החלטה בתיק גינות לאה בע"מ ואח' נ' בנק המזרחי בנושא פסלות שופט

א.         ר ק ע

ישיבת היום היתה קבועה להוכחות בתובענה.

עם פתיחת ישיבת היום ביקש בית המשפט תשובה לבש"א 4368/08 שהוגשה ב -19.2.2008 וענינה

מחיקת סעיפים מכתב התביעה המתוקן.

לאחר מתן התשובה (לאחר שתגובה כבר היתה בתיק בית המשפט) ניתנה החלטה בבש"א.

לאחר החלטה זו ביקש ב"כ התובעים, שבית המשפט לא יתייחס לכתב ההגנה של הנתבעים שהוגש באיחור ובניגוד להחלטת בית המשפט.

בית המשפט דחה את הבקשה והחליט כי ב"כ התובעים אמור לבדוק בציציותיו כשהוא מעלה טיעון מעין זה, מכח הוראת המניעות שבסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי). זאת מכיון שהוא היה אמור להגיש את כתב התביעה עד 14.11.2007, (תוך 21 יום מהחלטת בית המשפט שניתנה ב-17.10.2007) ובפועל הגישו ב - 17.12.2007.

כרקע שייך או לא שייך יש לציין, כי בישיבה הקודמת לא התייצב המצהיר לדיון, והתביעה נדחתה.

בערעור שהוגש לבית המשפט העליון, בוטל בהסכמה פסה"ד של בית משפט זה, והדיון הוחזר לשמיעת ראיות, תוך חיוב המערערים (התובעים) בסכום של 45,000 ש"ח.

ב.         הדין

בספרו: דיני פסלות שופט (הוצאה לאור של לשכת עוה"ד התשס"ו - 2006, עמ. 52) מסכם השופט יגאל מרזל את ההלכה באלו המילים:

" בקשה לפסילת שופט אינה ענין של מה בכך. יש בה משום פקפוק ביסוד מיסודות השיפוט  האובייקטיביות השיפוטית. היא מטילה ספק ביכולתו של השופט לשבת בדין. יש בה משום הטלת צל על מערכת המשפט כולה. היא גורמת להפסקת הדיון בהליך, שכן חובה להחליט בה לפני כל טענה אחרת, ובכך מערימה היא קושי על בעלי הדין, על העדים ועל זמנו של בית המשפט. אשר על כן, אין להגיש בקשה זו כדבר של מה בכך, אלא לאחר שקילה ובירור יסודי של כל העובדות והטענות. יש להיזהר זהירות רבה בנכונות לטעון פסלות כלפי שופט, כמו גם בניסוח הטענה. זאת, בין היתר, בשים לה להיות הליך הפסלות "חריג שבחריגים". הזהירות בהגשת הבקשה והניסוח הראויים שלה, מתבקשים גם מכללי האתיקה של עורכי הדין המשמשים כ"קציני בית המשפט" והאמונים לא רק על ייצוג לקוחותיהם אלא גם על שמירה על מערכת השפיטה ועל מעמדה...ניתן לקבוע, איפוא, כי בקשה לפסול שופט אינה בקשה "רגילה" או "שגרתית" אלא בקשה "חריגה", אשר ככלל, אין נהוג ומקובל להגישה, אלא בנסיבות המתאימות והמיוחדות לכך".

בהקשר זה ברצוני להתייחס לקטע נוסף המופיע בספרו של מרזל לעיל (בעמ. 373), אליו אתיחס בהמשך.

"בדיקה מגלה כי פסילת שופט בשל חשש ממשי למשוא פנים, היא נדירה ביותר... אולם במקרה בו נמצא ההליך בראשיתו, ואין יתרון בהמשך הייצוג דווקא על ידי אותו עורך דין; אם האשם העיקרי בעילת הפסלות הוא של עורך הדין; אם יש חשש מבורר כי עילת הפסלות היא פרי מניפולציה מכוונת, או במקרה בו הנזק שייגרם לבעל הדין קטן מן הנזק לאינטרס הציבור ולצד שכנגד בפסילת השופט, יש מקום לשקול כסעד

ראוי, את החלפת עורך הדין שתאפשר את המשך ישיבת השופט בדין. זכות הייצוג נפגעת אמנם, אולם פגיעה זו היא מידתית בהתחשב במטרותיה וביכולתו של בעל הדין לאתר עורך דין אחר ללא נזק של ממש."

אם נתמצת את טיעוני ב"כ התובעים (וע"כ להלן) עולה כי החלטות בית המשפט שניתנו נגדו, הן ביום הדיון, והן עובר ליום הדיון, הן אלה שהיוו תמריץ לבקשה.

לעניין זה הדין ידוע:

יש להעלות בקשה לפסילת שופט ברגע שבו עלה החשד למשוא פנים;

וכן שבקשה לפסילת שופט תיענה אם עולה ממנה חשש ממשי למשוא פנים במובן זה שדעתו של היושב בדין "ננעלה" כך שניתן לראות בהליך כולו כ"משחק מכור" (ע"א 9020/07 קאנטרי קלאב גלי גיל בע"מ נ' הלנה בראון, פורסם בנבו).

ולעניין זה, קובע הנשיא ברק ב- ע"א 2670/06 זיאדה שבלי זיאדה ואח' נ' עו"ד רוברט חן (פורסם בנבו) כי: