ע"ע
בית דין ארצי לעבודה
|
620-07
19/06/2008
|
בפני השופט:
1. נילי ארד
2. ורדה וירט ליבנה
3. רונית רוזנפלד
|
| - נגד - |
התובע:
דב גמליאל
עו"ד גיא כהן
|
הנתבע:
חברת החשמל לישראל בע"מ
עו"ד דוד זילר
עו"ד חגי ורד
|
| פסק-דין |
השופטת ורדה וירט ליבנה
שני ערעורים לפנינו. ערעורו של המערער בעע 620/07 (להלן: המערער) כנגד פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת אריאלה גילצר כץ; עב 4527/07) על שקיבל אך באופן חלקי את תביעתו, ו ערעורה של המשיבה בעע 620/07 (להלן: חברת החשמל) על שנפסק למערער פיצוי מחמת פגם שנפל בהליך פיטוריו.
הרקע העובדתי
1. 1. המערער החל את עבודתו כעובד ארעי ב חברת החשמל בשנת 1985 ועבד בה עד ליום 07.09.92, עת פוטר מעבודתו. לאחר מספר חודשים החל עבודתו ב חברת כח אדם בשם "א1ריקה" בע"מ, אשר סיפקה שירותים לחברת החשמל. לאחר מכן, עבד בחברת כח אדם אחרת בשם "דנאל" יהושע אדיר בע"מ, עד לחודש מאי 1997.
2. 2. ביום 02.07.97 חזר המערער לעבודה ארעית ב חברת החשמל עד לפיטוריו ביום 28.01.07.
עובר לפיטוריו, ביום 05.11.06 זומן המערער לשימוע בנושא מועמדותו לסיום עבודתו, אשר עתיד היה להתקיים ביום המחרת, 06.11.06, באתר ההקמה "גזר".
3. במכתב הזימון לשימוע צויין, כי המערער הינו מועמד לסיום עבודתו בחברת החשמל במסגרת תוכנית התייעלות וצמצום כח האדם בחברה. בשימוע נכחו המערער ונציגים ממחלקת המינהל, ועד העובדים ומחלקת הנדסת החשמל, בה עבד. בשימוע ביקש המערער לעכב את סיום העסקתו בחודש עד חודשיים, בשל סיבות אישיות. חברת החשמל נענתה לבקשתו זו.
ביום 28.01.07, כאמור, הודיעה חברת החשמל למערער על סיום העסקתו, תוך מתן תמורת הודעה מוקדמת של חודשיים.
ההליך בבית הדין האזורי
4. המערער הגיש בבית הדין האזורי תביעה להשבתו לעבודה בחברת החשמל. לחלופין, ביקש מבית הדין האזורי להורות לחברת החשמל לשלם לו פיצוי על פיטורים שלא כדין ולחלופין פיצויי פיטורים עבור 22 שנות עבודתו בחברת החשמל (מאז שנת 1985 ועד לשנת 2007).
בתביעתו ביקש לראות בו עובד קבוע של חברת החשמל; טען כי לא ניתנה לו זכות השימוע כנגד פיטוריו באופן ראוי; וכי הופלה ביחס לעובדים אחרים אשר קיבלו קביעות בשל קרבה משפחתית לוועד העובדים.
5. בית הדין האזורי שמע את עדויותיהם של המערער, מנהל כח האדם וסגן מנהל אגף ביצוע פרויקטים בחברת החשמל - מר המפל. בפסק דינו, קבע בית הדין האזורי כי הנימוק העיקרי לפיטוריו של המערער נבעו מצרכים מערכתיים של חברת החשמל לקצץ בכח אדם. עם זאת, הוסיף וקבע כי "אין מחלוקת כי פיטורי התובע נבעו, בין היתר, לאור העובדה כי חלפו עשר שנים מיום שהחל לעבוד כעובד ארעי." עובדה מהותית זו לא נמסרה למערער, ולא ניתנה לו הזדמנות הוגנת להשמיע את דברו בעניין זה, כך קבע בית הדין האזורי. זאת, כמו גם העובדה שלמערער ניתנה התראה של יום אחד בלבד טרם השימוע, הביאו את בית הדין למסקנה כי נפל פגם בהליך פיטוריו של המערער, באופן שזכות השימוע ניתנה באופן חסר תום לב.
הצדדים היו חלוקים בשאלת גובה שכרו הקובע של המערער לצורך חישוב הפיצוי בשל הפגם שנפל בהליך פיטוריו.
בית הדין האזורי קיבל את גרסתו של המערער ביחס לגובה שכרו הקובע, ופסק לו פיצוי בגובה שש משכורות חודשיות בשל "הפרת חובת תום הלב ועל אי קיום שימוע כדין". נקבע, ששכרו הקובע עמד על סך של 10,625 ש"ח, ובסך הכל נפסק למערער פיצוי בסך 63,750 ש"ח.
אשר ליתר הטענות, קבע בית הדין האזורי כי המערער לא הרים את נטל ההוכחה להראות שעבד בחברת החשמל תקופה ארוכה מעשר שנים, ועל כן דין תביעתו לראות בו עובד קבוע, להידחות. גם טענתו כי הופלה לרעה ביחס לעובדים אחרים נדחתה, משלא הוכחה.
יצויין, כי בית הדין האזורי פסק לחובתה של חברת החשמל שכר טרחת עו"ד בסך 10,000 ש"ח בתוספת מע"מ והוצאות בסך 1,000 ש"ח.
הערעורים
6. כנגד קביעותיו של בית הדין האזורי הגישו שני הצדדים ערעורים, ואלו טענותיהם:
המערער קובל כנגד קביעתו של בית הדין האזורי, כי לא הוכיח שעבד בחברת החשמל תקופה ארוכה מעשר שנים, וכי במהלך כל שנות עבודתו קיימת תקופה של למעלה משנתיים שעבד בה בחברות שונות, ולא בחברת החשמל. למעשה, טוען המערער כי הועסק על ידי חברת החשמל במשך למעלה מ- 22 שנים, וכי פוטר בעילה של צמצומים בכח האדם, על אף שהטעם האמיתי לפיטוריו היה רצונה של חברת החשמל להימנע מלתת לו קביעות בעבודתו. לטענת המערער, פוטר שלא כדין, ולכן הינו זכאי לפיצוי בגובה ריאלי ביחס לשנות עבודתו הארוכות ולגילו.