השופט א' רובינשטיין:
א. לפנינו פרשה רבת פרקים החורגת מכל דמיון, שאילו הוצגה כסרט קולנוע היתה נתקלת ב"הרמת גבה" של ספקנות, אך היא אירעה בישראל של שנות האלפיים, והקורא ישפשף עיניו כלא מאמין. המערער משיג על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטים טימן, שפירא וברוש) בתפ"ח 1134/04 (הכרעת דין מיום 4.1.06 וגזר דין מיום 31.1.06), בו הורשע בסדרה של אישומים, מהם עבירות מין חמורות (אינוס) ומהם עבירות התחזות וניסיון לקבל דבר במרמה; האישומים כולם (למעט אחד) קשורים בהצגת עצמו בפני נשים (המתלוננות) כנושא תפקיד בכיר במשרד השיכון שבידו להיטיב עמהן במתן דירה, בתנאי של מגע מיני עמו. המערער נדון ל-12 שנות מאסר, מהן 10 בפועל. הערעור מוסב על שלושה מן האישומים, בהם הורשע באינוס, וכן על חומרת העונש. המשיבה מערערת על קולת העונש. השאלה המשפטית העיקרית שלפנינו באשר להכרעת הדין היא משמעותה של הסכמה ליחסי מין שהושגה במרמה, כפי שיפורט.
רקע
ב. כנטען בחלק הכללי לכתב האישום, במועדים הרלבנטיים לכתב האישום נהג המערער לפנות לנשים ברחוב וליזום עמן שיחה, בתואנת היכרות קודמת. המערער נהג להציג עצמו בפניהן, בכזב, בשם ירון עוז, בעל תפקיד בכיר במשרד השיכון או בעמידר, וכן טען כי אשתו עובדת בתפקיד בכיר במוסד לביטוח לאומי. לאחר שדובב את הנשים, קיבל מידע בדבר מצבן המשפחתי והכלכלי והתרשם שהן מצויות במצוקת דיור, הבטיח להן כי במסגרת תפקידו הבכיר, ידאג להן לדיור בתמורה לכך שיקיימו עמו יחסי מין. לחלק מהנשים הבטיח גם עזרה כספית.
ג. נצייר תחילה את התמונה הכוללת, וגם נסיר מדרכנו אותם חלקים הימנה שאינם בערעור. כתב האישום כולל שלושה עשר אישומים הנוגעים להתנהגות כאמור כלפי נשים, ואישום נוסף לפיו הציג עצמו המערער כבעל תפקיד בכיר בפני נהג מונית. שישה מן האישומים עניינם השנים שבין 2000 ל-2003, ושמונה אירועים שבין אפריל ליוני 2004. הערעור שלפנינו מתייחס אך לאישומים 3-1, עבירות אינוס שמועדן מאי-יוני 2004, ואלה יפורטו ביתר.
אישום ראשון
ד. כנטען, בראשית חודש יוני 2004, או בסמוך לכך, פנה המערער לא.ח., אשר לה 75 אחוזי נכות בשל בעיות בגבה, בעת שהמתינה בתחנת אוטובוס ברמת פולג שבנתניה. המערער טען בפניה כי הוא זוכר אותה ממשרד השיכון, בהיותה חסרת דיור' והציג עצמו - כאמור - כירון עוז, יו"ר הועדה העליונה של משרד השיכון, אשר חתימתו נחוצה לקבלת דירה. בהמשך, הזמין המערער את א.ח. לשתות קפה בביתו, וטען כי יעזור לה לקבל דירה תוך 15 יום. א.ח. הסכימה להתלוות לביתו, וכשהגיעו בסמוך לחדר בו הוא מתגורר, ברמת פולג, טען בפניה המערער בכזב כי הבית הממוקם סמוך לחדר הוא ביתו.
ה. המערער הציע לא.ח. לשבת עמו בחדר, אשר טען כי הוא חדרו של בנו. א.ח. הראתה למערער מסמכים של משרד השיכון, וכאשר שאלה אותו האם חתימתו נמצאת על אחד המסמכים, השיב בכזב בחיוב. בהמשך טען המערער בפני א.ח., כי על מנת שיעזור לה לקבל דירה, עליה לשתף עמו פעולה, כלומר לשכב עמו ועם מנכ"ל משרד השיכון. בנוסף, אמר לה כי בכל פעם שייצור עמה קשר טלפוני, עליה להיות זמינה ולשרת את האינטרסים שלו ושל מנכ"ל משרד השיכון, על מנת לקדם את האינטרס שלה. בסברה כי המערער יכול לדאוג לה לדירה, הסכימה א.ח. לקיים עמו יחסי מין. בשלב זה, ניסה המערער להפשיט אותה; היא התנגדה מעט, דחפה אותו ואמרה כי החליטה שאינה מעוניינת לשכב עמו בתמורה לדירה.
ו. בתגובה, איים המערער על א.ח. כי אם לא תשכב עמו, יבטל את הסיוע שאושר לה. כתוצאה מאיומו של המערער, ובשל פחדה כי יפגע בזכויותיה לדיור חלקי, הסכימה א.ח. לשתף פעולה. המערער החדיר את איבר מינו לאיבר מינה. בהמשך, דחף המערער את ראשה של א.ח. לעבר איבר מינו, ולא איפשר לה להרים את ראשה. לאחר מכן החדיר המערער שוב את איבר מינו לאיבר מינה. לאחר שהגיע המערער לסיפוקו, הבטיח לא.ח. כי ייצור עמה קשר תוך יום-יומיים, וכך גם מנכ"ל משרד השיכון, וכי הם יקבעו פגישה משותפת.
ז. בגין אישום זה הואשם המערער באינוס - עבירה לפי סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן החוק או חוק העונשין); במעשה סדום - עבירה לפי סעיף 347(ב) לחוק; ובהתחזות כעובד ציבור - עבירה לפי סעיף 283(2) לחוק.
אישום שני
ח. כנטען, בהמשך לאירועים המפורטים באישום הראשון, ויומיים לאחר פגישתם הראשונה, יצר המערער קשר עם א.ח. וקבע עמה פגישה דחופה, בטענה שהוא ומנכ"ל משרד השיכון חייבים להיפגש עמה. ביום א' שלאחר מכן, הגיעה א.ח. לחדרו של המערער לצורך הפגישה. המערער טען בפניה כי מנכ"ל משרד השיכון צריך להגיע בכל רגע. בשלב מסוים צילצל הטלפון, והמערער ביקש מא.ח. שתענה. א.ח. ענתה לטלפון ושוחחה עם אדם שהציג עצמו כשלמה; לאחר מכן שוחח עמו המערער. בתום השיחה טען המערער שהאדם עמו שוחחה א.ח. אינו שלמה כי אם מנכ"ל משרד השיכון, אשר הודיע כי בשל ישיבות שהוא עסוק בהן, אינו יכול להגיע, וכי הוא מעוניין לדחות את הפגישה עמה ועם המערער. לאחר השיחה, הציעה א.ח. למערער כי יבוא עמה לבית אחותה ויסייע גם לה. המערער סירב, ואמר לא.ח. כי ראשית תקיים עמו יחסי מין, ואם לאו - "'יקבור' אותה עם המסמכים שלה, כאשר יגיעו לידיו". א.ח. סירבה, והמערער הוריד את חולצתה בכוח. היא ניסתה להיאבק בו, דחפה אותו ברגליה ובידיה ואמרה לו שהפעם לא יעזור לו דבר. בתגובה אמר לה המערער: "אם לא תשכבי אתי, איפה שאני אראה אותך ואיפה שלא תהיי, יהיה מישהו שיטפל בך".
ט. כנטען, המשיכה א.ח. להיאבק במערער ודחפה את ידיה ורגליה לכיוון חזהו וברכיו; המערער תפס את א.ח. בידיו בכוח, ואמר שלא יעזור לה דבר, והיום תשכב עמו. בהמשך, פתח המערער את רוכסן מכנסיה של א.ח., ובשל פחדה מהמערער הורידה א.ח. את מכנסיה ותחתוניה וקיימה עם המערער יחסי מין. בשלב מסוים דחף המערער בכוח את ראשה של א.ח. לאיבר מינו ואילץ אותה לבצע מין אוראלי. לאחר שהמערער הגיע לסיפוקו הלכה עמו א.ח. לאחותה, ר.ש., על מנת שיסייע לה ולבתה. ר.ש. אמרה למערער כי היא מכירה אותו מהתחנה המרכזית בנתניה; המערער טען שלא מדובר בו, אלא באחיו האלכוהוליסט. המערער הזדהה בפני ר.ש. כבעל תפקיד בכיר במשרד השיכון, וטען כי הוא זה שמקנה אישור לקבלת דירה, וכי רעייתו עובדת המוסד לביטוח לאומי בתפקיד בכיר. עוד טען כי יש כ-1,700 דירות פנויות בנתניה, ורמז שהדירות אינן ניתנות בחינם אלא בתמורה מינית. המערער הבטיח לא.ח. כי יטפל גם בר.ש. ובבתה.
י. בגין אישום זה הואשם המערער באינוס לפי סעיף 345(א)(1) לחוק, במעשה סדום ובהתחזות כעובד ציבור.
אישום שלישי
י"א. כנטען, ביום 25.5.04 או בסמוך לכך, פנה המערער לר.ג. בעת שהיתה בשוק בנתניה. המערער טען בפניה כי היא מוכרת לו, כי הוא יו"ר ועדת משרד השיכון העליונה - והזדהה בשם ירון. המערער שאל את ר.ג. האם היא בעלת דירה או גרה בשכירות. ר.ג. השיבה שהיא גרה בשכירות 15 שנה, ומטפלת בשישה ילדים. המערער אמר שמגיעה לה דירת עמידר, והציע לראות עמה דירה. ר.ג. נסעה עם המערער לרמת פולג, שם הצביע המערער על קוטג' ואמר לה שזהו ביתה - אך כיון שאין בידו מפתחות הקוטג', הציע לה בינתיים לשתות קפה בדירה של חברו. המערער לקח את ר.ג. לחדרו, וכשנכנסו לחדר נעל אותו ואמר לה שתוך שלושה חודשים, הבית שהראה לה יהיה ביתה שלה.
י"ב. בשלב מסוים החל המערער ללטף את צווארה וגבה של ר.ג., וכששאלה לפשר מעשיו אמר שהוא רוצה שתהיה אתו, שיהיה לה טוב ושהוא יסייע לה בעניין הבית. ר.ג. הורידה את ידו מעליה, חפצה לעזוב את הדירה וביקשה שיפתח את דלת החדר. בשלב זה אמר המערער שהיא תקבל את הקוטג' המובטח, ובשל כך הסכימה ר.ג. לקיים עמו יחסי מין. המערער החל לעסות את ר.ג., ובהמשך רצה להחדיר את איבר מינו לפי הטבעת שלה - אך היא סירבה, ואז החדיר את איבר מינו לאיבר מינה. בהמשך, חזר המערער וביקש להכניס את איבר מינו לפי טבעתה, אך ר.ג. סירבה וביקשה ללכת. המערער אמר לה שהיא לא תצא מהחדר עד שיגיע לסיפוקו, ובמשך כ-3 שעות סירב לפתוח את דלת החדר על אף צעקותיה של ר.ג. כי היא ממהרת, עד שהגיע לסיפוקו על בטנה.
י"ג. המערער הבטיח לר.ג. שיהיה עמה בקשר. לאחר כשלושה שבועות הגיע במפתיע לביתה. המערער טען בפני אחותה ובנה של ר.ג. שהוא יו"ר הועדה העליונה של משרד השיכון. בפני בנה של ר.ג. טען המערער כי עזר לאנשים רבים, וכי יעזור גם לאמו וישיג לה קוטג'; כן הציע המערער לבנה של ר.ג. סכומי כסף גדולים. הלה תהה כיצד באפשרותו של המערער לתת לו כספים, והמערער אמר שהוא יכול לתת לו כסף ולמחוק את שמו מהמחשב, כאילו אינו חייב דבר. בהמשך, לקח המערער את ר.ג. ואחותה לקוטג', נכנס עמן לקוטג' והראה להן אותו. זמן מה לאחר מכן, ניסה המערער להזמין את ר.ג. לחדרו, והיא סירבה. כאשר פגש המערער את ר.ג. ברחוב, הבטיח לה כי תוך שלושה חודשים תקבל את הקוטג'.
י"ד. בגין אישום זה הואשם המערער באינוס לפי סעיף 345(א)(2) לחוק - קרי, "בהסכמת האשה, שהושגה במרמה לגבי מיהות העושה או מהות המעשה" (הדגשה הוספה - א"ר), וכן בהתחזות כעובד ציבור. במהלך שמיעת המשפט, לאחר עדותה של ר.ג., ביקשה התביעה לטעון כי לחלופין מדובר באינוס לפי סעיף 345(א)(1) - בעילה שלא בהסכמה (ראו לעניין זה עמ' 58 לפרוטוקול).