זהו פסק דין בתביעה קטנה על סך 11,000 ש"ח, בה תבעה בעלת דירה את מי שערב, לטענתה, לשוכר הדירה, וממנו היא זכאית להיפרע בגין החובות שהותיר אחריו השוכר.
1. בהליך שמספרו א 1107/08 הגישה התובעת תביעה לפינוי ולתשלום דמי שכירות שלא שולמו לה, כנגד שוכרי הדירה שבבעלותה, ישראל מזרחי ועליזה בן טל (להלן: "השוכרים"). בפסק הדין מיום 18.6.08 קבעתי שעל השוכרים לשלם לידי התובעת סך 6,337 ש"ח וכן הוריתי לשוכרים לפנות את הדירה.
2. לטענת בעלת הדירה, ורדה שביט (להלן: "התובעת") בהליך דנן, מאחר שהשוכרים לא שילמו את חובם בהתאם לפסק הדין שהוזכר, הרי שעל הערב לשאת בתשלום זה. לסך שנפסק בפסק הדין הוסיפה התובעת שכר דירה עבור חודשים יולי ואוגוסט 2008 בסך 1,841 ש"ח וסך של 2,821 ש"ח, בגין פיגורי תשלום, הוצאות משפט, נסיעות, טלפונים והפסד ימי עבודה ובסך הכל 11,000 ש"ח.
3. לטענת הנתבע, שהינו אחיו של השוכר, הוא אינו ערב לחיובי האח-השוכר והוא מעולם לא חתם על כתב הערבות, לא הוזכר בהליך המקורי ולא היה צד להסכם השכירות שנחתם. מעורבתו של הנתבע, כך נטען, מסתכמת בכך שנתן לאחיו שיק חתום ללא סכום, אשר ישמש כשיק ביטחון לצורך השכרת הדירה. האח-השוכר התחייב, כך נטען, שלא ייעשה שימוש בשיק זה והוא לא ייפרע. בנוסף, כך נטען, שיק הביטחון ניתן לתקופה שכירות בת שנה אחת בלבד, ותוקפו הסתיים ביום 1.4.06.
4. להשלמת התמונה יצוין ששיק הביטחון שנתן הנתבע, נפרע זה מכבר, על ידי אמה של התובעת, אבלין בלוך (אשר התייצבה לדיון בשם התובעת גם בהליך דנן) על סך של 8,000 ש"ח ובפסק דיני מיום 18.6.08 כאמור, התייחסתי לסוגיה זו. לאחר מכן החזירה התובעת לידי הנתבע סך 5,000 ש"ח מתוך 8,000 ש"ח שהפקידה בחשבונה וזאת בשל טעות בחישוב החוב וסך 3,000 ש"ח נותר בידה.
5. מלבד אותם 3,000 ש"ח אשר שילם הנתבע באמצעות שיק הביטחון לידי התובעת, הרי שכעת תובעת התובעת מהנתבע, מעצם היותו ערב, את הסך 11,000 ש"ח כאמור.
6. משכך, השאלה המרכזית בענייננו היא האם קיים הסכם ערבות בין הצדדים, לפיו חב הנתבע באופן אישי בחובותיהם של המשכירים, כלפי התובעת. נטל ההוכחה מוטל על כתפי הטוען לקיומו של הסכם ערבות, בענייננו, התובעת, ועליה להוכיח בבירור שאכן נוצרה התחייבות כזו.
7. נקודת המוצא לבחינתו של הסכם ערבות הינו סעיף 3 לחוק הערבות, תשכ"ז-1967: "
הערבות נוצרת בהסכם בין הערב לבין הנושה או בהתחייבותו של הערב שהודעה עליה ניתנה לנושה; ואם היתה הערבות על פי צו של רשות - משנמסר כתב הערבות לרשות
". הלכה פסוקה כי מלשון הסעיף עולה שהסכם הערבות הינו חוזה, אשר חוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973 חל על כל הוראותיו, לרבות גמירות דעתם של הצדדים ודרישת המסוימות. אפשר שהסכם זה ייערך בעל פה, אלא שחוזה ערבות אינו חוזה רגיל, מאחר שיש בו את הפוטנציאל ליצור חיובים משפטיים וכלכליים חמורים ביותר כלפי הערב. כמו במקרה דנן, יש בו כדי לייחס חובות למי שלא נטלם על שכמו מלכתחילה.
משכך, הלכה פסוקה כי יש לנהוג בכובד ראש בעת בחינת התנאים להתקיימותו של אותו חוזה ולבחון בזהירות ובהקפדה את מכלול העובדות בשאלה האם התחייבות לערוב לחובות האחר ניתנה, אם לאו. ראו גם דבריו של ש' גנוסר בספר חוק הערבות, תשכ"ז-1967 (פירוש לחוק החוזים, ג' טדסקי עורך, המכון למחקרי חקיקה ולמפשט השוואתי ע"ש הרי סאקר, תשל"ט-1979) 33:
"
ואמנם בסעיף 2 להצעת חוק דיני ערבות, תשכ"ה- 1964, נקבע כי ערבות נוצרת בהתחייבותו של הערב, בכתב ובמפורש, ובהודעה עליה לנושה... לפי כוונת העורכים, נועדה למסמך הכתוב חשיבות קונסטיטוציונית כדי למנוע מתן ערבויות בקלות דעת, ומבחינה זו הועמדה ההוראה המוצעת על מישור אחד עם עיסקה במקרקעין, צוואה והבטחה לתת מתנה...אך כידוע, בסעיף 3 כפי שנתקבל, נמחקה הדרישה לעריכת כתב ערבות ועם מתן תוקף לחוק החוזים הכללים כפופה כעת יצירת הערבות לעיקרון הנזכר לעיל.. אין צורך לציין, כי מפנה ליברלי זה...מעמיד את הערב- וכל מי שנטען שהוא ערב- בסכנה שאין לזלזל בחומרתה".
ראו: ע"א (ת"א) 1011/01
ניצולת הקרטל בע"מ נ' דניר דננברג בע"מ, מיום 5.11.03.
לסיכום יאמר, שלשם הוכחת הסכם ערבות אין להסתפק ב"הרהורי הלב של הנושה", אלא יש להוכיח בראיות משכנעות יותר כי הערב התכוון או גמר בדעתו לחתום כערב, ראו: ע"א 714/87
שר נ' כהן, פ"ד מג(3) 159 (1989).
8. משכך יש לבחון, האם השיק שנמסר לידי התובעת מקים התחייבות לערבות לכלל חיובי השוכרים.
9. אין חולק שהנתבע לא חתם על הסכם ערבות מפורש לפרעון חובות השוכרים ולא היה צד להסכם השכירות, בו נכתב: "
בתאריך 1/4/05 יועבר המפתח לשוכר, לאחר שינתן צילום ת.ז. שלו ושל בת הזוג, וכן צילום ת.ז. ומכתב מהערב וצ'ק פתוח רק חתום
". במכתב ששלחה אמה של התובעת לשוכרים ביום 12.4.05 (12 יום לאחר תחילת השכירות) ביקשה מהם להעביר לידיה את השיק הפתוח ואת המכתב מהערב, אלא שאין חולק שמכתב כאמור לא נמסר ואמה של התובעת אף העידה: "
רצינו באמת מכתב מהערב שהוא מסכים להיות ערב ולא קיבלנו
". הדבר מהווה אינדיקציה לכך שהנתבע לא התחייב ולא רצה להתחייב לפרעון כלל חובות השוכרים. לחיזוק מסקנה זו ניתן לציין שהתובעת לא מצאה לנכון להחתים את הנתבע על כתב ערבות בשום שלב שלאחר תחילת תקופת השכירות, ולא הוכיחה ששלחה לו מכתב כלשהו מכוחה של אותה ערבות נטענת (נספים ו' ו-ז' לא נשלחו אל הנתבע).
10. בהסכם השכירות עצמו נכתב שיימסר שיק פתוח, להבטחת התשלומים החודשיים. השארת השיק פתוח משמעו מתן הרשאה לנפרע למלא בשיק כל סכום. לאחר הפקדת השיק על ידי התובעת ביום 10.9.07, ע"ס 8,000 ש"ח, והחזרת סך 5,000 ש"ח לידי הנתבע, קבעתי בפסק הדין שמשנמצא בידי התובעת השיק הפתוח אשר נועד לכיסוי חוב דמי השכירות ומשהתקיים התנאי, כדין השתמשה בו לכיסוי החובות שהיו קיימים במועד ההפקדה: "
נוכח התנהלותם זו של הנתבעים, הרי שאיני מוצא פגם בכך שהתובעת פדתה את שיק הביטחון על מנת להבטיח את תשלום דמי השכירות
...". יחד עם זאת, אין בכך כל קביעה ביחס לחובות הקיימים כיום.
11. לטענת הנתבע, בסמוך לחתימה על הסכם השכירות ביקש ממנו אחיו-השוכר, שיק, מאחר שלא החזיק באותה עת בפנקס שיקים. הנתבע, כך נטען, לא היה מעורב מעבר לכך בדבר. הנתבע הוסיף וטען כי אמר לתובעת במפורש שלמעט מסירת השיק הוא אינו מעורב בהסכם השכירות. בנוסף, טען הנתבע, השיק הפתוח נועד לכיסוי החובות שיווצרו במשך שנת שכירות אחת בלבד ולאחר מכן היה על התובעת למסור לידיו את השיק בחזרה. אין חולק שהנתבע לא ביקש את השיק לידיו בחזרה בתום שנת השכירות הראשונה ולטענתו ביקש לבטל את השיק ובבנק לא הסכימו לכך. גלגולו של השיק בהמשך הדרך, פורט לעיל.
12. אמה של התובעת, שלטענת התובעת "
מעורבת יותר ממני
" לא נכחה במועד בו מסר הנתבע את השיק הפתוח לידי התובעת ולא יכלה לסתור את טענותיו של הנתבע ביחס לדברים שאמר לתובעת. התובעת עצמה כאמור, לא התייצבה להעיד והלכה ידועה כי "אי הבאתו של עד רלבנטי מעוררת, מדרך הטבע, את החשד, כי יש דברים בגו וכי בעל דין, שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו ומחשיפתו לחקירה שכנגד", ע"א 465/88
הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתיתיהו, פ"ד מה(4) 651 (1991), ומשכך, יש לקבוע שטענותיו של הנתבע, ביחס למעורבותו בהסכם השכירות וביחס לתקופה בת השנה בה יכול היה השיק לשמש לכיסוי שכר דירה שלא שולם, לא נסתרו.
13. שיחות טלפון שהתנהלו בין הצדדים היו על רקע השיק שנפדה והחזרת חלק מהסכום לידי הנתבע ותו לא. שוכנעתי שהנתבע לא התחייב, לא בעל פה ולא בכתב, למתן ערבות ביחס לכלל החיובים הנובעים מהסכם השכירות ולביצוע החיובים שבפסק הדין שבא בעקבותיו ולא שוכנעתי שהתקיימו אצלו גמירות הדעת הנדרשת. לו נועד השיק שמסר הנתבע להוות ערבות ביחס לכלל חיובי השוכרים, לא ברור מדוע לא נאמר הדבר במפורש ובצורה שאינה משתמעת לשתי פנים.
14. משלא השכילו התובעת ואמה להוכיח בראיות משכנעות, להבדיל מהרהורי לב ופרשנות להסכם, כי הנתבע גמר בדעתו לערוב לכלל חיובי השוכר ומשממוש השיק הפתוח אשר שימש לכיסוי חוב שכר הדירה שנוצר בשנת השכירות הראשונה, דין התובענה להידחות.