פס"ד בתביעה למזונות, תביעה רכושית ותביעה לפרוק שיתוף

בפני שלוש תביעות שהדיון בהן אוחד; תביעה למזונות אישה וילדים (תמ"ש 17480/04) תביעה רכושית שהגישה התובעת, לחלוקת רכוש, לפסק דין הצהרתי ולסעדים לפי סעיף 11 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג - 1973 (תמ"ש 17481/04) ותביעה לפירוק שיתוף שהגיש הנתבע (תמ"ש 17482/04). מטעמי נוחות, תקרא האישה " התובעת", והבעל " הנתבע".

פסקי הדין ינתנו בנפרד לתביעת המזונות ובמאוחד לתביעות הרכושיות של הצדדים האחד כנגד השני.

הרקע לתביעה

התובעת והנתבע, נישאו זל"ז כדמו"י ביום.12.1984... ומנישואים אלה נולדו להם שלושה ילדים.

ש. בגיר.

א. יליד 10.1989..., בן 18 שנים כיום.

ה. ילידת 11.1990..., בת 17 שנים כיום.

בחודש יולי 2004, עזב הנתבע את בית הצדדים ומאז מתגוררים הצדדים בנפרד. השאלה האם עזב הנתבע את הדירה המשותפת מרצונו ועבר לגור עם אישה אחרת, או שמא התובעת סילקה אותו מביתו והחליפה מנעול, עוברת כחוט השני בכל כתבי הטענות שהגישו הצדדים והצדדים הקדישו לכך חלקים נכבדים בכל אחד מכתבי הטענות.

לטענת התובעת, הודיע לה הנתבע כי הוא מנהל רומן עם אישה אחרת ובעקבות הודעה זו החריף המשבר ביחסי בני הזוג. נטען כי הצדדים פנו להליך גישור לשם סיום יחסיהם, אך ההליך סוכל שוב ושוב על ידי הנתבע. משכך, הוגשו על ידה התביעות.

נטען כי הנתבע הינו אדריכל, מנהל חברת "ד. ט. בע"מ" (להלן: " החברה"), המתמחה בהתקנת שערי כניסה. לטענת התובעת, על שם הנתבע רשומות 119 מניות ועל שמה רשומה מניה אחת בחברה, ברם, כך נטען, התובעת היא בעלת זכויות שוות ערך לאלה של הנתבע בחברה.

התובעת אינה עובדת מחוץ לבית, לדבריה השקיעה את כל מרצה בגידול הילדים וניהול משק הבית. נטען כי הנתבע מעולם לא נטל חלק בעבודות הבית ולא השתתף בגידול הילדים והנטל כולו נפל על כתפי התובעת.

התביעות

בתביעת התובעת בה נתבעה החברה כנתבעת מספר 2, טוענת התובעת כי כל רכוש שיש לצדדים הינו רכוש משותף, בין שרשום על שם הצדדים יחד ובין שרשום על שם אחד הצדדים בלבד.

התובעת פירטה את הרכוש המשותף כלהלן: דירת המגורים בפסגת זאב, הרשומה על שם הצדדים בחלקים שווים, ארבעה רכבים הרשומים על שם הנתבע או על שם החברה, מניות בחברה, שלוש פוליסות ביטוח חיים, 7 חשבונות בנק על שם מי מהצדדים ו-11 קופות גמל, קרן השתלמות,  ותוכניות חסכון.

התובעת מבקשת להצהיר כי כל כלי הרכב, הכספים, חשבונות הבנק וקופות הגמל קרנות השתלמות וזכויות בחברה שייכים לצדדים בחלקים שווים ולהורות על חלוקת הנכסים המשותפים, בחלקים שווים.

התובעת טוענת כי הנתבע מושך משכורת בסך של 24,000 ש"ח ברוטו לחודש מהחברה ובנוסף הוא מפקיד סכומים גבוהים להשקעות, בארץ ובחו"ל.

ובהתאם לסעיף 11 לחוק יחסי ממון בין בני זוג התשל"ג-1973 (להלן: חוק יחסי ממון בין בני זוג),  מבקשת התובעת להורות לנתבע להגיש תצהיר בו יפורטו הנכסים שברשותו ולאסור עליו לעשות כל דיספוזיציה ברכוש מכל מין וסוג שהוא.

בתצהירה חזרה התובעת על טענותיה לעיל וכן הוסיפה וטענה כי טענת הנתבע, לפיה 80 מניות

(2/3) בחברה מוחזקות ע"י הנתבע עבור אדם אחר בנאמנות, אינה נכונה ואין לקבלה. באשר לחשבונות הבנק פירטה התובעת וטענה כי לנתבע חשבון משותף עם אביו בבנק המזרחי, חשבון בבנק מזרחי בתלפיות, חשבון בהולנד וחשבון בשוויץ.

ההגנה

בכתב ההגנה טען הנתבע כי בהתאם להוראות חוק יחסי ממון בין בני זוג, איזון משאבים יש לבצע אך עם פקיעת הנישואין ועד אז, חובות וזכויות הצדדים ברכוש הם נפרדים. בשל כך התבקש בית המשפט לדחות את התביעה על הסף. הנתבע טען כי מטרת התובעת היא, לקבל לידיה זכויות שאין לה בהן כל חלק. כן טען הנתבע, ואולם בסתמיות וללא פירוט, כי נתבעת מספר 2 צורפה כנתבעת שלא כדין, בניגוד לתקנות סדרי הדין.