צו מניעה זמני למדינה- הימנעות מנקיטת הליכי גבייה נגד חב' לשיווק שמן זית

מבוא :

1.         זוהי בקשה למתן צו זמני, לפיו תימנע המשיבה מנקיטת הליכי גבייה נגד המבקשת בהתאם לפקודת המיסים (גבייה) או לעקל החזרי מס אשר יגיעו לה, באם יגיעו, וזאת עד למתן פסק דין סופי בתביעה העיקרית אשר הוגשה בד בבד עם הגשת הבקשה.

עובדות המקרה :

2.         חברת בית הבד המודרני לייצור שמן זית טבעי בע"מ עסקה ביבוא ושיווק שמן זית (להלן: "חב' בית הבד המודרני"). ביום 9.8.00 או בסמוך לכך החליטה המשיבה לשנות סיווג שמן זית אשר יבאה חב' בית הבד המודרני משמן מאור לשמן מאכל. מאחר ושיעור המכס עבור שמן מאכל גבוה יתר, נדרשה החברה לשלם הפרשי מכס ומע"מ בסך של 363,145 ש"ח (להלן: "החוב"). חב' בית הבד המודרני פנתה למשיבה בבקשה לביטול החוב, אולם בקשתה נדחתה ובהעדר פנייה לבית המשפט, החוב הפך לסופי וחלוט.

3.         חב' בית הבד המודרני הוקמה ביום 4.12.89 והמנוח מוחמד אגבריה ז"ל היה בעל מניותיה. עם פטירתו בשנת 89 חולקו מניות החברה בין ארבעת בניו, באסם (להלן: "באסם"), מחמוד, אחמד ועבד אלמונעם.

4.         ביום 27.7.94 הוקמה חב' בית הבד באסם בע"מ (להלן: "חב' באסם"), אף כי פעילותה העסקית החלה בשנת 2000. אשתו של באסם, גב' ח'ואלה אגבאריה, הינה הבעלים של חב' באסם ובאסם הוא המנהל שלה.

5.         ביום 24.11.03 הוקמה המבקשת. בהתאם לדו''ח רשם החברות מר סעיד אגברייה, בנו של באסם, הוא הבעלים והמנהל של המבקשת (להלן: "סעיד").

6.         ביום 27.12.06 פנתה המשיבה למבקשת בדרישה לתשלום החוב ואשר במועד הפניה הגיע לסך של 714,084 ש"ח. בפנייתה טענה המשיבה כי חב' בית הבד המודרני, חב' באסם  והמבקשת הינן למעשה אישיות משפטית אחת המחליפות את שמן ומספרן באופן פורמלי בלבד על מנת לחמוק מפירעון החוב. מכאן הדרישה.

טענות המבקשת בתמצית:

7.         מהפן העובדתי טענה המבקשת כי עם פטירת אביו של באסם וחלוקת מניותיו בחב' בית הבד המודרני בין ארבעת ילדיו, התגלע ביניהם סכסוך אשר בעקבותיו החליט באסם לפרוש מהעסק ולפעול במסגרת חב' באסם. חב' באסם רכשה מחב' בית הבד המודרני את המלאי בתמורה לסך של 946,346 ש"ח וחלק מהציוד בתמורה לסך של 65,000 ש"ח. בשל חוסר האמון שהיה בין באסם לאחיו, שילמה חב' באסם תמורת המלאי והציוד אשר רכשה מחב' בית הבד המודרני ישירות לספקים של אותה חברה להם היא היתה חייבת כספים. כמו כן, באישור רשויות המס שילמה חב' באסם את המע"מ המתחייב בגין העסקה.

            על מנת לזכות בליווי פיננסי משני מקורות שונים - בנק הפועלים ובנק לאומי - פעלו המבקשת וחב' באסם במקביל, אף כי קיימת הפרדה בין שתי החברות, שכן, המבקשת רכשה ציוד משלה, יש לה לקוחות אחרים מלקוחות חב' באסם וכל אחת מהחברות הנ"ל פועלת בכתובת אחרת.

8.         מהפן המשפטי טענה המבקשת כי המשיבה אינה מוסמכת לבצע בעצמה הרמת מסך ולהיפרע מהמבקשת את החוב של חב' בית הבד המודרני. סמכות זו נתונה לבית המשפט בהתאם לסעיף 6 לחוק החברות, תשנ"ט-1999 ובהתאם לכך היה על המשיבה לפנות לערכאות לקבלת הסעד המבוקש. המבקשת מדגישה את העובדה כי במקרה דנן המשיבה לא פעלה מכח סעיף 106 לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975, ואשר הוראותיו נקלטו מכוח סעיף 231א' לפקודת המכס (נוסח חדש) גם על חוב בהתאם לאותה פקודה. אותן הוראות מקנות לרשויות המס, בהתקיים התנאים הקבועים בחוק, סמכות לדרוש סילוק חוב של חייב אחד ממשנהו.

            עוד טענה המבקשת כי במקרה דנן מאזן הנוחות נוטה לטובתה, שכן, באם תידחה הבקשה והמשיבה תנקוט נגדה בהליכים לגביית החוב באמצעות הטלת עיקול על חשבונותיה ועל הכספים המגיעים לה אצל לקוחותיה, הדבר יגרום להתמוטטותה והפסקת פעילותה העסקית, שכן, היא מוכרת שמן זית באשראי ופעילותה תלויה בקבלת תמורתו מלקוחותיה השונים.

טענות המשיבה בתמצית :

9.         לטענת המשיבה, לא היתה כל תכלית כלכלית מהעברת פעילותה של חב' בית הבד המודרני לחב' באסם והדבר נעשה על מנת להתחמק מתשלום חובות. מסקנה זו מתחייבת ממספר נסיבות, כמפורט להלן:

א.         העדר כל הוכחה בדבר תשלום תמורת המלאי והציוד אשר רכשה חב' באסם, כביכול, מחב' בית הבד המודרני (למעט חשבוניות מס אשר הוציאה האחרונה ושאין בה הוכחה לביצוע התשלום בפועל).

ב.         אדישות חב' בית הבד המודרני מדחיית בקשתה על-ידי המשיבה לביטול החוב והימנעה מפנייה לבית המשפט.

ג.          הפסקת פעילותה של חב' בית הבד המודרני מיד לאחר דרישת המשיבה ממנה לתשלום החוב.

ד.         ירידה דרסטית ובלתי מוסברת בהיקף עסקיה של חב' בית הבד המודרני מסך של 1.1-2.4 מיליון ש"ח לחודש במהלך שנת 2000 (עד לחודש 8/00) עד להפסקת פעילותה המוחלטת בחודש אוגוסט 2000.