תביעה של תושב אילת שרכש רכב מתושב ת"א באמצעות האינטרנט תידון בת"א

1.         לפניי בקשה להעברת הדיון לבית המשפט בעיר ת"א -יפו, בטענה כי בית משפט זה נעדר סמכות מקומית לדון בתביעה.

2.         המבקש - תושב העיר ת"א, פרסם מודעה באתר אינטרנט לשם מכירת רכב משומש.

3.         המשיב - תושב העיר אילת, ראה את המודעה, יצר קשר טלפוני עם המבקש וביום 13.07.08 הגיע לת"א ורכש את הרכב. בתום העסקה נהג המשיב ברכב שזה עתה רכש לביתו בעיר אילת.

4.         במהלך הנסיעה נטען כי הרכב השמיע רעשים, בלוח השעונים נדלקו נורות אזהרה וצריכת הדלק הייתה מוגברת.

5.         המשיב פנה למוסך מורשה ושם נדהם לגלות, כי הרכב לא עבר טיפול מזה כבר. עוד התגלו פגמים נוספים נטענים ברכב.

המשיב הגיע למגרש מכוניות בעיר ת"א, שם לטענתו, בוצעה העסקה ושם לפי מיטב הבנתו עובד המבקש. מבירור קצר התברר לו כי המבקש אינו עובד במקום.

מאלו הגיש המשיב תביעה כנגד המבקש בסכום של 30,000 ש"ח.

6.         המבקש טוען להעדר סמכות מקומית לבית משפט זה, משום מקום מגוריו בעיר ת"א כמקום מכירת הרכב ומסירתו. 

7.         המשיב מתנגד לבקשה וטוען כי המדובר בעסקה שראשיתה בשיחת טלפון ובאמצעות אתר אינטרנט. עוד מציין המשיב כי מצבו הכלכלי אינו טוב ולכן הוא יתקשה לנהל את ההליך בת"א משום ההוצאות הכרוכות בכך, על הצורך להשמיע עדים מקומיים.

8.         הוראות תקנה 2 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין) התשל"ז - 1976 (להלן: "התקנות") קובעות כי:

"תביעה תוגש לבית-המשפט שאזור שיפוטו הוא אחד המקומות המנויים להלן, והוא על אף האמור בכל הסכם שבין בעלי-הדין; ואלה הם:

(1)             מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע;

(2)             מקום יצירת ההתחייבות;

(3)             המקום שנועד, או שהיה מכוון, לקיום ההתחייבות;

(4)             מקום המסירה של הנכס;

(5)             מקום המעשה או המחדל שבשלו תובעים;

(6)             בתביעה שכנגד - מקום הגשת התביעה המקורית".

9.        המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בשאלות בדבר מקום יצירת ההתחייבות ומקום המעשה או המחדל שבשלו הוגשה התביעה.

10.        בתי משפט השמיעו דעות חלוקות לעניין הסמכות המקומית מקום שמדובר בתביעות כנגד נתבעים הפועלים באמצעות משווקים, סוכנויות שונות, באינטרנט ואף בטלפון. דומה כי הדעה הרווחת היא כי נתבע המבקש להגיע ללקוחות בכל רחבי הארץ ולקשור עמם עסקאות, אינו יכול להשמע בטענה כי מקום ההתדיינות צריך להיות בבית משפט מסוים דווקא.