורסם, ניתן ביום 2.9.03). במקרה שבפנינו הועלו טענות הצדדים נגד חוות דעתו של וגמן אולם בית המשפט בחר לאמצה חרף טענות אלה ולא מצאנו כי מתקיימת טעות היורדת לשרשו של עניין בנקודה זו המצדיקה את התערבותנו. לפיכך, לא נידרש לטענות הצדדים באשר לקביעותיו של וגמן לעניין הליקויים. כן לא מצאנו להידרש לממצאיו העובדתיים של בית המשפט המחוזי באשר אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאי עובדה ובהערכת עדויות ולא מצאנו מקום לסטיה מכלל זה במקרה דנן.
בסופו של יום, סברנו כי מבין שלל הטענות המועלות בכתבי הטענות של הצדדים, ארבע הן הסוגיות הראויות להתייחסותנו: אי ההתאמה בין שטח הדירות כפי שצוין בפרוספקט לבין שטחן בפועל; הגשת התביעה בתוך תקופת הבדק ומבלי שניתנה לשיכון ופיתוח ולקבלן האפשרות לתקן הליקויים; הפיצויים בגין הליקויים ברכוש המשותף; מועד הריבית ממנו יש לחשב את תשלום הפיצויים.