בתי הדין הרבניים חרגו מסמכותם כשהכריעו בתביעה לאכיפת תניית שיפוי חוזית בהסכם הגירושין

השופטת א' פרוקצ'יה:

1.        עתירה זו מעמידה למבחן את שאלת סמכותו של בית הדין הרבני לפסוק במחלוקת רכושית בין בני זוג לאחר שתם הליך הגירושין ביניהם, ומתמקדת בטענה בדבר הפרת הסכם הגירושין על ידי אחד מבני הזוג. האם ענין הוא לסמכות בית הדין הרבני, או שמא מצוי הוא בסמכותה של ערכאת השיפוט האזרחית; ואם אמנם נתונה סמכות לבית הדין הרבני לדון ולפסוק בענין - מהו מקור הסמכות, ומנין שואבת סמכות זו את כוחה; האם מן החוק, האם מהסכמת הצדדים בגדר בוררות, או אחרת, ומה אופייה וטיבה של סמכות זו?

2.        עניינה של העתירה בבקשת העותרת כי יבוטלו החלטותיו של בית הדין הרבני הגדול בירושלים - הוא המשיב 1 - מיום 4.5.03 ומיום 9.6.03, לפיהן נדחה ערעורה של העותרת על פסק דינו של בית הדין הרבני האיזורי בירושלים - הוא המשיב 2 - מיום 27.5.02 ועל החלטותיו מיום 5.3.01 ומיום 18.6.02.

רקע והליכים

3.        העותרת והמשיב 3 (להלן - "המשיב") נישאו זה לזו בשנת 1980 ולהם 3 ילדים. יחסיהם התערערו, והם פנו לבית הדין הרבני האיזורי בירושלים בשנת 1992 לצורך הסדרת הליך של גירושין. בגדרי אותו הליך, ביקשו בני הזוג מבית הדין האיזורי כי יאשר הסכם גירושין שכרתו ביניהם. באותו הסכם, הסכימו בני הזוג על מעשה הגירושין, על החזקת הילדים ומזונותיהם, ועל הסדרים כספיים ורכושיים שונים, כדלקמן: שלושת הילדים יהיו בחזקת האשה עד הגיעם לגיל 18 (סעיף 3); הבעל ישלם מזונות לילדים בסך 1,000 ש"ח לחודש לכל שלושת הילדים עד הגיעם לגיל 18; גובה דמי המזונות כפי שנקבע בהסכם לא יועלה, וכנגד זה, יעביר הבעל את חלקו בדירת בני הזוג לאשה, לרבות חלקו בתכולת הבית ודברי הזהב, שיועברו כולם לבעלות האשה (סעיף 4(א) ו-(ב)); הבעל התחייב לסלק את יתרת הלוואת המשכנתא מדי חודש (סעיף 6(ג)). כן נכלל בהסכם תנאי לפיו האשה מתחייבת שלא לתבוע את הבעל בכל ערכאה שהיא להגדלת מזונות הילדים, בין במישרין ובין בעקיפין, ואם הבעל ייתבע, האשה תפצה אותו באופן שהוא יקבל מחצית מהדירה, מחצית מתכולתה ומחצית מהזהב (סעיפים 4 ו-5 להסכם). גם הוצאת צווי עיכוב יציאה מן הארץ כנגד הבעל תיחשב הפרת הסכם ותביא לאותה תוצאה (סעיף 13). לצורך הבטחת התחייבות האשה על פי ההסכם, תירשם על הדירה הערת אזהרה, על פיה תועבר מחצית הדירה על שם הבעל באם ייתבע להגדלת מזונות הילדים. וזו לשון הוראות ההסכם הנוגעות בדבר:

4.  מזונות הילדים

ה.       למען הסר ספק, ומבלי לפגוע בכלליות האמור לעיל, המזונות בהסכם יכסו חד-משמעית את כל צרכי הילדים, ללא יוצא מהכלל, - - - עד הגיע הילדים לגיל 18.

האם מתחייבת שלא לתבוע את האב, בכל ערכאה שהיא, להגדלת מזונות הילדים ולסיפוק צורך כלשהו מצרכיהם ללא יוצא מן הכלל מעבר לאשר התחייב הבעל בהסכם זה, וזאת לא במישרין (בעצמה) ולא בעקיפין (דרך מוסד, גוף, רשות, אדם ו/או בשמו של הקטין ו/או כל מי שיש לו ו/או תהא לו נגיעה בדבר), ואם הבעל ייתבע, האשה תפצה אותו והוא יקבל מחצית מהדירה, מחצית מתכולתה ומחצית הזהב. החיוב הוא לעולם.

       - - -

5.       שיפוי

א.       האם מתחייבת ומקבלת על עצמה שלא לתבוע את האב בכל ערכאה שהיא להגדלת מזונות הילדים ולסיפוק צורך כלשהו מצרכיהם ללא יוצא מן הכלל, מעבר לאשר התחייב הבעל בהסכם זה, וזאת לא במישרין (בעצמה) ולא בעקיפין (דרך מוסד, גוף, רשות, אדם ו/או בשמו של הקטין ו/או כל מי שיש לו ו/או תהא לו נגיעה בדבר).

ב.       היה ובניגוד לאמור לעיל ייתבע האב להגדלת מזונות הילדים ו/או לסיפוק צורך כלשהו מצרכיהם, בין אם התביעה הוגשה ע"י האם ו/או ע"י האם בשם הילדים, ובין אם הוגשה התביעה ע"י גוף, רשות, מוסד ו/או כל מי שיש לו ו/או תהא לו נגיעה לדבר, מעבר לאשר התחייב האב בהסכם זה, כי אז מתחייבת האם להעביר מחצית הדירה ע"ש האב ומחצית תכולתה ומחצית הזהב. החיוב הוא לעולם.

ג.       להבטחת התחייבויות האשה בהסכם זה, תירשם הערת אזהרה על פיה תועבר מחצית הדירה ע"ש הבעל באם ייתבע הבעל להגדלת מזונות הילדים - - -.

           כן קובע ההסכם הוראה בדבר ייחודיות סמכות בתי הדין הרבניים במקרה של מחלוקת ביניהם לאחר הגירושין, שזו לשונה:

9.    ביטול תלונות ו/או תביעות הדדיות

       - - -

10.  - - -

11.  אם לאחר הגירושין יתגלעו חילוקי דעות בין בני הזוג, בני הזוג מתחייבים להגיש את התביעה לבתי הדין הרבניים בלבד.

12.  - - -