עובד שהעתיק את מקום מגוריו שלא מתוך כוונה אמיתית אינו זכאי לפיצויי פיטורים

לפנינו תביעתה של הגב' אליסה בזברוש (להלן - התובעת) נגד גיל נויהאוז (להלן - הנתבע 1) ונגד נויהאוז תכשיטים בע"מ (להלן - הנתבעת 2) בגין תקופת העסקתה ובגין סיומה.

הרקע העובדתי ועדויות הצדדים :

1.               1.   עיסוקה של הנתבעת בתחום התכשיטנות.

2.               2.   בין התקופה שמחודש 6/99 ועד לחודש 6/03 קיבלה התובעת את תלושי שכרה מאת הנתבע 1.

בין התקופה שמחודש 7/03 ועד לסיום יחסי העבודה במהלך חודש 7/04 קיבלה התובעת את תלושי שכרה מאת הנתבעת 2.

3.               3.   עיון בתלושי השכר אשר צורפו לתצהיר התובעת מלמד כי שכרה של התובעת השתנה מידי חודש בהתאם להיקף שעות עבודתה. תלוש השכר האחרון אשר צורף הינו לחודש 5/04, ולפיו השכר האחרון עמד על סך של 3,141.36 ש"ח.

4.               4.   אין מחלוקת כי בין התאריכים 18.7.04 ועד 22.7.04 שהתה התובעת בחופשה בחו"ל. עם שובה מחופשתה, הודיעה התובעת על הפסקת עבודתה, לטענתה, בשל נישואיה והעתקת מקום מגוריה בעקבות זאת. יחסי העבודה הגיעו לסיומם ביום 23.7.04. לתובעת לא שולם שכר חודש יולי 04'.

5.               5.   בתקופה אשר לאחר סיום העבודה, התנהל בין התובעת לבין הנתבע 1 דין ודברים בעניין טענותיה באשר לזכויותיה, אולם ללא הצלחה.

6.               6.   ביום 5.1.05 הגישה התובעת תביעתה.

כעולה מכתב התביעה המתוקן, עותרת התובעת לתשלום פיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת, דמי חופשה, פדיון חופשה, דמי הבראה, פיצוי בגין אי הפרשה לקופת גמל ושכר חודש 7/04.

בכתב הגנתם דחו הנתבעים את תביעת התובעת על כל רכיביה.

7.               7.   מטעם התובעת הוגש תצהיר התובעת עצמה, תצהיר בעלה מר פבל קמבולין, תצהירה של הגב' אלכסנדרה קשבסקי ותצהירו של מר משה כהן. כן העיד מטעם התובעת מר אריה כהן. מטעם הנתבעים הוגש תצהירו של הנתבע 1. כן הוגש תצהירו של אלון לוי בעניין ממצאי חקירה פרטית אשר ערך. עם תום שלב ההוכחות הגישו הצדדים סיכומיהם בכתב.

דיון והכרעה :

8.               8.    ראשית דבר נדרש לשאלת זהות המעסיק.

בכתב התביעה ובתצהירה טענה הנתבעת כי הנתבע 1 היה מעסיקה משך כל הזמנים הרלוונטיים לתביעה וכי הגם שהחל משנת 2003 החל להוציא תלושי שכר על שם הנתבעת 2, הרי שמבחינת אופי ומקום עבודתה - לא חל כל שינוי. בכתב ההגנה ובתצהיר הנתבע 1 נטען כי הנתבעת 2 הינה חברה שהתאגדה ונרשמה כדין במהלך שנת 2003 וכי החל מחודש 3/03 הועסקה התובעת בעסק של הנתבעת 2, אשר בעליה ומנהלה הינו הנתבע 1.

נבהיר כי לא הועלתה מצד התובעת טענה להרמת מסך ההתאגדות שבין הנתבעת 2 לבין הנתבע 1, כבעל מניות בה. כל שנטען הוא כי לא חל כל שינוי באופי העסקת התובעת עם הקמת הנתבעת 2.

נוכח הראיות אשר לפנינו, לרבות תלושי השכר ותעודת ההתאגדות של הנתבעת 2, אנו קובעים כי בין התקופה שמחודש 6/99 ועד 6/03 התקיימו יחסי העבודה בין התובעת לבין הנתבע 1 בעוד שבין התקופה שמחודש 7/03 ועד 7/04, לאחר שייסד הנתבע 1 את הנתבעת 2, התקיימו יחסי העבודה בין התובעת לבין הנתבעת 2, אך אין בכך כדי לפגוע בזכויותיה של התובעת, בהתאם להוראות החוק, כפי שיובהר. (יובהר כי חלוקה זו הינה על פי תלושי השכר, אשר אינם תואמים את האמור במוסכמה 1.2 ברשימת הפלוגתאות והמוסכמות אשר הגישו הצדדים).

9.               9.   תחולת הסכם קיבוצי על יחסי העבודה שבין הצדדים

בכתב תביעתה טענה התובעת כי "על הצדדים חל הסכם קיבוצי כללי בתעשיית היהלומים ו/או הסכם קיבוצי כללי לתעשיית המתכת, החשמל והאלקטרוניקה (מלאכה ותעשיה זעירה) ו/או צו הרחבה לאותו הסכם ו/או צו הרחבה בדבר הנהגת פנסית זיקנה (יסוד) במלאכה, תעשייה ותחנות דלק ו/או הסכם קיבוצי או צו הרחבה ענפי רלוונטי". נזכיר - נטל ההוכחה בדבר תחולת צו הרחבה על יחסי הצדדים, שהיא טענה שבעובדה, מוטל על העובד. (ראה: דב"ע שן/7-1 אליקים הדי - אוריינט קולור תעשיות צילום (1986) בע"מ, פד"ע כ"ג 45).