ת"ק
בית משפט לתביעות קטנות באר שבע
|
2446-06
12/07/2007
|
בפני השופט:
באומגרט איל
|
| - נגד - |
התובע:
1. אסף מנצור
2. הלית מנצור
3. שני מנצור
|
הנתבע:
מלון מרינה קלאב אילת - דרלון בע"מ
|
| פסק-דין |
התובעים, כולם בני משפחה אחת, ביקשו לנפוש באילת, במלון הנתבעת (להלן: "המלון"). ביום השני לקו בהרעלת מזון שלטענתם מקורה במזון שאכלו במלון. מכאן ואילך הפכה חופשתם לחופשת מחלה ואת נזקיהם הם תובעים עתה מהנתבעת.
התובע 1 (להלן: "התובע") הזמין חופשה של ארבעה לילות במלון הנתבעת לו ולבני משפחתו בעלות של 2,700 ש"ח. שלושה לילות נוספים אמורים היו התובעים לשהות במלון אחר באילת.
היום הראשון במלון הנתבעת עבר ללא תקלות. במהלך היום השני לקו התובע, התובעת 2, אשת התובע (להלן: "התובעת") ובנם, התובע 3 (להלן: הילד") בהרעלת מזון. לטענת התובע והתובעת הם פנו לבה"ח באילת שם טופלו. את המשך החופשה בילו התובעים במיטתם ללא יכולת תפקוד.
התובע והתובעת הוסיפו כי הם הורים לשני ילדים נוספים בנוסף לילד שלקה בהרעלת המזון. נוכח הרעלת המזון הם התקשו לטפל בשלושת ילדיהם. לפיכך, הם הזעיקו לאילת את אם התובעת על מנת שתסייע להם בטיפול.
מלון הנתבעת הינו מלון המספק שתי ארוחות ביום. התובע העיד ואף הגיש קבלות כי גם את ארוחת הצהריים אכלו התובעים בבריכת המלון. כלומר, לטענת התובע והתובעת, את כל ארוחותיהם אכלו במלון. מכאן לטענתם, ברור הקשר הסיבתי בין הרעלת המזון והמזון שנרכש מהמלון.
כיום נדרשת הנתבעת על ידי התובעים להשיב להם את עלות חופשתם, שווי ימי החופשה של התובע וכן להשיב להם את הוצאות הטיפול והסיעוד שקיבלו מאם התובעת ואף לפצותם בגין כאב וסבל ועוגמת נפש.
כל תובע הגיש תביעה נפרדת אשר הדיון נשמע בהן בצוותא חדא.
בכתב ההגנה הודתה הנתבעת כי מספר מאורחיה לקה באותו מועד בהרעלת מזון. יחד עם זאת, הכחישה הנתבעת כל קשר סיבתי בין הרעלת המזון ובין האוכל שסופק לאורחי המלון. כמו כן, טוענת הנתבעת כי הזעיקה על חשבונה רופא לבית המלון ולא היה כל צורך בפניה לבית החולים כפי שעשו התובעים.
לא זו אף זו, לטענת הנתבעת מדובר בהרעלת מזון קלה שהצריכה מנוחה של מספר שעות לכל היותר ובוודאי שלא נפגמה ההנאה ממלוא החופשה.
בענייננו, נסתרה טענת הנתבעת כי יתכן והתובעים לקו בהרעלת המזון מאחר ואולי אכלו מחוץ לחצרי המלון. התובע העיד כי כל התובעים אכלו את כל ארוחותיהם במתחם המלון ואף הוצגו קבלות על כך. עדות התובע היתה מהימנה על בית המשפט אשר התרשם כי התובע דובר אמת. ניכר היה בתובע כי אמירת האמת היתה חשובה לו. לא זו אף זו, הרעלת המזון התרחשה ביומם השני של התובעים במלון, כלומר, לאחר שאכלו את המזון שסופק שם במשך יומיים.
כמו כן, מקובלת על בית המשפט עדות התובע והתובעת 2 כי נוכח הרעלת המזון בה לקו הם לא היו יכולים לטפל בשלושת ילדיהם הקטינים. לפיכך, נאלצו להזעיק את אם התובעת 2 אשר תסייע בידם.
באשר להוצאות התובעים בגין חופשתם, הרי שעדות התובע כי בגין שהיית התובעים במלון הנתבעת שילמו 2,700 ש"ח הינה מהימנה וסבירה, בנסיבות המתוארות.
האישורים הרפואיים שצירפו התובעים אכן מעידים על הרעלת מזון, אולם לא צויין בהם משך ימי המחלה אשר נקבעו על ידי הרופא המטפל. על דרך האומדן ניתן להניח כי המדובר בשלושה ימי מחלה לכל אחד מן התובעים. אשר על כן, יכולים היו הם להמשיך בחופשתם במלון הנוסף ולהינות ממנה.
כמו כן אישרו התובעים כי יומם הראשון במלון הנתבעת חלף ללא תקלות.
כאמור שילם התובע סך של 2,700 ש"ח בגין שהייה של ארבעה לילות במלון הנתבעת. כלומר עלות כל לילה הינה 675 ש"ח, ובסך הכל זכאי התובע ל- 675 ש"ח כפול שלושה לילות שהם 2,025 ש"ח בגין כשלון התמורה.
עוד זכאים התובעים לסך כולל של 1,000 ש"ח בגין עזרת צד ג'.
התובע 1 עבד באותה תקופה וניצל לצורך החופשה במלון הנתבעת ימי חופשה. מאחר והחופשה הפכה לחופשת מחלה זכאי התובע 1 אף להחזר בגין שלושה ימי חופשה. עפ"י אישור המעביד שהציג ערך יום חופשה הוא 522 ש"ח. כאמור הפסיד התובע שלושה ימים בגין הרעלת המזון ועל כן הוא זכאי בגין ראש נזק זה לסך של 1,566 ש"ח.
כמו כן, זכאי כל אחד מ התובעים לסך של 2,500 ש"ח בגין כאב וסבל ועוגמת נפש.
אשר על כן, ניתן בזאת פס"ד המורה לנתבעת לשלם לתובעים הסכומים כדקלקמן: