לפני בקשה להזמנת
בורר אשר מקום מושבו בשוויץ, למתן עדות בסכסוך שהתגלה בין הצדדים בקשר עם הוצאות המשפט שנפסקו בבוררות. כן מבוקש להעיד הבורר באמצעות כינוס ועידה (Video Conference).
עיקרי בקשת נתבעת 1
1. העד שמתבקש להזמינו ולהעידו בדרך המבוקשת, ד"ר פייר א. קארר, שימש כיו"ר מותב הבוררים, בבוררות בין התובעות לחב' מדיבר. ב"כ נתבעת 1, המבקש את הזמנתו מציין בבקשתו כדלקמן:
"אף שמטבע הדברים ד"ר קארר אינו צפוי להיות עד האוהד את טענותיה האמורות של יישום (לפיהן התנהלותו גרמה לעיוות הצדק, אם לא חמור מכך), הרי שהוא העד היחיד העשוי לשפוך אור על סוגיות אלה מכלי ראשון, וכאמור מדובר בסוגיות מהותיות להגנת יישום. לדעת יישום, לשם גילוי האמת ועשיית הצדק בתיק זה, דרושה התרשמות ישירה ככל הניתן של בית המשפט הנכבד מהגרסה שימסור ד"ר קארר באשר לסוגיות האמורות. יודגש, כי עדותו של ד"ר קארר נדרשת בנוגע לעניינים הנלווים למהלך ניהול הבוררות, ואינה נוגעת לשיקולים שהדריכו אותו במתן פסק הבוררות לגופו; בסוגיית זו נפסק לא אחת, כי אין מניעה להזמין בורר לעדות (ע"א 262/59
גבירץ נ' סייקו, פ"ד יג' 1552; ע"א 313/66
רשות הנמלים בישראל נ' שירותי נמל מאוחדים, פ"ד כא' (2) 169; ע"א 437/74
אלדד נ' שטיין פ"ד כט (1) 795)".
כן טוענת נתבעת 1 כי הדרך להעדתו בכינוס ועידה (וידאו), הינה הדרך הראויה במקרה זה בשל הנסיבות לפיהן קיים טעם ענייני בגינו לא ניתן לצפות להגעתו ארצה לשם מתן עדותו. לאור החלטתי מיום 4.7.07 כי מן הראוי לפנות אל הבורר, ולברר אם הוא מוכן להגיע לארץ, הודיעה נתבעת 1, כי אכן שלחה מכתב בהתאם וקיבלה את תשובת הבורר שצורפה אף היא להודעה.
עמדת המשיבות 1,2
2. משיבות 1,2 (התובעות), הגישו ביום 16.8.07 מסמך שכותרתו "
התנגדות לבקשה לזימון עד באמצעות כינוס וידאו", תוכן ההתנגדות החובק 11 עמודים, אולם אינו מתייחס כלל לנושא העדת העד בכינוס וידאו, אלא בנושאים שונים כגון: טענות השתק, סקירת ההליכים שקדמו לתביעה דנן, צידקת התביעה, וטעמי יעילות. ייתכן שהכוונה ללמד כי אין כלל הצדק להעדתו.
עמדת המשיבות 3,4
3. בהודעתן מיום 5.8.07 מודיעות משיבות אלה כי הן אינן מתנגדות להעדת הבורר בדרך המבוקשת.
דיון
4.
האם ניתן להזמין בורר למתן עדות בנושא הבוררות?
בע"א 437/74
דב ונחמה אלדד נ'
יוסף שטיין פ"ד כט(1) 795, התייחס כב' השופט צ' ברנזון לשאלה אם יש מקום לאפשר חקירה נגדית של הבורר, וציין:
"
בשאלה הכללית אם בכלל יש מקום להעמיד בורר לחקירה נגדית, מצאתי פסק-דין אנגלי הדן בשאלה זו. בעניין,
Aktiebolaget (Aktiebolaget Legis v. V. Berg & Sons, Ltd., (1964) Legis v.V. Berg & Sons: (1964) 1 Lolyd's Rep. 203).
הגישו הבוררים משני הצדדים תצהירים בקשר לבקשה לביטול פסקו של הבורר המכריע, ובית-המשפט התיר שם, בנסיבות המיוחדות של המקרה, לחקרם על תצהיריהם. המחבר המלומד ראסל, בספרו על בוררות (מהדורה 18, בעמ' 344), מכנה את הרשות הזאת, שניתנה לחקור את הבוררים כ"פרוצידורה בלתי-רגילה". אני מסכים שבדרך-כלל אין לנהוג בבורר כאילו היה צד לדיון בבית-המשפט בקשר למעשיו ולהחלטותיו. רק במקרה מיוחד, כאמור לעיל, יתיר בית-המשפט להזמינו כעד ולחשפו לחקירת הצדדים. במקרה הנדון הזמין בית-המשפט מיזמתו את הבורר להעיד, ועל-כן סבורני שמן הראוי היה לאפשר לצדדים לחקרו באותו עניין שלמענו נתבקש להעיד, אילו באה בקשה כזאת מאת מי מן הצדדים" (שם 797).
אולם בהתייחס לעצם הזמנתו כעד, סבור כב' השופט ברנזון כי מקום שניתן להביא ראיות חיצוניות לשאלה שבמחלוקת, אשר אינן בידיעתו המיוחדת של הבורר, נתון הדבר לשיקול דעת בית המשפט אם להטריח בורר "
ולחייבו להעיד על מה שעשה או שחדל" (שם, 797).
על הרציונאל באי העדת שופט עמד כב' השופט י' טירקל
בע"א רע"א 3202/03 -
מדינת ישראל נ' חגי יוסף, פ"ד נח(3), 541, בציינו:
"בבואנו להכריע בשאלה אם ראוי להעיד שופט כעד על דוכן העדים בהליך שיפוטי מונחים על כפות המאזנים ערכים כבדי משקל, שכולם כרוכים זה בזה וכל אחד מהם בפני עצמו מטה את הכף לעברו: חשיפת האמת, עשיית משפט צדק והגינות ההליך השיפוטי; ומולם ההגנה על מעמדם של בתי המשפט, אי תלותם והבטחת אמון הציבור בהם. אמרתי "כרוכים זה בזה", משום שחשיפת האמת, עשיית משפט צדק והגינות ההליך השיפוטי, כולם כשלעצמם, ומעצם טבעם, מגינים על מעמדם, על אי תלותם של בתי המשפט ועל אמון הציבור בהם. אין צריך לומר כי חשיפת האמת, עשיית משפט צדק, ואף הגינות ההליך השיפוטי מחייבים שהעד יעיד וייחקר בגלוי ובפומבי לפני בית המשפט, בעיקר מן הטעם שבדרך זאת נבדקת מהימנותו ונבחנת אמינות גרסתו. והדברים ידועים (ראו, בין היתר, בג"צ 124/58 היועץ המשפטי לממשלה נ' השופט המנהל את החקירה המוקדמת ואח', פ"ד יג(1) 5; ע"פ 35/72 רחמים דיין נ' מדינת ישראל, כו(1) 662, 664; ע"פ 406/78 בשירי ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד לד(3) 393, 442 - 443; ע"פ 685/81 אהרוני ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד לז(1) 673, 689; א' הרנון דיני ראיות (חלק ראשון, תשמ"ה) 106 - 109 (להלן - "הרנון")).
מאידך גיסא, עלולה עדות וחקירה של שופט כעד על דוכן העדים, לגרום לביזוי השופט (ראו דברי השופט צ' ברנזון בע"פ 364/73 שלמה זיידמן נ' מדינת ישראל, פ"ד כח(2) 620, 627 (להלן - "ענין זיידמן") ודברי השופט מ' רביד בהמ' (ירושלים) 5915/97 יצחק יואב נ' ויסגלס דב ואח', תקדין מחוזי 1997(4) 836 (להלן - "ענין יצחק יואב") שיצוטטו להלן) וממילא לפגיעה במעמד ובאי התלות של בתי המשפט ובאמון הצבור בהם (ראו, בין היתר, בג"צ 732/84 צבן נ' השר לענייני דתות ואח', פ"ד מ(4) 141, 148 - 149; בג"צ 506/89 בארי נ' כוכבא שבתי ואח', פ"ד מד(1) 604, 610 - 611; בג"צ 6163/92 אייזנברג ואח' נ' שר הבינוי והשיכון, פ"ד מז(2) 229, 266 - 267; בג"צ 2148/94 אמנון נ' כבוד נשיא בית המשפט העליון, פ"ד מח(3) 573, 583 - 584). (שם, 545).
ואשר לקריטריונים קובע כב' השופט טירקל כדלקמן: