רע"א
בית המשפט העליון
|
7592-08
06/10/2008
|
בפני השופט:
1. מ' נאור
2. א' חיות
3. י' דנציגר
|
| - נגד - |
התובע:
1. פי.די.די.יהלומים בע"מ
2. יוני צרויה
3. אבנר שנור
עו"ד יואב פרייליך
עו"ד ניר חזן
|
הנתבע:
1. I.DO.Diamonds Inc.
2. עידו איצקוביץ
עו"ד רונן קצף
|
| פסק-דין |
השופט י' דנציגר:
לפניי בקשת רשות ערעור על חלק מהחלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 24.8.08 בבש"א 14878/08 (ה.פ. 634/08) (כבוד השופט ד"ר ע' בנימיני) אשר דחה את בקשתם של המבקשים לחייב את המשיבים בהפקדת ערובה למילוי פסק הבוררות שניתן על ידי הבורר, השופט בדימוס אמנון סטרשנוב, ביום 10.6.08 (להלן בהתאמה - פסק הבוררות והבורר).
העובדות בתמצית
1. המבקשת 1 היא חברה לשיווק יהלומים בישראל ובארה"ב שמנהליה הם המבקשים 2-3. המשיב 2, עידו איצקוביץ, הוא יהלומן שעיקר עסקיו בארה"ב. המבקשת והמשיב 2 היו שותפים במשיבה 1, חברה הפועלת בתחום המסחר ביהלומים הרשומה במדינת נבאדה, ארה"ב. ביום 16.8.08 חתמו הצדדים על "הסכם היפרדות" במסגרתו הוחלט כי המבקשת תעביר את מניותיה במשיבה 1 לידי המשיב 2 ומנגד תקבל סך של כחמישה מיליון דולר ארה"ב בגין השקעותיה במשיבה 1 (להלן - הסכם ההיפרדות).
2. לאחר החתימה על הסכם ההיפרדות התגלעו מחלוקות בין הצדדים, כאשר המבקשים טענו כי המשיב 2 מפר את הסכם ההיפרדות ואינו עומד בתשלומים שהתחייב לשלם במסגרתו. בהתאם לתניית הבוררות שנכללה בהסכם ההיפרדות, הועברו המחלוקות האמורות להכרעתו של בורר.
3. ביום 10.6.08 ניתן פסק הבוררות, במסגרתו קיבל הבורר את תביעת המבקשים בקובעו כי המשיבים הפרו את הסכם ההיפרדות ועליהם לשלם למבקשים כלדקמן:
"א. עידו והחברה, ביחד וכל אחד לחוד, ישלמו לפי.די.די לאלתר את יתרת החוב שבפיגור, כולל הריבית, כפי שהוסכם בין הצדדים - בסך כולל של 723,724 דולרים אמריקניים.
ב. מסך התשלומים העתידיים... ינוכו הסכומים... ובסה"כ 129,169$. יתרת החוב תשולם ע"י עידו והחברה בתשלומים חודשיים, שווים ורצופים, עד לפירעון כל היתרה, כמפורט בסעיף 5 להסכם ההיפרדות וביתר סעיפיו.
ג. ... היה ועידו והחברה לא יעמדו בשלושה תשלומים חודשיים, על פי הסכם ההיפרדות, תהיה פי.די.די רשאית לגבות את יתרת החוב במלואו."
[סעיף 34 לפסק הבוררות, ההדגשות במקור].
בנוסף, נקבע כי המשיבים ישלמו למבקשים את הוצאות הבוררות בסך כולל של 25,000 ש"ח ושכר טרחת עו"ד בסך 40,000 ש"ח [סעיף 35 לפסק הבוררות].
ההליכים עד כה
4. ביום 6.7.08 הגישו המשיבים לבית המשפט קמא בקשה לביטול פסק הבוררות, על יסוד העילות הקבועות בסעיפים 24(3) ו-24(7) לחוק הבוררות, התשכ"ח - 1968 (להלן - חוק הבוררות). בתמצית, טוענים המשיבים כי הבורר הכריע "לפי נטיית ליבו" ותוך סטייה מהותית מהוראות דיני החוזים הנוהגים במדינת ישראל ולפיכך, דינו של פסק הבוררות להתבטל (להלן - בקשת הביטול).
5. לאחר שהוגשה בקשת הביטול, הגישו המבקשים, ביום 13.7.08, לבית המשפט קמא בקשה למתן צווי עיקול זמניים וצווי מרווה וכן לחיוב המשיבים בהפקדת ערובה בהתאם לסעיף 29 לחוק הבוררות (בש"א 13786/08). ביום 13.7.08 קיבל בית המשפט קמא (כבוד הרשם, השופט א' אורנשטיין) את הבקשה והורה על מתן צווי עיקול זמניים וצווי המרווה ואולם, לא התייחס בהחלטתו לבקשה להפקדת ערובה כאמור לעיל.
6. ביום 31.7.08, לאחר שלטענתם צווי העיקול הזמניים וצווי המרווה לא תפסו כל נכסים משמעותיים שיש בהם כדי להבטיח את מילוי פסק הבוררות ומשלא שולם על ידי המשיבים דבר על חשבון החוב, הגישו המבקשים לבית המשפט קמא בקשה נוספת להרחבתם של הסעדים הזמניים, במסגרתה ביקשו פעם נוספת לחייב את המשיבים להפקיד ערובה להבטחת מילוי פסק הבוררות וכן ביקשו את הרחבתם של צווי המרווה על מחזיקים נוספים (בש"א 14878/08). ביום 24.8.08 קיבל בית המשפט קמא (כבוד השופט ד"ר ע' בנימיני) את בקשתם של המבקשים להרחבת צווי המרווה אולם דחה את בקשתם לחייב את המשיבים בהפקדת ערובה שתבטיח את מילוי פסק הבוררות בקובעו:
"אין בסיס לבקשה לחייב בעל דין המבקש ביטול פסק בורר להפקיד ערובה לביצוע [...] הבורר כתנאי לדיון בבקשה."
מכאן הבקשה שלפניי, המופנית כנגד חלק זה של ההחלטה.