1. הצדדים נישאו זה לזו בארה"ב, בשנת 1979, ובעת ההיא השתייכו לקהילה היהודית חרדית. (להלן:
"האישה" ;
"האיש"). בשנת 1983 עלו לישראל.
2. לצדדים נולדו במהלך נישואיהם 5 ילדים, כולם בגרו.
3. ביום 29.11.04 התגרשו זמ"ז כדמו"י.
4. מועד הקרע המוסכם נקבע לנובמבר 1997 (להלן:
"מועד הקרע").
5. במסגרת תיק המשפחה המתנהל כ- 12 שנים (בתחילה בפני סגן הנשיא כתוארה אז השופטת י. שטופמן), ניתנו 7 פסקי דין, ותביעות אלה, המאוחדות, אשר הוגשו על ידי האישה ועל ידי האיש, מטרתן להכריע באשר לרכושם של הצדדים אשר היה ברשות מי מהם, או שניהם, למועד הקרע, כך גם לגבי היקף האיזון.
6. תביעת האישה הוגשה לראשונה בנובמבר 1997 (תמ"ש 85651/97), כהגדרתה לשמירת זכויות על פי סעיף 11 לחוק יחסי ממון בין בני זוג התשל"ג 1973 (להלן:
"חוק יחסי ממון"), המשכה בתיקונה, ובעוד תיקון, עד לתיקון השלישי לאחר כחודשיים מגירושי הצדדים, כאשר התביעה נשוא פסק דין זה אוחזת בשני ראשים:
האחד:
תביעה כספית על הסך של 887,020 ש"ח למועד הגשת התביעה (ינואר 2005) ובנוסף, מחצית מסך הכספים המגיעים לאישה הן במסגרת מוניטין אישי של האיש, נכסי קרירה, מוניטין עסקי, והן כספים אשר לטענת האישה הוברחו על ידי האיש, במסגרת עבודתו כעו"ד באותן שנים, וכמייצג חברות ולקוחות-הברחות בעיקר לחשבונות בשוויץ ובארה"ב והם במחלוקת לעניין מה היקף האיזון (להלן:
"היקף האיזון").
ראשה
השני של התביעה: איזון משאבים-באשר לרכוש והכספים אשר נצברו למועד הקרע. זכויות אלה אינן במחלוקת (בעיקר נכסי המקרקעין, ט.ס.).
7. האיש הגיש את תביעתו (בתמ"ש 85658/97), באוקטובר 2003, ועניינה גם היא בשמירת זכויותיו בזכויות האישה, כטענתו, ואיזון משאבים על פי חוק יחסי ממון.
8. עשרות בקשות הוגשו במהלך ניהול הליכי שתי תביעות אלה, וכתבי בי דין, פרוטוקולים, מסמכים מתורגמים, וראיות, המאופסנים בשני קרטונים, לבד מאלה המאופסנים ב- 7 התביעות הנוספות אשר עניינם הוכרע.
9.
ואלה העובדות הצריכות בענייננו:
האישה בהיותה בת 19 שנים והאיש בהיותו בן 21, בעת ההיא סטודנט למשפטים, נישאו כדמו"י בניו- יורק, כיהודים חרדים.
בשנת 1983, כאשר עלו לישראל עם שני בניהם אשר נולדו בניו-יורק, בנו את ביתם ב....
בישראל נולדו לצדדים בן נוסף ושתי בנות. ילדי הצדדים בגרו.
נישואיהם של הצדדים ידעו מורדות ופרידות עד אשר האיש עזב את בית המגורים ב...במאי 1997, ולא שב להתגורר בו עוד.
האישה, ועד שנת 1995, טיפלה בילדיה ועשתה לביתה, ובשנת 1995 השתלבה במחלקת שיווק , בחברת ד. (להלן:
"ד."), חברת תרופות חובקת עסקים בינלאומיים, אשר בעליה מר ע. (להלן:
"ע") היה ידידו הטוב של האיש, והלקוח העיקרי שלו ושל שותפו בעת ההיא עו"ד צ..
האיש ידע ברכה בעיסוקו כעו"ד מסחרי, וניהל בשותפות משרד עורכי דין "צ.-פ.". בנוסף ובשנות השמונים המוקדמות (לאחר שהמשפחה עלתה לישראל) שימש האיש כמרצה באוניברסיטת בר-אילן ומכללת רמת גן, וכן רכש יתרון בתחומו לאור העובדה שהחזיק ברישיון עריכת דין ישראלי ואמריקאי.
כעולה מהיקף הראיות הנרחב ביותר אשר הובא במסגרת כלל התביעות שבין הצדדים, ניהל כנראה האיש מערכות יחסים עם נשים אחרות, מה שגרם למשבר קשה ביחסי הצדדים לקראת שנת 1994, עת עזב האיש את ביתו למשך כ- 3 חודשים, ובסמוך לאחר שובו ובשנת 1995 רכשו הצדדים בית מגורים נוסף ברעננה, מכספי חסכון ונטילת משכנתא. הבית הושכר, עד שהפך לבית מגוריו של האיש. דמי השכירות כל עוד הושכר הבית שימשו להחזר תשלומי המשכנתא-החודשיים.