הנשיאה בייניש קבעה כי קיים קושי בהחלטת שופטת לפסול עו"ד מלהופיע בפניה

           ערעור על החלטתו של בית-משפט המחוזי בתל אביב (השופטת ד' פלפל) שלא לפסול עצמו מלדון בת.א. 2171/03.

1.        המחלוקת בין המערערים למשיב, שהחלה בשנת 2003, יסודה בהליכי מימוש משכנתאות שנקט המשיב למימוש נכס ששועבד על ידי המערערים לטובת המשיב, במסגרת הסכם ליווי פיננסי, וכלל מגרש וחמש דירות מגורים. בעקבות בקשה למימוש משכנתא שהגיש המשיב ללשכת ההוצאה לפועל,  נוהלו בין הצדדים הליכים משפטיים רבים הן בלשכת ההוצאה לפועל והן בערכאות השונות, ובין היתר נדחו בקשת המערערים לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל, בקשת רשות ערעור על החלטת הדחייה ואף בקשת רשות ערעור לבית משפט זה.

2.        במקביל להליכי ההוצאה לפועל, הגישו המערערים המרצת פתיחה לבית המשפט המחוזי במסגרתה ביקשו לעכב את הליכי ההוצאה לפועל ואת הליכי מימוש המשכנתא. בית המשפט נעתר לבקשה והתנה את העיכוב בהפקדת סכום של מליון ש"ח. בקשת רשות ערעור על החלטה זו נדחתה. בין לבין, נמכר המגרש ובקשה שהגישו המערערים לביטול הליכי המכירה, נדחתה. בקשת המערערים כי התמורה שנתקבלה בגין מכירת המגרש תשמש כתחליף לדרישת ההפקדה של מליון ש"ח נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי ובהחלטה בבקשת רשות ערעור שהוגשה לבית משפט זה נקבע כי משנמכר המגרש יש לצמצם את העירבון בו חוייבו המערערים כתנאי לעיכוב הליכי המשכנתא ולהעמידו על סך של 300,000 ש"ח.

3.        בית המשפט המחוזי הורה על העברת המרצת הפתיחה לפסים של תביעה רגילה וקבע דיון להוכחות. בקשת המערערים לתיקון כתב התביעה, נדחתה, ובקשה נוספת של המערערים למחיקת התביעה שהוגשה בסמוך למועד ההוכחות, נדחתה אף היא על בסיס היעדר מצהיר מטעם המערערים. בית המשפט דחה את התביעה וחייב את המערערים בתשלום שכר טרחת המשיב בסך 45,000 ש"ח. המערערים הגישו לבית משפט זה ערעור על פסק הדין שדחה את התובענה וכן בקשה לעיכוב הליכים. בהחלטת בית משפט זה בבקשה לעיכוב הליכים, נקבע כי פינוי שלוש דירות, מתוך חמש בהן עסקה הבקשה, יעוכב כנגד הפקדת עירבון, ובקשה לעיכוב ההליכים בנוגע לשתי הדירות הנותרות, נדחתה.

4.        במסגרת דיון בערעור שהגישו המערערים על פסק הדין הדוחה את התביעה, החליט בית משפט זה, בהסכמת הצדדים, לבטל את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ולהחזיר את העניין לבית המשפט קמא לצורך דיון לגופה של התובענה בכפוף לתשלום ההוצאות שנפסקו כנגד המערערים בפסק דינו של בית המשפט קמא. עם חזרתו של התיק לבית המשפט המחוזי, נעתר בית המשפט לבקשת המערערים לתיקון כתב התביעה, קבע את התיק להוכחות, והורה על הגשת תצהירים באופן שתצהירי המערערים יוגשו יחד עם הגשת כתב התביעה המתוקן, ובהתאם ינהג המשיב. בדיון שהיה קבוע להוכחות, הורה בית המשפט על מחיקת סעיפים מכתב התביעה המתוקן. בקשת המערערים כי בית המשפט לא יתייחס לכתב ההגנה של המשיב שהוגש באיחור שלא בהתאם להחלטת בית המשפט, נדחתה, ובית המשפט העיר כי אף המערערים הגישו את כתב התביעה המתוקן מטעמם באיחור של למעלה מחודש מהמועד שנקבע בהחלטת בית המשפט. טענות של אי עמידה בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, שנובעות מהתנהלות כזאת, נקבע, אינן עונות על דרישת סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, המיושמים גם על התקנות הנ"ל.

5.        בשלב זה, במהלך הדיון שהיה קבוע להוכחות, הגישו המערערים בקשה לפסילת השופטת בטענה כי קיים חשש למשוא פנים מצידה. המערערים טענו כי השופטת מקפחת את יכולתם להתגונן, בקובעה כי עליהם להגיש תצהירי עדות ראשית בטרם יגיש המשיב כתב הגנה, ובכך יש להצביע על הדרך בה בית המשפט רוצה לנהל את התיק ולסיימו. כן טענו המערערים כי במהלך הדיון, התבטא בית המשפט באופן לא ראוי כלפי בא כוחם. המערערים טענו כי הסיבה להגשת הבקשה בשלב זה של ההליך נובעת משלוש סיבות. האחת, החלטת בית המשפט לקבל את כתב ההגנה של המשיב על אף דחיית בקשת המשיב להגיש כתב הגנה מתוקן. השנייה, פסילה של סעיפים רבים מכתב התביעה המתוקן ומתצהיר העדות הראשית שהגישו המערערים. השלישית, בעקבות דחיית התביעה של המערערים נותרו הם ללא דירה ואף בקשתם להחזיר את הכסף, לא נענתה. כן נטען כי תוכן החלטות בית המשפט והתנהלות בית המשפט הם סיבה טובה לפסילת השופטת.

6.        בהחלטה מיום 24.2.08, דחה בית המשפט את הבקשה בקובעו כי בכל הנוגע לטענות המערערים בעניין החלטות שניתנו עובר לפסק הדין שבוטל על ידי בית המשפט העליון, החמיצו המערערים את המועד להעלאת הבקשה. בהתייחסו לטענות שהועלו במהלך הדיון באותו היום, קבע בית המשפט כי טיעוני בא כוח המערערים "אינם מצביעים על עילת פסלות אלא על עילת זילות". כמו כן, הוסיף בית המשפט כי בית המשפט אינו משמש במה לעורכי דין שלשונם אינה נקייה ואשר יש בטיעוניהם כדי לעורר פרובוקציה על מנת להחליף שופט שהחליט החלטות קודמות לרעתם. לפיכך, הגיע בית המשפט למסקנה כי כפי שלבעל דין יש זכות לפסול שופט, כך נראה כי לבית המשפט יש סמכות להחליט שדלתותיו יהיו סגורות בפני עורך דין כזה, ובעל הדין יוכל להתדיין בפניו במידה ויחליף את בא כוחו. לבסוף, קבע בית המשפט כי מכיוון שהתובענה קבועה למועד נוסף (26.2.08), כאשר במידה שיוחלף עורך דין, לא יוכל עורך הדין החדש להתכונן כדבעי, ולכן ידחה המועד לשמיעת ראיות ליום 1.6.08.

7.        על החלטה זו הוגש הערעור שבפניי. המערערים חוזרים על האמור בבקשת הפסלות ומוסיפים כי הערעור נסב על שלושה עיקרים: האחד, התנהלות בית המשפט בהחלטותיו ביום הקבוע להוכחות אשר פגעו באפשרות ליתן למערערים את יומם בבית המשפט וסיכול האפשרות לקיים דיון הוגן; השני, התבטאויותיו הקשות של בית המשפט במהלך הדיון בבקשה כי יפסול עצמו - התבטאויות שלא נרשמו בפרוטוקול הדיון על אף בקשת בא-כוח המערערים. השלישי, תוכנה של החלטת בית המשפט בבקשת הפסילה הקובע כי בא כוח המערערים פסול לבוא בשעריו והן לייצג את המערערים - קביעה שדי בה לקבל את הערעור בשל חוסר סבירותה וקיצוניותה והיותה פוגעת בזכויות יסוד של המערערים ובא כוחם.

8.        בתגובה לערעור, טוען המשיב כי חל שיהוי ניכר בהעלאת טענת המערערים לעניין היותן של החלטות בית המשפט מוטות לטובתו; כי ההלכה היא כי אין בהחלטות דיוניות כשלעצמן כדי לבסס עילת פסלות; כי גם אם נכונה טענת המערערים לעניין התבטאות בית המשפט כלפי בא-כוחם, אין בהתנהגות, כשלעצמה, כדי להביא לפסילת שופט; כי החלטת בית המשפט בעניין המשך ייצוגו של בא כוח המערערים בתיק אינה פוגעת במשלח ידו ובחופש העיסוק שלו ואין לומר כי העדר אפשרות לייצג בתיק ספציפי משמעה פגיעה בחופש העיסוק ואף אם יש פגיעה היא מידתית וכי קיימים יתרונות בסעד של פסילת עורך הדין במקום פסילת השופט כגון חסכון במשאבי מערכת השפיטה.

9.        לאחר שעיינתי בחומר שבפניי, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות. בקשת הפסלות נובעת מחוסר שביעות רצונם של המערערים (או בא-כוחם) מהחלטות השופטת ומניהול ההליכים על ידה. הלכה היא כי השגות בעניינים אלה מקומן בהליכי ערעור רגילים, על-פי סדרי הדין, ולא במסגרת הליכי פסלות (לעניין החלטות דיוניות, ראו: ע"א 7186/98 מלול נ' ג'אן (לא פורסם, 3.12.1998); ע"א 10619/02 בן עמי נ' קידר (לא פורסם, 30.12.2002); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 174-178 (2006). לעניין אופן ניהול הדיון, ראו: ע"פ 8309/02 רודקו נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 21.10.2002); ע"פ 5647/05 גוד-מאן מתכות בע"מ נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 5.7.2005)). זאת ועוד, גם אם מדובר ברצף של החלטות שאינן מצדדות בעמדת בעל דין, אין בכך כדי להקים עילת פסלות (ע"א 6822/00 משלי נ' משלי (לא פורסם, 18.3.2001); ע"א 5803/04 מצדה חברה להנדסה בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (לא פורסם, 29.10.2004) ; מרזל, בעמ' 175). מבלי שאדרש להביע עמדה לגוף העניין, לא מצאתי יסוד לטענת המערערים, כי ההחלטות הדיוניות שקיבל בית-המשפט בעניינם מקימות עילת פסלות, ומעוררות חשש ממשי לקיום משוא פנים כלפי המערערים.

10.      זאת ועוד, אף אם נכונות טענות המערערים לפיהן בית המשפט סירב לבקשתם לכלול בפרוטוקול את כל שנאמר בדיון, אין בכך כשלעצמו כדי להביא לפסילת השופטת. אכן, על בית המשפט לנהוג לעולם באיפוק ובריסון, וגם בהשמיעו הערות ביקורתיות עליו להביא בחשבון כיצד עלולה הביקורת להתפרש בעיני הנוגע בדבר, הניצב אותה שעה בפני בית המשפט. עם זאת, אין באמירה ביקורתית כשלעצמה, ואפילו נאמרה בחריפות, כדי לפסול את השופט הדן בתיק מלדון בו (ע"פ 3007/05 כהן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 19.4.2005); ע"א 5089/01 תאופיק נ' מנהיים (לא פורסם, 24.7.2001)). האחריות לניהולו של המשפט מוטלת על בית המשפט, ובמסגרת זו רשאי בית המשפט להעיר הערות הקשורות בניהולו התקין והיעיל של המשפט שלפניו (ע"א 1013/92 הרוש נ' הרוש, פ"ד מו(2) 133(1992)). הזכות לביקורת כלפי בעל דין גם היא חלק מהותי מן היכולת לנהל את המשפט ולנווטו. לא כל אימת ששופט מעיר לבעל דין על אופן ניהול התיק על ידו, צריך השופט לפסול את עצמו. הבחינה תהא, בכל מקרה לגופו, אם יש בדברי הביקורת משום עמדה סופית היוצרת חשש ממשי למשוא פנים (ע"א 7329/06 פלוני נ' פלונית (לא פורסם, 9.11.2006)).

11.      בסיכומו של דבר, יובהר כי אם אכן התבטאה השופטת כלפי בא-כוח המערערים באופן הנטען, יתכן ומדובר בהתבטאויות מיותרות, ומוטב היה לו לא היו נאמרות על ידה. טוב יעשה בית המשפט אם ינהל את הדיון שבפניו בצורה עניינית וימנע מהערות שאינן נדרשות לגופו של עניין ויכולות להשתמע כגיבוש דעה לצד זה או אחר. יחד עם זאת, עולה מטיעוני הצדדים ומפרוטוקול הדיון כי במקרה הנוכחי לא מגיעות התבטאויות בית המשפט לעוצמה של התנהגות בלתי ראויה, אשר יש בה כדי להביא לפסילת שופט, אף כי חילופי הדברים באולם בית המשפט ובהם בעיקר התבטאויותיו של בא-כוח המערערים שגררו את תגובות השופטת יצרו אווירה בלתי ראויה באולם בית המשפט. לא שוכנעתי, כי בנסיבות העניין מגיעות הערות השופטת והתבטאויותיה במהלך הדיון לעוצמה הנדרשת כדי להעיד על כך שבית המשפט גיבש עמדה סופית ונחרצת בתביעה וכי דעתו "ננעלה" בפני טענות המערערים. הלכה היא כי התבטאות שופט, אפילו אינה מוצלחת, כשלעצמה, אינה מהווה עילה לפסילת שופט. יש לבדוק כל מקרה על פי נסיבותיו. רק במקרה קיצוני ביותר יפסל שופט בשל דברים שאמר בעת ניהול המשפט. זאת, כאשר יוכח כי יש בהתבטאות השופט כלפי בעל הדין כדי להעיד כי כבר גיבש עמדה נחרצת באשר לתוצאות ההליך (ע"פ 1988/94 בראון נ' מדינת ישראל, פ"ד מח(3)608; ע"א 2315/07 פלונית נ' פלוני (לא פורסם, 3.6.2007); מרזל, בעמ' 196). במקרה הנוכחי, באם נאמרו הדברים, ואפילו אם מדובר בהתבטאות שלא במקומה, הרי שבדברים אלה לא הביע בית המשפט דעה לגבי התביעה לגופה. לכל היותר מדובר בהערות ביקורתיות כלפי בא כוח המערערים, כאשר הוא מצידו התבטא באופן בלתי הולם ובלתי ראוי כלפי בית המשפט. עם זאת אין ההתבטאויות של בית המשפט חריפות במידה המקימה חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט (ע"א 2668/96 וינברג-דורון ושות' נ' הרב רבינוביץ (לא פורסם, 28.4.1996); מרזל, בעמ' 195).

12.      אוסיף כי אף עורך דין המשתייך לציבור עורכי הדין מקבל עליו חובות, לרבות חובות באשר להתנהגותו ולהתבטאויותיו. הוא מסמל כלפי ציבור חבריו, כלפי הציבור בכלל וכלפי בית המשפט, את מי שאמון על ידיעת החוק, על שמירת החוק ועל שמירת כבוד בית המשפט ושופטיו (על"ע 8838/00 עו"ד שמחה ניר נ' הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל אביב, פ"ד נו(2) 169, 172)). כפי שעולה מהחלטת בית המשפט בבקשת הפסילה, אין בית המשפט אמור לשמש במה לעורכי דין שלשונם אינה נקייה, ובטיעוניהם שואפים הם ליצור פרובוקציה כדי להחליף שופט. במקרה דנן, בתגובת המשיבה נטען כי בא כוח המערערים האשים את בית המשפט קמא בחוסר תום לב, וזאת ללא כל בסיס עובדתי. כך עולה אף מפרוטוקול הדיון. כבר נפסק כי אפילו במקרים, בהם יש לעורך-דין הערה מוצדקת כלפי בית המשפט, והיא נראית לו ראויה להישמע למען ההגנה על האינטרס של לקוחו, חובה היא לומר את הדברים בלשון מנומסת ולא פוגעת, ובעיקר שלא על-פי רמזים של צדייה או משוא פנים, כאשר אלה אינם קיימים (על"ע 736/04 הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין נ' שרה מזרחי, פ"ד נח(6) 200, 206; על"ע 4/82 פלוני נ' הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין, פ"ד לז(1), 70 ,עמ' 74-75)). השאלה בעניין זה אינה, מה יאמר עורך הדין, אלא איך יאמר את מה שצריך הוא לומר, והאיך הוא לשון מנומסת ומאופקת, שיש בה כדי לשמור על כבוד האומר, על כבוד מי שהדברים נאמרים כלפיו ועל כבוד מקצוע עריכת הדין (על"ע 10/81 הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל אביב נ' פלוני, פ"ד לו03) 379, 383)). במקרה זה, במהלך הדיון שהיה קבוע להוכחות, היה על בא-כוח המערערים להתבטא באופן שאינו מטיל ספק בתום ליבו של בית המשפט ואף היה עליו לנהוג בבית המשפט בכבוד ולהימנע, שלא לצורך, מעימות עם כבוד השופטת.

13.      בשולי הדברים, ואף שהבעתי עמדה ברורה על דרך הילוכו והתבטאויותיו של עורך-הדין בפני בית המשפט, סבורתני כי החלטת השופטת לפסול את בא כוח המערערים מלהופיע בפניה, מעוררת קושי. אמנם, בית משפט זה העלה לא פעם את האפשרות לפיה במקרה בו נתקיימה עילת פסילה אשר מקורה ביחסי עורך הדין והשופט, ימשיך השופט לשבת בדין ואילו עורך הדין יוחלף (ע"א 4687/00 רוזנטל נ' רוזנטל (לא פורסם, 28.8.2000); ע"א 133/99 סמיר נ' חאמד מוסטפא בע"מ (לא פורסם, 20.4.1999)). עם זאת, כך כאשר עסקינן במצב בו ישנה עילת פסילה שמקורה ביחסי עורך הדין והשופט. לא כך הדבר במקרה דנן. בקשת הפסילה שהגיש בא כוח המערערים הוגשה בגין עילות פסילה שלדעתו נתקיימו בתיק שנדון לפני השופטת. השופטת ראתה לדחות את בקשת הפסלות שעיקרה היה מבוסס על החלטותיה הדיוניות ובהחלטה זו לא נפלה שגגה. באשר להחלטתה לעניין אי הופעתו של בא כוח המערערים בפניה, משקבעתי כי אין עילת פסלות וכי לא קיים חשש ממשי למשוא פנים, מן הראוי כי השופטת תשוב ותשקול החלטתה בעניין זה. דומה כי לשופט יש כלים כדי לתת ביטוי לחומרת התנהגותו של עורך דין המופיע בפניו, אך ספק בעיניי אם בנסיבות מעין אלה מתקיימת עילה לפסילת בא כוח המערערים מלהופיע בפני השופטת.

           אשר על כן, הערעור נדחה לעניין פסלות בית המשפט. התיק יוחזר לבית המשפט המחוזי ויש להניח כי בית המשפט ישקול מחדש את החלטתו בכל הנוגע לפסילת בא-כוח המערערים מלהופיע בפניו. נוכח עמדתי זו, מתייתר הדיון בבקשה שהגישה לשכת עורכי הדין בישראל להצטרף לערעור כידידת בית המשפט.

           ניתן היום, י"א בניסן התשס"ח (16.4.2008).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    דז