נתור אינה אחראית לעיכוב שארע בחזרה לארץ מטיול מאורגן בארה"ב

1. התובעים רכשו טיול מאורגן על ידי הנתבעת לארצות הברית. התברר כי הטיול הינו מודולארי כלומר בשלב מסוים התובעים היו אמורים לסיים את הטיול ולחזור לארץ בעוד הקבוצה ממשיכה לתקופה נוספת של טיול. התובעים החליטו שלא לבטל את הטיול בשל כך.

2. ביום החזרה לארץ, דאג המדריך מטעם הנתבעת לכך שהתובעים יעלו על הטיסה מלאס וגאס לניו יורק של חברת usairways. מבחינת התכנון, אמורים היו התובעים להמשיך מניו יורק לישראל. הפרש הטיסות שנקבע בין הטיסה הפנימית לבין הטיסה הבינלאומית עמד על 4.5 שעות. הטיסה מלאס וגאס יצאה בזמן כמתוכנן.

3. למרבה הצער, כשעה לפני הנחיתה בניו-יורק הודיע קברניט המטוס כי עקב קשיי מזג אויר סוער, המטוס ינחת בפיטסבורג. המטוס שהה בפיטסבורג כשעתיים וחצי והמשיך לאחר שעתיים וחצי בטיסה לניו יורק. הנחיתה בניו יורק נעשתה בשעה 01:00. הטיסה עליה היו אמורים לעלות התובעים יצאה בשעה 23:55 לישראל.

4. התובעים נאלצו לשהות בארה"ב יומיים נוספים כאשר מתוארים מאמציהם לעלות על טיסה אחרת כולל הוצאות שהוציאו עד שעלו בסופו של דבר על טיסה של חברת אל-על.

5. השאלה שבלב תיק זה הינה מי צריך לשאת בנזק שנגרם לתובעים כתוצאה ממזג האויר הקשה ששרר בעת שהם טסו מלאס וגאס לניו יורק.

6. בדיון שהתקיים בפני חזרו למעשה הצדדים על העמדות שעלו בכתבי התביעה וההגנה. לשיטת התובעים, הם שילמו עבור הטיול מחיר מלא ומכאן שהכול כלול במחיר וכל הוצאה נוספת שנגרמה כתוצאה מכוח עליון על הנתבעת לשלם.

7. בעת הדיון שהיה בפני ויתרו התובעים על טענת עוגמת הנפש וכל שהם מבקשים הינו החזר הוצאותיהם שהוציאו בשל העיכוב.

8. הנתבעת לעומת התובעים, טענה שורה של טענות. ראשית טענה היא כי בתנאי ההשתתפות הובהר למשתתפים בטיול כי מומלץ להם לרכוש ביטוח עבור נזקים וכי היא רק מתווכת מול נותני השירותים ובכללם חברות התעופה.

9. נטען כי על התובעים היה לצרף את חברת הנסיעות איסתא ממנה רכשו הם את חבילת הטיול. 

10. אשר לעיכובים והאיחורים בטיסות, הרי שחל חוק התובלה האווירית התש"ם - 1980 ומכוחו אמנת ורשה ופרוטוקול האג שתיקן אותה. לפי דינים אלו, קיים ייחוד עילה לתביעה רק בהתאם לאמנת ורשה הקובעת אחריות בלעדית לחברת התעופה ומן הדין היה לתובעים להפנות תביעתם לחברה האמריקאית (us airways). 

 4.        לטענת הנתבעת, אם כבר, הרי האחריות חלה על המוביל שוהנה בהתאם לאמנת ורשה (להלן - האמנה) שהוחלה בישראל בחוק התובלה האוירית, התש"מ - 1980 (להלן - חוק התובלה). על פי אמנת ורשה, במקרה של נזק שנגרם מחמת איחור בתובלה אוירית של נוסעים וכבודה אין להגיש כל תביעה לדמי נזק, תהיה עילתה אשר תהיה, אלא בכפוף לתנאים ולגבולות הקבועים באמנה זו. בכל מקרה וכאמור, טענה הנתבעת כי אינה עוסקת בהובלת נוסעים.

11. הנתבעת טענה כי הפרש הזמן כמופיע בחוברת הטיול בין הטיסה הפנימית לבינלאומית של 4.5 שעות הינו זמן מקובל וסביר לכל הדעות ואף נטען כנגד הנתבעת (במקרים אחרים)לא פעם שזמן הביניים ארוך מדי.

12. ליתר טענות הנתבעת לגבי הנזקים וההתייחסות של הנתבעת לתובעים יהיה צורך להתייחס אם אקבע את אחריות הנתבעת.

13. נטען על ידי התובעים כי ציפו שתהיה להם הדרכה צמודה עד לחזרה לארץ. אני דוחה טענה זו. לא רק שלא הובטח הדבר, ולא רק שהם יכלו לבטל את הטיול בשל כך מראש הרי שבפועל, הימצאות מדריך או העדרו לא היתה משנה את העובדה ולפיה מזג האויר הוא שגרם לנזק והשאלה היא האם יש אחריות לנתבעת.

14. במאמר מוסגר אתייחס לטענה ולפיה התובעים אינם מסתדרים בחו"ל וכי לו היו יודעים שלא יהיו עם הקבוצה לא היו יוצאים לטיול. במבחן התוצאה, ובעיקר נוכח הלחץ הגדול לחזרה ארצה כמתואר על ידי הנתבעת בדיון שכן היו שיבושים רבים בתעופה באותו מועד בשל מזג האויר, דומני שהתובעים הסתדרו די טוב ותוך 48 שעות למרות שהייתה שבת במהלך זמן זה, עלו הם על טיסה של חברת אל על לישראל.

15. בעת הדיון צירף התובע פסק דין בו היתה תביעה נגד מוביל תעופה בגין אובדן מזוודה זמני (תק 1547/07) דומני כי פסק דין זה אינו מתאים לענייננו שכן שם התביעה היתה נגד מוביל התעופה. בכל מקרה, אין פסק דין זה מהווה תקדים מחייב לבית משפט זה.

16. הנתבעת בסיכומיה חזרה על דבריה ולפיהם ההזמנה והתשלום בוצעו מול חברת איסתא וכי בכול מקרה הנתבעת מארגנת טיול ולא מובילת נוסעים אשר אחראית לפי אמנת ורשה. הנתבעת אף צירפה פסק דין מבית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב שם תבע נוסע נוסף שהיה עם התובעים כאן את הנתבעת ותביעתו נדחתה. (ת"ק 2531-08-07).

17. לאחר ששקלתי את כלל הנסיבות בתיק זה הגעתי למסקנה ולפיה הנתבעת פעלה באופן סביר וראוי בקשר שקיימה עם התובעים. ברי כי התובעים היו מעדיפים כי מישהו אחר הוא שיטפל עבורם בכל הנושאים בשל העיכוב. כך לדוגמא אם קבוצה של מטיילים הייתה נקלעת למצב דומה הרי המדריך היה מטפל ומבצע את הקשר לארץ וכיו"ב, אולם מבחינת עיקר הדברים, מבחינת התוצאה, לא נראה כי ניתן היה לעשות יותר בנסיבות שנוצרו.

18. אשר לאחריות לאיחור שאירע בטיסת הפנים, הרי שבהתאם לאמנת ורשה וחוק התובלה האוירית תש"מ - 1980, האחריות מוטלת על המוביל האווירי. לא נטען כי הנתבעת תכננה מרווח זמן שאינו סביר בין טיסת הפנים ובין הטיסה הבינלאומית. כן לא נטען כי היתה התרשלות בבחירת המוביל. לפיכך, איני רואה הכיצד ניתן להטיל על הנתבעת את האחריות לנזק בשל האיחור המתואר.