השופטת א' פרוקצ'יה:
1. המערער הורשע, במסגרת הסדר טיעון ,בעבירות של תקיפת קטין חסר ישע, תקיפת בת זוג בנסיבות מחמירות, ואיומים. הוא נדון ל-12 חודשי מאסר בפועל, ומאסר על תנאי.
הערעור בפנינו הינו על חומרת העונש.
2. הרשעותיו של המערער נסבו על המעשים הבאים:
למערער ולמתלוננת - בת זוגו מאז 1988, שלושה ילדים: בת ילידת 1990 ובן יליד אותה שנה (להלן - הקטינה והקטין) ובת ילידת 1999.
בינואר 2005 חזר המערער לביתו כשהוא נושא שקיות מזון, ומצא כי בנו הקטין שתה בקבוק מיץ שהביא. כתגובה לכך, זרק המערער את השקיות על הרצפה, דרך עליהן וצעק: "לא תקבלו כלום כי לא מגיע כלום". הוא היכה את הקטין בראשו באמצעות הבקבוק.
בינואר 2006 ביקרו האם והקטינה את הסבתא שהיתה מאושפזת בבית החולים במצב קשה. כשחזרו הביתה בשעה מאוחרת פנה המערער לקטינה ודרש ממנה הסבר מדוע הלכה לבקר את סבתה, למרות שאסר עליה לעשות כן. בתגובה, ברחה הקטינה לחדרה ונכנסת למיטתה. המערער ניגש למיטתה והיכה אותה בידיו בכל חלקי גופה.
באחת השבתות בחודש אוקטובר 2006 כינה המערער את הקטין בכינויי גנאי. בתגובה לכך, אמר הקטין כי הוא יברח מהבית, והחל לארוז את בגדיו. בעקבות זאת, הגיע המערער לחדרו, הפך את המזוודה, אמר לו כי הוא יכול לברוח מהבית אך בלי לקחת כל חפץ ממנו, שכן הכל שייך לו, וסטר לו בפניו בחוזקה.
ביום 24.11.06 בלילה התפתח ויכוח בין המערער לקטינה בקשר ליציאתה לבילוי. במהלך הויכוח, היכה המערער את בתו בכל חלקי גופה. האם התעוררה למשמע צעקות בתה ונחלצה לעזור לה; המערער ירק על האם, היכה אותה בידיו, וסתם את פיה.
באחד מימי חודש דצמבר 2006, מצא המערער את חדרו של הקטין לא מסודר. בין השניים התפתח ויכוח, ובמהלכו ניתק המערער את המחשב, ותפס את הקטין בצווארו ודחף אותו לעבר הקיר של החדר.
בסוף חודש דצמבר 2006 ביקש המערער מהקטינה לסדר את שולחן האוכל לקראת סעודת שבת. הקטינה ביקשה לסיים שיחת טלפון אותה ניהלה. המערער הורה לה לנתק את השיחה, וכאשר לא נענתה מיד עקר את חוט הטלפון מהקיר ובהמשך היכה את הקטינה בידיו בכל חלקי גופה תוך כדי אמירות: "אני אשים אותך בכסא גלגלים. אני אשים עליך מאסר עולם, את תלמדי לעשות מה שאני אומר". הקטינה ברחה לחדרה כשהמערער הולך בעקבותיה וממשיך להכותה. גם הפעם נחלצה האם לעזרת בתה, ואז תפס המערער בגרונה, חנק אותה, הצמיד אותה לארון והטיח את ראשה בארון.
בחודש מרץ בשנת 2007 התקשר המערער לטלפון של האם ואיים עליה שירדוף אותה כל החיים, יהרוס לה את העבודה, ויהרוס וימוטט אותה.
ביום 13.6.07, בעקבות ויכוח קשה בעניין הרכב המשפחתי, קילל המערער את האם במילות גנאי וירק בפניה. הוא יצא לאחר מכן מן הבית וחזר לאחר מספר דקות, והמשיך להתעמת עם בת זוגו, ובמהלך הויכוח נשך בחוזקה את ידה. פגיעה זו הצריכה טיפול רפואי.
המערער הודה, כאמור, במעשים שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן, והורשע בעבירות שפורטו לעיל.
הטיעונים לעונש נותרו פתוחים, מחוץ למסגרת הסדר הטיעון.
3. בית המשפט המחוזי ניתח בהרחבה את מעשיו של המערער, וקבע כי יש להתייחס אליהם בחומרה, מאחר שרמסו, את כבודם של הילדים והאם, והפכו את ביתם למקום של סיכון, בו הם חשופים למעשי אלימות, השפלה והעלבה. הוא ראה חומרה יתרה בהצטברות המעשים ושכיחותם. הוא ייחס משמעות גם לקביעת תסקיר שירות המבחן, שעל פיו, למרות שהביע חרטה, לא הפנים המערער את מלוא משמעות מעשיו. הוא עמד על החומרה המיוחדת שבמעשי אלימות כלפי בני משפחה, וסירב להתייחס התייחסות מקילה לגבי המערער, נוכח היות בני הזוג בהליכי גירושין, דבר שעשוי להקטין, על פי הטענה, את הסיכוי להישנות מעשים דומים. עמדת בית המשפט קמא היא כי עיקר השיקול העונשי צריך להיות מופנה להרתעת היחיד והרבים, ולמסר עונשי ראוי. הוא ייחס משקל גם לנסיבות אישיות מקלות עם המערער - ובהם עברו הנקי. על יסוד כל אלה, הורה בית המשפט על מאסרו של המערער למשך שנה, וזאת כדי להעביר מסר של הוקעת תופעת האלימות בכלל, ובמשפחה בפרט. "רק מאסר בפועל, אפילו לתקופה מתונה, יכול לשדר מסר ברור וחד לציבור. בנוסף למאסר בפועל, יש להטיל עונש מאסר מותנה, צופה פני עתיד, שבכוחו להרתיע את הנאשם מלחזור על מעשיו", כך לדברי בית המשפט.
4. בערעורו, קובל המערער על חומרת עונשו. הוא מציין, בראש וראשונה, את החרטה שהביע, ומצביע על המלצת שירות המבחן לשלבו בהליך טיפולי ולהימנע ממאסרו. הוא עומד על חשיבות חידוש הקשר בינו לבין הילדים, ומציין כי הוא ואשתו התגרשו בינתיים, ולכן הסיכון להישנות מעשי אלימות בתוך המשפחה פחת בהרבה. הוא קשר את מעשיו למחלתו הקשה של אביו ולפטירתו, כגורם משברי שהביא להידרדרות בהתנהגותו.
5. עמדת המדינה הינה כי אין להתערב בעונש שנגזר. לטעמה, העבירות בהן הורשע המערער הן בעלות חומרה מיוחדת ומחייבות עונש ממשי ומרתיע. ב"כ המדינה אף ציין כי בדיון בבית המשפט המחוזי דחה המערער הצעה להשתלב בהליך שיקום, ולא הפנים את חומרת המעשים בהם הורשע.
6. בחנו את מכלול נסיבות העניין על כל היבטיהם, ובאנו לכלל מסקנה כי אין מקום להתערב בגזר הדין שהוטל על המערער בערכאה קמא.