בכתב התביעה טוען התובע, כי ביום 27.10.06 רכש מוצרי בשר טרי בסניף סופרמרקט של אחת הרשתות (להלן - סניף הסופרמרקט), אשר התבררו, לטענתו, כמקולקלים.
התובע טוען כי מיד לאחר רכישת הבשר, אוחסן הבשר בהקפאה בביתו וכי סמוך לאחר מועד הרכישה בושל הבשר ונאכל על ידי בני משפחתו. לטענת התובע בכתב התביעה, מיד לאחר אכילת הבשר, הוא ובני משפחתו החלו לחוש בכאבי בטן עזים המלווים בשלשולים, הקאות וחולשה כללית. לאחר בדיקה רפואית התברר כי התובע ובני משפחתו לקו בהרעלת קיבה וזאת עקב אכילת בשר מקולקל.
לפיכך, פנה התובע ביום 1.11.06 לסניף הסופרמרקט בו נרכש הבשר וקיבל זיכוי של סניף הסופרמרקט בסכום התשלום עבור מוצרי הבשר שנרכשו על ידו ביום 27.10.06, על סך של 134 ש"ח.
התובע הגיש תביעה נגד החברה בעלת רשת הסניפים בהם נכלל סניף הסופרמרקט בו רכש את מוצרי הבשר ודורש לקבל פיצוי בגין אובדן ימי עבודה, כאב וסבל ועוגמת נפש שנגרמו לו ולבני משפחתו כתוצאה מאכילת הבשר המקולקל.
הנתבעת המקורית הודיעה, כי מחלקת הבשר בסניף מופעלת בזכיינות על ידי הנתבעת. לבקשת הנתבעת המקורית ובהסכמת התובע, תוקן כתב התביעה, באופן בו התביעה היא נגד הנתבעת.
בכתב ההגנה שהוגש מטעם הנתבעת נטען, כי בניגוד לנטען בכתב התביעה הזיכוי התקבל עבור טענת הלקוח שמדובר בבשר מקולקל ולא בגין רכישת בשר מקולקל.
לכתב ההגנה צורף מכתב המשקף גרסת סניף הסופרמרקט והקופאית שמסרה הזיכוי לתובע, בו נטען כי התובע לא הביא את הבשר המקולקל עימו ובשיחה עם מנהל הסניף, הפנה המנהל את התובע לקופאית והורה לה לזכותו, לפנים משורת הדין. לאחר קבלת הזיכוי ביקש התובע מהקופאית לרשום על גבי הזיכוי "עבור בשר מקולקל", וזו נעתרה לבקשתו.
כן טוענת הנתבעת כי הינה חברה הפועלת שנים רבות ונמנית עם חמש חברות המזון הגדולות בישראל וכי לא היו כל תלונות נוספות לסניף או לנקודות מכירה אחרות בכל רחבי הארץ.
כן טוענת, כי סביר יותר להניח כי נוצר כשל בשרשרת הקירור בשלב שבין רכישת הבשר ועד להבאתו לבית התובע, שכן לנתבעת משאיות הובלה בקירור בעלות יחידות קירור חדישות ומקררי תצוגה ומכירה משוכללים ומודרניים.
בדיון שנערך בפני העיד התובע, כי לאחר שהוא, אשתו ושני ילדיו אכלו מהבשר, הם סבלו מהרעלת קיבה כבר באותו הערב וחשו ברע במשך שבוע ימים.
לעדותו, ערך את הקניות יחד עם אשתו אשר בחרה את הבשר. לאחר הרכישה העביר את הבשר לתא ההקפאה. כן העיד כי הגיע לסניף עם הבשר הטחון שנשאר והשחיר, אולם סירבו לקבל את הבשר ונאמר לו לזרוק את הכל וכי מעולם לא אירע לו מקרה מסוג זה.
במהלך הדיון צורפה אשת התובע כתובעת נוספת לתביעה הואיל ומלכתחילה התביעה התייחסה לתובע ולבני משפחתו, לרבות האשה. לעדותה של התובעת, עת בישלה את הבשר לא הבחינה בכך שהוא מקולקל.
התובע העיד, כי לאחר שחשו ברע, אשתו בדקה במקפיא המקרר, הוציאה את השאריות ואז ראו שהבשר שחור.
נציג הנתבעת ציין, כי בכתב התביעה נטען שהתובע בישל את הבשר ואילו בעדותו של התובע עלה, שאשתו בשלה את הבשר. מדובר בפרט לא מהותי, ולא מצאתי שיש בו לפגום באמינות עדותם של התובע ושל אשתו.
נציג הנתבעת טען, כי על התובע להוכיח כי הבשר מקולקל וכי היה עליו להביא את הבשר המקולקל בכדי שהם ישלחו לבדיקת מעבדה. כן לטענתו, לו התובע היה פונה מראש בדרישה לפיצוי ולא לזיכוי, הרי שהיו מטפלים בכך באופן שונה ודורשים הוכחה.
אחראית משמרת בסניף הסופרמרקט העידה, כי לאחר שהתובע ניגש למנהל הסניף החליט זה לזכותו עבור המוצרים שקנה וכי לאחר שקיבל את הזיכוי ביקש ממנה התובע כי תרשום עבורו על גבי הזיכוי כי הבשר מקולקל וזאת בכדי שאשתו תדע עבור מה ניתן לו הזיכוי.
התובע טען, מנגד, כי הביא את הבשר, אך בסניף הסופרמרקט לא רצו לקבלו. הוא אינו זוכר אם היתה זו הקופאית או מישהו אחר בסניף, אך זכור לו שלא רצו לקבל את הבשר. עוד הוסיף, כי לא רצו לקבל שכן אמרו שזה יסריח. בהמשך עדותו ציין, כי הגיע עם הבשר הטחון השחור.
התובע הוסיף וציין, כי באותו מועד עוד סבלו בני המשפחה משלשולים והקאות והוא אמר שיש בכוונתו לתבוע אותם. העדה, מנהלת המשמרת בסניף הסופרמרקט, הכחישה כי התובע אמר לה זאת.
בתום הדיון אפשרתי לתובע להגיש תיעוד רפואי נוסף לעניין תלונתו ותלונת משפחתו, אצל רופאת המשפחה וזאת מעבר לאישורי המחלה שצורפו לכתב התביעה.