השופטת ורדה וירט-ליבנה
1. עניינו של הערעור שבפנינו הוא ביסודותיה של עילת ההטרדה המינית מכוח החוק למניעת הטרדה מינית, תשנ"ח - 1998 (להלן -
החוק למניעת הטרדה מינית או
החוק). ערעור זה מעלה שאלות עקרוניות, הנוגעות לגבולות הדקים התוחמים את הגדרתה של "ההטרדה המינית", ולנורמות ההתנהגות הנדרשות במערכת יחסי עבודה בנסיבות של יחסי מרות, המהוות קרקע פוריה לאפשרות של הטרדה מינית. על כן מצאתי לנכון להרחיב, אף מעבר לדרוש, בדיון ובהכרעה שבפסק דין זה.
מהם יסודותיה של עילת ההטרדה המינית על פי החוק, על כל רכיביה
; מהו נטל ההוכחה הדרוש להוכחת עילת הטרדה מינית בכלל, ובנסיבות של ניצול יחסי מרות, בפרט; האם בעל מרות שנקבע לגביו שהטריד מינית יוכל להפריך טענה זו, ומה יידרש להוכיח. אלו הן השאלות העולות לדיון בערעור שבפנינו וכל אלו ייבחנו על רקע נסיבות העניין, תוך שימת לב להלכה הפסוקה, לנורמות שביקש החוק למניעת הטרדה מינית להשריש, ולתכליתו.
הרקע העובדתי
2. המערערת, ילידת 1965, מהנדסת תוכנה במקצועה, החלה לעבוד בחברת טכנולוגיות (להלן:
החברה) בחודש מאי 2000 בתפקיד בודקת תוכנה, בהיותה נשואה ואם לילדה.
3. המשיב, יליד 1961, פיזיקאי בהשכלתו, החל את עבודתו בחברה כמנהל פיתוח התוכנה, ומשמש מאז חודש מרץ 2003 כמהנדס הראשי של החברה. במועד בו החלה המערערת לעבוד בחברה היה המשיב ממונה ישיר על מספר ראשי צוותים, כאשר המערערת הועסקה באחד מצוותי עובדים אלה.
באותה תקופה היה המשיב נשוי.
4. בבית הדין האזורי בחיפה הגישה המערערת תביעה לתשלום פיצויים לפי הוראות
החוק למניעת הטרדה מינית ולתשלום פיצויים בשל נזקים כספיים ונפשיים שנגרמו לה, לטענתה, עקב הטרדה מינית מצד המשיב. ההטרדה המינית בוצעה, לטענתה, תוך ניצול יחסי מרות, פגיעה בכבוד האדם, בפרטיות ובשוויון, ובניגוד להוראות
חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, תשמ"ד - 1988 (להלן:
חוק שוויון הזדמנויות)
.
5. לטענתה של המערערת, מאז חודש מאי 2000, עת התחילה עבודתה בחברה, ובמשך שנה וחצי, נעץ בה המשיב מבטים והגיב לנוכחותה באופן שהפריע לה. לטענתה, הדבר היה קורה בפגישות אקראיות במסדרון, בישיבות, בחדר האוכל או כשהייתה נכנסת לחדרו.
6. בחודש ינואר 2002, במסגרת שיחת משוב תקופתית שגרתית בחברה, עמדה המערערת על קיום שיחה אישית בינה לבין המשיב. בסופו של יום, התקיימה השיחה בין השניים ביום 06.02.02, אולם הצדדים היו חלוקים על תוכנ4 בבית הדין האזורי.
לגרסתה של המערערת, הבהירה למשיב באותה שיחה, כי היא אינה מעוניינת בקשר אינטימי איתו, והוא קיבל זאת וענה שהוא אדם אחראי אשר לא יעשה מעשים ללא מחשבה תחילה.
7. עוד טענה, כי בהמשך אותו היום, נסעו שניהם לשפת הים, שם ניהלו שיחה ידידותית. בעקבות אותה שיחה, הייתה בטוחה שהיחסים בינה לבין המשיב הם יחסי עבודה בלבד.
8. כעבור מספר ימים, זימן אליו המשיב את המערערת, והשניים ירדו לחדר הביטחון בחברה, בתואנות שונות, שם כפה עצמו עליה וקיים עימה מגע מיני מלא. מיד לאחר אותו אירוע, העידה המערערת כי יצרה קשר עם אחותה בטלפון, ושוחחה איתה בבכי במשך דקות ארוכות.
9. למחרת, פנתה המערערת למשיב, ושאלה אותו לסיבת כעסו עליה, מאחר שפחדה מפיטורים, לטענתה. מיד לאחר מכן, ירדו השניים לחדר הביטחון וקיימו, שוב, יחסי מין שלא מרצונה החופשי.
10. בהמשך, החלו המערערת והמשיב בקשר אינטימי, אשר כלל קיום יחסי מין, הליכה משותפת במסגרת העבודה לבריכה בקאנטרי קלאב, הנקרא "ספורטן", פגישות פרטיות בחוף הים וברכב, משלוח הודעות אישיות בדואר האלקטרוני ועוד.
המערערת העידה על עצמה, כי לא נתנה למשיב להבין שהיא סובלת ממערכת היחסים שנתפתחה ביניהם, מאחר וחששה ממנו מאוד.
יצויין, כי באותה תקופה חיי הנישואים של השניים היו בתקופת שפל
והמערערת אף החלה אז ליטול תרופות אנטי דכאוניות. הדבר היה בידיעת המשיב.
11. המערערת הצהירה, כי בתקופה הרלבנטית היתה בקשר יומיומי עם אחותה, והיתה משתפת אותה במה שאירע לה עם המשיב, בחששות ובפחדים בהם הייתה מצויה.
12. קרוב לחודש אוגוסט 2002, ביקש המשיב להפסיק את מערכת היחסים האינטימיים עם המערערת, ולדבריה נענתה בחיוב למבוקשו זה.