א. הקדמה:
1. פסק הדין נשוא הערעורים עוסק בפרשת שוחד סבוכה ובצידה עבירות כלכליות נוספות. השאלה המרכזית הטעונה הכרעה בשני הערעורים שלפנינו היא האם יש מקום להתערבותנו בקביעתו של בית המשפט המחוזי ב-ת"פ 4039/05 (השופט י' אלרון), אשר החליט להסתמך, בעיקרו של דבר, על עדותו של עד מדינה, נעים טוקאן שמו (להלן: טוקאן), אשר היה עד המפתח בפרשיות המרכזיות שהתבררו בפניו. לאחר עיון בטענות הצדדים ושמיעת טענות נוספות בדיון על-פה, ולאחר עיון בראיות הצריכות לעניין - הגענו לכלל מסקנה כי אין מקום להתערבות בעיקרי ממצאיו של בית המשפט המחוזי. יחד עם זאת, בשני עניינים שעליהם עוד נעמוד בהמשך הדברים, שונה דעתנו מדעתו של בית המשפט קמא ואנו סבורים כי יש מקום לשינויים מסוימים. לשינויים אלה אין השלכה על התוצאה הסופית של פסק הדין.
2. בשנת 1994, הקימו רוני ריטבלט (המערער ב-ע"פ 7593/08, להלן: ריטבלט) ומי שלימים הפך להיות עד המדינה בפרשה, טוקאן, יחד עם שותף נוסף, ברי ברנט שמו, חברה בשם "חשמל הצפון בע"מ" (להלן: חשמל הצפון). לימים, חלקו של ברנט בחברת חשמל הצפון נרכש על ידי ריטבלט. ריטבלט היה באותה עת גם בעליה של ספקית חומרי חשמל ותיקה, חברה בשם אלקטרו חב"ש בע"מ (להלן: חברת אלקטרו חב"ש), שאף היא מערערת לפנינו (ב-ע"פ 7593/08) על גזר הדין שהוטל עליה. חברת אלקטרו חב"ש הוקמה בזמנו על ידי אביו של ריטבלט. משרדיה של חשמל הצפון מוקמו באותו מבנה בו שכנה חברת אלקטרו חב"ש. במשרדי חשמל הצפון נהגו לשבת עד המדינה טוקאן ועמו פקידה ולימים פקיד. היה להם, כפי שתואר, ריהוט ומכשיר פקסימיליה. ריטבלט העמיד לרשותה של חשמל הצפון את כל השירותים הלוגיסטיים של חברת אלקטרו חב"ש. חשמל הצפון עסקה בשיווק ואספקה של חומרי חשמל לחברת החשמל לישראל בע"מ (להלן: חברת החשמל) ובמסחר בחומרי חשמל מול סוחרים ברשות הפלסטינאית. כפי שנראה, עד שנת 2000, שגשגו עסקיה של חשמל הצפון אלא שבשנת 2001, הושעתה חשמל הצפון מלשמש כספקית של חברת החשמל. טעמי ההשעיה היו אספקת מוצרים באיכות נמוכה (מהדקי זרם על פלטה), תוך ביצוע עבירות של זיוף ומרמה, בהתאם לטענתה של חברת החשמל. אשר כהן (המערער ב-ע"פ 7666/08, להלן: כהן), כיהן בעת הרלבנטית כמנהל אגף האספקה ויו"ר ועדת המכרזים של חברת החשמל. קודם לכן, כיהן כהן בשורה של תפקידים בכירים בחברת החשמל כגון, מנהל מחוז הצפון ויו"ר ועד העובדים של מחוז זה. דרכיהם של כהן, טוקאן וריטבלט נפגשו בשורת מעשים פליליים עליהם נעמוד בהמשך הדברים.
3. פסק הדין נשוא הערעורים משתרע על פני 220 עמודים. פרוטוקול הדיון מונה כ-1700 עמודים וגם מוצגים רבים הוגשו. עדותו של עד המדינה טוקאן נשמעה על פני ימים רבים. פסק הדין של בית המשפט המחוזי, עוסק בשלוש פרשיות מרכזיות: הפרשה הראשונה נוגעת לעבירת השוחד. בית המשפט הרשיע את כהן, שהיה כאמור עובד ציבור, בקבלת שוחד במזומן על סך 1.3 מיליון ש"ח מטוקאן ומריטבלט. ריטבלט הורשע במתן השוחד. בנוסף לקבלת שוחד במזומן, הורשע כהן גם בקבלת טובות הנאה שונות כשוחד מטוקאן ומריטבלט, או מטוקאן לבדו. ריטבלט הורשע במתן שוחד רק לגבי חלק מהמקרים בהם הועברו לידי כהן טובות ההנאה האמורות, כיון שלא לגבי כולן הוכח כי הדבר נעשה על דעתו של ריטבלט. פרשייה שנייה, עניינה הלבנת הון שביצע כהן בקשר עם כספי שוחד שקיבל, בתיווכו של טוקאן, מאדם בשם אריה פישר (אשר לא הואשם בהליך זה). עוד הורשע כהן במתן עדות שקר שמסר בהקשר לפרשייה זו. הפרשייה השלישית, עניינה עבירות מס שונות שביצע ריטבלט לבדו במסגרת פעילותה של חברת אלקטרו חב"ש אשר בבעלותו, או יחד עם טוקאן במסגרת פעילותה של חברת חשמל הצפון. גם כהן הורשע בעבירות מס, בגין אי דיווח על כספי השוחד שקיבל. על כל אחת ואחת מן הפרשיות האמורות נרחיב את הדיבור בפרק המתאים לכך.
4. על כהן הוטלו שש שנות מאסר בפועל ו-12 חודשי מאסר על תנאי (למשך 3 שנים לבל יעבור עבירה מבין העבירות בהן הורשע בתיק זה). כן הוטל עליו קנס על סך 1,750,000 ש"ח או 20 חודשי מאסר תמורתם. בנוסף, בית המשפט הורה על חילוטן של שתי דירות אשר בבעלותו של כהן, שתיהן רשומות על שם חמותו. האחת, דירה ברחוב האורן בחיפה והאחרת, דירה ברחוב בורכוב בגבעתיים. בדירה זו בגבעתיים, מתגורר בנו של כהן. מתוך התחשבות בכך שזוהי דירת מגוריו של הבן, נקבע כי אם יעביר כהן למשיבה סכום של 800,000 ש"ח, שהוא הסכום בו נקנתה הדירה בגבעתיים, יחולט הסכום האמור במקום הדירה. על ריטבלט הוטלו 4 שנות מאסר בפועל; 12 חודשי מאסר על תנאי (למשך 3 שנים לבל יעבור עבירה מבין העבירות בהן הורשע בתיק זה); קנס על סך 2 מיליון ש"ח או 24 חודשי מאסר תמורתם; ועוד נקבע כי יחולטו 3 מיליון ש"ח מתוך רכושו. על חברת אלקטרו חב"ש הוטל קנס על סך מיליון ש"ח. בכתב האישום היו שני נאשמים נוספים, שאול קלמה וחברת "מרכז החשמל שאול קלמה בע"מ", אשר נדונו בנפרד. על עד המדינה טוקאן, אשר עניינו הוכרע תחילה, הוטלו 6 חודשי מאסר שירוצו בדרך של עבודות שירות וקנס על סך 200,000 ש"ח, בהתאם לעסקת הטיעון אותה כיבד בית המשפט. כהן וריטבלט מערערים לפנינו על הרשעתם ולחלופין על חומרת עונשם. חברת אלקטרו חב"ש מערערת על גובה הקנס.
5. בטרם נצלול לסבך האישומים, נזכיר בקצרה מה הביא לפתיחת החקירה על ידי המשטרה. הזכרנו כי בשנת 2001, השעתה חברת החשמל את חשמל הצפון מלשמש כספקית שלה, עקב אי שביעות רצונה מן המוצרים שסיפקה לה חשמל הצפון ועקב טענותיה בעניין זיוף ומרמה מצד האחרונה. בתגובה להחלטה להשעותה, הגישה חשמל הצפון תביעה אזרחית כנגד חברת החשמל ועימה בקשה לצו מניעה זמני המונע את השעייתה. בתביעתה, טענה חשמל הצפון כי ההשעייה היתה שלא כדין ותבעה את ביטולה. ואולם, ניהול ההליך האזרחי הביא לפתיחת תיבת פנדורה באשר למרקם היחסים בין טוקאן וריטבלט לבין כהן. במסגרת הדיונים בתביעה האזרחית, העיד כהן מטעם חברת החשמל. במהלך חקירתו של כהן בבית המשפט, הציג בפניו בא כוחה של חברת חשמל הצפון המחאה שמקורה בבנק בקנדה, בה רשומה פקודה לתשלום על סך 330,000$ ל"אשר כהן". פרטי המושך בהמחאה - הושחרו. בעדותו, הכחיש כהן כל קשר להמחאה זו. בדיעבד אנו יודעים, ואין מחלוקת על כך, כי אותו חשבון בקנדה ממנו נמשכה ההמחאה, היה שייך לנאילה ספאדי, שהיא אחותו של טוקאן המתגוררת בקנדה (להלן: נאילה). על המחאה זו עוד ידובר רבות במסגרת אחד האישומים בהם הורשע כהן. לעת עתה, נסתפק בכך שנציין כי לאחר שהוצגה לכהן ההמחאה האמורה על מנת להביכו בעודו ניצב מעל דוכן העדים, הביא הדבר לא רק מבוכה רבה לכהן, אלא גם לפתיחת חקירה משטרתית. בסופה של חקירה זו, כאמור, מצאו עצמם כהן, טוקאן וריטבלט מורשעים ונידונים לעונשים שונים בגין עבירות שוחד ועבירות כלכליות אחרות. במהלך החקירה המשטרתית הפך טוקאן לעד מדינה. הוא סיפר לחוקריו אודות מסכת קשרים ארוכה ועמוקה שהתנהלה בין חברת חשמל הצפון לבין כהן, במסגרתה ניתנו והתקבלו סכומי כסף אדירים וטובות הנאה נוספות, וכן סיפר על כל הכרוך באותה המחאה שמקורה בבנק קנדי ואשר נמשכה לפקודת כהן. והכל כפי שיפורט להלן בפרקים המתאימים.
6. לא נאריך עוד ברקע הדברים ובהקדמה. נעסוק בפרשיות השונות אחת לאחת ונפתח בעניין המרכזי בו הורשעו כהן כמקבל שוחד וריטבלט כנותן השוחד.
ב. קבלת שוחד ומתן שוחד
בפרק זה נעסוק בשניים: מתן שוחד במזומן ומתן שוחד באמצעות טובות הנאה שונות.
השוחד במזומן - הרשעה במתן שוחד ובקבלתו בסכום של 1.3 מיליון ש"ח
7. בכתב האישום טענה המשיבה כי במהלך השנים 1994 ועד 2000, מכרה חברת חשמל הצפון לחברת החשמל סחורות בסכום כולל של 64,676,720 ש"ח, בעקבות זכיות במכרזים ובבקשות לקבלת מחיר, המופנות ישירות לרשימת ספקים של חברת החשמל (בל"מים). עוד טענה המשיבה בכתב האישום, כי ריטבלט וטוקאן שיחדו את כהן בכך שנתנו לו תשלומים בסדרי גודל שנעו בין 2% ל-7% משווי המכירות של חשמל הצפון לחברת החשמל, מכירות שבאו לחברת חשמל הצפון הודות למכרזים "נבחרים" בהם זכתה. תשלומי השוחד הגיעו, כך נטען בכתב האישום, לסכום של 2,145,000 ש"ח. הסכומים שלטענת המשיבה ניתנו והתקבלו כשוחד, פורטו בכתב האישום באמצעות טבלה. הטבלה שבכתב האישום התבססה על "טבלת השוחד" אשר נערכה בחשמל הצפון, כפי שעוד יפורט בהרחבה, לאחר פתיחת החקירה המשטרתית. "טבלת השוחד" סומנה כמוצג ת/39, אליו נלוו המסמכים הנוגעים למכרזים השונים (ת/39א). המעיין בכתב האישום יכול לכאורה להתרשם כי מדובר בשוחד בסכומים מדויקים אשר נרשמו אחד לאחד בזמן אמת, כאשר כל סכום מתייחס למכרז ספציפי. ואולם, היום אין מחלוקת כי לא כך היו פני הדברים. מן הראיות עלה כי הטבלה הוכנה בדיעבד לאחר שטוקאן שוחרר ממעצר בית. לא היתה מחלוקת על כך שבעריכת הטבלה היו מעורבים טוקאן ועובד שעבד באותה עת בחשמל הצפון - עאיד אבו סריה שמו (להלן: עאיד). טוקאן טען כי סכומי השוחד המופיעים בטבלה ת/39 (תחת הרובריקה "סטייה"), נרשמו תחילה על ידו בעפרון על גבי מסמכי המכרזים, על פי נתונים אותם שחזר ריטבלט מזיכרונו. ריטבלט מצידו כפר בכל מעורבות במתן שוחד או בעריכת הטבלה האמורה וטען כי ראה את הטבלה לראשונה רק בחקירתו במשטרה. בית המשפט קבע, וגם על כך עוד נרחיב את הדיבור, כי גם ריטבלט היה מעורב בהכנתה של הטבלה ובכך ראה בית המשפט ראיה לחובתו. מן הראיות עלה בבירור כי אין המדובר בטבלה הנסמכת על רישומים שנעשו בזמן אמת, אלא הטבלה הוכנה בדיעבד, במהלך החקירה המשטרתית בתיק, לצורך ניהול מגעים עם הפרקליטות בנוגע להסדר טיעון אפשרי. בבית המשפט קמא, כפר ריטבלט בכך ששקל להגיע להסדר טיעון. בדיון שלפנינו הסכימה באת כוח המשיבה, בתשובתה לשאלתנו, כי לא היתה פנייה מטעמו של ריטבלט לעריכת הסדר טיעון. טוקאן היה היחיד מבין השניים אשר הציע עצמו כעד מדינה, ועמו הפכה לעדת מדינה גם אחותו נאילה. בית המשפט קבע כי משקלה הראייתי של הטבלה, כשלעצמה, אינו כה משמעותי: מדובר בסכומים שלא נרשמו בזמן אמת בשום מקום, אלא, כלשונו של בית המשפט, "הועלו מתהומות הנשייה של ריטבלט" במחצית השנייה של שנת 2003, ביחס למכרזים שנערכו בין השנים 1997 ל-2000 (עמ' 114 להכרעת הדין). גם המשיבה ציינה בסיכומיה בערכאה הדיונית כי הטבלה האמורה רחוקה מלשמש כאסמכתא מדויקת באשר לגובה הסכומים שניתנו כשוחד, שכן אין זה מעשי כי הסכומים המדויקים ייזכרו. עיון בטבלה ת/39 מעלה כי סכומי "הסטייה" (קרי: השוחד, לפי עדותו של טוקאן), לגבי כל אחד מ-22 המכרזים המפורטים בטבלה, הינם סכומים "עגולים" החוזרים על עצמם. בית המשפט קבע כי הסכומים המפורטים בטבלה אינם משקפים את סכומי השוחד אשר ניתנו בפועל, כיון שאין זה הגיוני כלל כי ריטבלט יוכל לזכור במדויק כמה שילמו הוא וטוקאן לכהן בעד כל אחד מ-22 המכרזים במשך שנים. העובדה שטוקאן וריטבלט עיינו, כפי שקבע בית המשפט, בכל מסמכי המכרזים במהלך ניסיונם לשחזר את סכומי השוחד, יש בה כדי ללמד כי "הסכומים משקפים את סדרי הגודל הכלליים של הסכומים שניתנו בפועל" (עמ' 116 להכרעת הדין). עם זאת, בית המשפט לא קבע כי מדובר בסדרי גודל של 2 מיליון ש"ח, כעולה מן הטבלה, אלא בסדר גודל של 1.3 מיליון ש"ח "בלבד". לסכום אחרון זה הגיע בית המשפט באופן הבא: הוכח במשפט כי ברשות כהן היה מאגר משמעותי של מאות אלפי שקלים במזומנים, בהם עשה שימוש לצורך רכישת דירות שונות בין השנים 1995 ל-1999. הדירות שרכש כהן, דירות אשר נרשמו על שם חמותו ולא על שמו, נרכשו באמצעות כסף מזומן שאת רובו העביר תחילה לטוקאן, וטוקאן שילם למוכרי הדירות בהמחאות. כהן העלה גרסאות שונות ביחס למקור הכסף אשר שימש לרכישת הדירות, אך אלה נמצאו על ידי בית המשפט גרסאות כוזבות. זאת ועוד, חלק בלתי מבוטל מטענותיו - טענות שעמדו ביסוד הגרסאות שבית המשפט קבע שהן כוזבות - הופרכו במשפט. כך, למשל, כהן טען כי הוא קיבל את הכסף לרכישת אחת הדירות מדודו, מירצ'ה שמו. לאחר שכהן העלה את גירסתו זו, הסתבר כי מירצ'ה כלל לא היה בחיים בעת רכישת הדירה. לא נרחיב כאן את הדיון בגרסאותיו השונות והמשונות של כהן בעניין מקור הכספים לרכישת הדירות, כיון שלעניין זה אין בכוונתנו ללכת בדרכה של הערכאה הראשונה. על פי קביעותיו העובדתיות של בית המשפט קמא, מעת לעת, כהן נהג למסור את הכסף אשר החזיק במזומן לטוקאן. לאחר מכן, טוקאן העביר את התשלומים למוכרי הדירות (באחד המקרים ביקש כהן לשלם למוכרים במישרין במזומן, אך מוכרת הדירה, עורכת דין במקצועה, סירבה לכך). טוקאן הפקיד את כספי המזומנים שקיבל מכהן, בין בחשבון משותף שלו ושל אשתו ובין בחשבון של אחותו נאילה בסניף נשר של בנק לאומי (להלן: חשבון נשר). בחשבון זה היה טוקאן הבעלים הלכה למעשה, אף שלכאורה היה רק מיופה כוח בו. טוקאן שילם למוכרי הדירות בהמחאות מחשבונו שלו או מחשבון נשר. בית המשפט קבע כי כהן העביר לטוקאן במזומן 500,000 ש"ח, לצורך רכישת דירה ברחוב האורן בחיפה, אותה רכש כהן ביום 28.1.1997 ממשפחת אניספלד, ומעל ל-800,000 ש"ח לצורך רכישת דירה ברחוב בורוכוב 14 בגבעתיים, אותה רכש ביום 8.9.1999 ממשפחת פייס. הסכום המצטבר שנמסר על ידי כהן לטוקאן במסגרת שתי הרכישות הללו הוא איפוא 1.3 מיליון ש"ח. וכך קבע בית המשפט בעניין היחס שבין הסכום האמור של 1.3 מיליון ש"ח לבין סכום השוחד שנתנו טוקאן וריטבלט לכהן:
"על פי העולה מן הראיות הרבות שנסקרו מראשית דיוננו ועד כה, ביניהן, הראיות בדבר מהות היחסים בין כהן לטוקאן, נסיבות הקמת חשמל-הצפון והצלחתה, מציאות כספי מזומן בידי כהן שלא ניתן לה הסבר המניח את הדעת, שקריו של כהן, התאמתות פרטים רבים בגרסתו של טוקאן ועוד - יש לקבוע כי כהן קיבל מטוקאן ומריטבלט במשך שנות פעילותה של חשמל-הצפון עד להשעייתה מאות אלפי שקלים, בסכום של לפחות 1,300,000 ש"ח (הם סכומי המזומן שהעביר כהן לטוקאן לצורך רכישת הדירות)" (עמ' 163 להכרעת הדין; ההדגשה הוספה).
8. באי כוח המערערים טרחו רבות כדי לשכנענו כי ממצא זה - לפיו סכומי המזומן שהעביר כהן לטוקאן לצורך רכישת הדירות, הם למעשה כספי שוחד שהעבירו קודם לכן טוקאן וריטבלט לכהן - ממצא שגוי הוא. במיוחד הצביעו באי כוח המערערים על כך שהדירה ברחוב האורן בחיפה נרכשה עוד ביום 28.1.1997. באותה עת, על פי כתב האישום, טרם היו בידי כהן, גם לגירסת המשיבה, סכומי השוחד המשמעותיים אותם קיבל מטוקאן ומריטבלט. על כן, לא היה יסוד, כך לטענת המערערים, לקבוע על סמך העברת המזומנים מכהן לטוקאן בעבור הדירות, כי ניתן שוחד או כי זהו סכום השוחד. ייאמר כבר כאן: אכן, אין זהות בין כספי השוחד לבין הסכומים שנמסרו לרכישת הדירות. עוד בעיקרי הטיעון בכתב שהוגשו לנו, הסכימה המשיבה כי יש להפחית את סכום החילוט עליו הורה בית המשפט קמא לגבי הדירה בחיפה. המשיבה הסכימה להסתפק לגבי דירה זו, בחילוט של 1/16 משווי הדירה כיום, כיון שגם לשיטתה עד רכישת הדירה ותחילת התשלומים כנגדה, נתנו טוקאן וריטבלט לכהן רק חלק קטן מהסכום שנדרש עבור הדירה. נוכח הסכמת המשיבה בעניין זה נוכל לקצר: מקובל עלינו שלא היה מקום לקבוע כי כספי המזומנים אשר הועברו מכהן לטוקאן, כדי שזה האחרון ישלם עבור שתי הדירות הנזכרות, זהים לכספי השוחד שנתנו לטוקאן וריטבלט. ואולם, כאן נפרדת דרכנו מדרכם של המערערים, שכן אין להסיק מכך את שמבקשים המערערים להסיק. ראשית יובהר כי בית המשפט ייחס חשיבות למחירן של הדירות כראיה לסכומי השוחד, אך כפי שעולה מהקטע שצוטט, את עצם מתן השוחד וקבלתו הסיק ממכלול גורמים, שהיה רחב בהרבה מנתון זה בעניין המחיר. יחד עם זאת, לא נוכל לקבוע כי קיימת זהות בין עלות הדירות לבין סכומי השוחד שנתנו טוקאן וריטבלט לכהן. מן העובדות שנקבעו, עולה כי כהן נטל שוחד גם מאחרים. עוד נתייחס בהרחבה לכספי שוחד שהועברו לקנדה, לחשבונה של נאילה, כספים אותם העביר כהן בשלב מאוחר יותר לאוסטריה, באמצעות ההמחאה שהוזכרה, וגם שם "נדדו" הכספים מחשבון לחשבון. ברור שכספים אלה לא שימשו לרכישת הדירות, משום שעד שלב מסוים בו נעלמו עקבותיהם, בשנת 1999, ניתן "לעקוב" אחריהם ואילו הדירות נרכשו לפני שלב זה. על גלגוליו של סכום הכסף שהופקד בחשבון הבנק של נאילה בקנדה, סכום אשר גם מקורו בכספי שוחד אם כי לא מחשמל הצפון, נעמוד להלן. מן הראיות שהובאו, עולה כי בשלבים מוקדמים יותר קיבל כהן שוחד גם מאחרים, בעניינים בגינם לא הואשם בתיק זה. בית המשפט דחה, ובצדק דחה, את "הסבריו" של כהן לכספי המזומן שנמצאו ברשותו, כספים ש"התגלגלו" לרכישת הדירות. ואולם, אין להסיק מכאן כי קיימת הלימה או הלימה מלאה בין הכספים שניתנו לכהן כשוחד על ידי טוקאן וריטבלט, כפי שקבע בית המשפט, לבין המזומנים אותם מסר כהן לטוקאן לצורך רכישת הדירות. מקובלת עלינו איפוא טענתם של המערערים, לפיה לא היה מקום לכך שבית המשפט יקבע כי המזומנים שהיו בידי כהן, אותם מסר לטוקאן לצורך תשלומים עבור הדירות, הם בהכרח כספי השוחד שמסרו טוקאן וריטבלט לכהן. בעיקרו של דבר, לגבי הדירה בחיפה, גם המשיבה הסכימה לכך. ואולם, אין בכך לטעמנו כדי להכריע את הכף באישום בעניין השוחד. ממילא התיזה לפיה קיימת זיקה ישירה בין כספי השוחד לבין הדירות לא היתה התיזה של המשיבה בערכאה הדיונית. כאמור, הרשעת המערערים בוססה בעיקרה על ראיות שמקורן היה בעד המדינה טוקאן. לאחר ששמע את עדותו הארוכה, החליט בית המשפט קמא ליתן אמון בגרעין הקשה של גירסתו ובסופו של יום נצטרך לקבוע האם יש מקום להתערב בהחלטתו זו. בטרם נפנה לעניין מרכזי זה, נעסוק בעניין נוסף שאף לגביו יש צדק בטענת המערערים ואולם, כפי שנראה, גם בעניין זה אין כדי להכריע את הכף לזכותם של המערערים.
ג. הוצאת מזומנים מחשבון נשר
9. כאמור, חשבון נשר היה רשום על שם נאילה וזו נתנה לטוקאן, אחיה, ייפוי כוח מלא לפעול בו. למעשה, החשבון היה בשליטתו של טוקאן, אשר בחר מטעמים מובנים להימנע מהחזקת כספים "שחורים" בחשבונו הפרטי. בין הצדדים להליך זה היתה מחלוקת גם לגבי השאלה האם היו משיכות של מזומנים מחשבון נשר. כאמור, לחשבון נשר הופקדו בין השאר חלק מכספי המזומנים שהעביר כהן לידי טוקאן, על מנת שישלם עבור הדירות שרכש כהן. למוכרי הדירות שילם טוקאן, בין השאר, באמצעות המחאות שמקורן היה בחשבון בנק זה. ואולם, טוקאן העיד כי הכניס לחשבון גם כספים "שחורים", אשר הגיעו לידיו לאחר ביצוע עסקאות עם סוחרים מהרשות הפלסטינאית וכי כספים אלה שימשו אותו לתשלום השוחד לכהן. טוקאן ציין אומנם כי לא תמיד היו אלה פני הדברים וכי ייתכנו גם אופנים אחרים בהם שילם לכהן את כספי השוחד. היום, לעת שמיעת הערעור, אין עוד מחלוקת על כך שהמסמך אשר הוגש לבית המשפט בעניין חשבון נשר (נ'62), אינו מצביע, כשלעצמו, על הוצאת כספים במזומן מן החשבון. אף שבית המשפט ציין כי לצורך קריאת החשבון נדרש הוא להיעזר בעדות מומחה, בפנינו לא חלקה המשיבה על כך שהמסמך נ/62 איננו מצביע על משיכות במזומן שבוצעו מחשבון נשר. המערערים טוענים כי העובדה שלא הוצאו מהחשבון כספים במזומן, מפריכה כליל את טענותיו של טוקאן בעניין השוחד וממוטטת את גירסתו.
10. מקובל עלינו כי בעניין זה נפלה שגגה בהכרעת הדין של בית המשפט המחוזי. המשיבה מסכימה כי מחשבון נשר לא הוצאו כספים במזומן. ואולם, כפי שנראה, גם שגגה זו אין בה כדי להכריע את הכף באופן שיביא לפסילת גירסתו של טוקאן בעניין השוחד. נעבור איפוא לדון בעדותו של טוקאן.
ד. מהימנות גירסתו של טוקאן
11. בית המשפט המחוזי התייחס בזהירות רבה לעדותו של טוקאן. בית המשפט לא היה מוכן להסתפק בעדותו בלבד לצורך קביעת ממצאים עובדתיים או משפטיים. בלשונו:
"אכן, עדותו של טוקאן אינה עדות תמימה, זוהי עדותו של מי שלדבריו סלל את דרכו העסקית באמצעות ביצוע עבירות פליליות, ויתירה מכן - זוהי עדות של עד מדינה אשר זכה להקלה בעונשו בתמורה להתגייסותו לסייע למאשימה. משכך, אין כל ספק כי יש לבחון בזהירות את עדותו, ולתור אחר משענת ראייתית לתמיכה בה... איני סבור כי נכון יהיה להסתפק בעדותו בלבד בענייננו אלא שומה לבחון את מכלול המסכת הראייתית" (עמ' 108 להכרעת הדין).