1. זהו ערעור על הכרעת דינו של בית משפט לעניינים מקומיים בתל אביב (כב' השופט י' בשן) מיום 18.5.03, שם הורשעו המערערים בעבירות שיוחסו להם בכתב האישום, היינו: בניה תוך סטיה מתכנית ההיתר, עבירות לפי סע' 145 ו- 204(ב) לחוק התכנון והבניה.
לטענת המשיבה בבימ"ש קמא, חרגו המערערים מהיתר הבניה לבית שבנו, כאשר הותר להם לבנות בקומה ו' של הבנין 2 דירות אגפיות, ואילו המערערים הכשירו את הקרקע לבניית דירה אמצעית בין שתי הדירות האגפיות, כל זאת על ידי בניית קווי מתאר חיצוניים של דירה נוספת.
לא היתה מחלוקת בפני ביהמ"ש קמא, שהמערערים אכן בנו את הבניה שפורטה בכתב האישום שבשרטוט שצורף לו, אלא שלטענת המערערים בניה זו בוצעה לפי ההיתר שניתן לטענתם לשיעורין, והוא כלל בתוכו "
הכשרת הקרקע" לבניה עתידית של דירה נוספת, שבדיעבד אכן אושרה על ידי המאשימה, ולכן כלל בתוכו גם בניית קווי מתאר חיצוניים של אותה דירה.
כן הגישו המערערים ערעור כנגד גזר דינו של בימ"ש קמא, שעה שזה גזר על המערערים 2 ו- 3 עונשי מאסר על תנאי וכן קנס בסך 12,000 ש"ח על כל אחד מהם, 25,000 ש"ח קנס על המערערת מס' 1 ו- 5,000 ש"ח קנס על המערער מס' 4.
2. המערערים העלו שתי טענות עיקריות כנגד הכרעת דינו של בימ"ש קמא, ואתחיל דווקא בטענה השניה הנוגעת לתשריט החתך של הבנין, כל זאת משום העובדה שאין דעתי כדעת המערערים, לפיה בימ"ש קמא שגה שעה שהעדיף פרשנות אחת על חברתה, שאין לבנות מבנה כלשהו אם הוא אינו משורטט בכל החתכים של תשריט היתר הבניה, והרי בימ"ש קמא הסתייע בשרטוט הדירה הנוספת על גבי הבקשה להיתר השני כבניה הטעונה היתר, ככזו המלמדת על כוונת המערערים לבנות את הדירה הנוספת כבר בשלב ראשוני עוד בטרם היה בידם היתר כדין.
אינני מבין את פשר טענה זו, שעה שבימ"ש קמא הסתייע ונעזר בחומר הגשה של המערערים לרשויות הרישוי בעיריה, עוד בטרם אישור בנייתה של הדירה הנוספת, כאשר אין מחלוקת ולא יכולה להיות מחלוקת בדבר העובדה שהמערערים עשו את כל פעולות ההכנה הצריכות לצורך הבניה של הדירה הנוספת, עוד בטרם היה בידם היתר לבניית הדירה הנוספת, כך שאין כל פגם או פסול בשימוש שעשה בימ"ש קמא בבקשה להיתר בניה שהוגשה לועדה עוד בטרם אישור בניית הדירה הנוספת.
על כוונת נאשם בפלילים ניתן ללמוד גם ממעשיו האחרים של אותו נאשם, שנעשים באותו הקשר של המעשים האסורים.
זהו כלל הפרשנות שביהמ"ש קמא עשה בו שימוש, ולא ראיתי פגם בכך.
זאת ועוד; ביהמ"ש קמא בהכרעת דינו, לאחר שבחן את השרטוטים של קומה ו', מצא שבחלק מהמקומות בנו המערערים קיר במקום שסומן כי מותר לבנות בו מעקה, ובמקומות אחרים הקיר החיצוני שנבנה חוצץ בין המעקה המתוכנן לבין שפת הבנין, כאשר אין כל טעם בבניית מעקה בתוך המבנה, ומסקנת בימ"ש קמא שלפי ההיתר שסומן ת/2, אסור היה למערערים לבנות את הקירות שבנו וממילא לא היה על גבי מה להניח כדין את הגג שבנו.
מסקנה זו של ביהמ"ש קמא מקובלת עלי ואינני מוצא מקום להתערב בה.
3. טענה נוספת שהעלו המערערים, ולגביה התלבטתי לא מעט, היא טענת ההגנה מן הצדק.
המערערים טענו שנסיבות הפרשה הן חריגות וקיצוניות, בה גילתה המשיבה התנהגות בעייתית ואף שערורייתית.
אלה העובדות והנסיבות הראויות לבחינה לצורך הכרעה בטענת ההגנה:
א. המדובר בפרוייקט בניה שביצעו המערערים במסגרת פרוייקט "פינוי-בינוי" בבנין שברח' קהילת ורשה 25 בתל-אביב, כאשר בשלביה הראשונים של הבניה התירה תכנית בנין עיר (להלן: "
התב"ע"), בניית בנין ובו 19 דירות, כאשר לאחר הליכים שננקטו הותרה הקלה, לפיה הורשו המערערים לבנות בבנין 22.8 יחידות דיור.
מדיניות רשויות התכנון באותה עת, כך לטענת המערערים, היתה כי במקרים כגון אלה יעוגל מספר הדירות כלפי מעלה כל אימת שמדובר ביותר מאשר 0.5 יחידת דיור, כפי שהיה במקרה הזה, וכך גם היתה עמדת המשיבה, כאשר במהלך כל הדיונים וההתייעצויות התכניות שהוצגו התבססו על הנחה ברורה לפיה בבנין יהיו 23 דירות.
ב. המדובר בבניה שרשויות התכנון של המשיבה היו שותפות לתכנון, והתכניות הוגשו בתאום מלא איתן, כאשר כל פרטי התכניות היו ידועות מראש לאגף ההנדסה עוד בשלב הראשוני של תכנון הפרוייקט, והמשיבה לא רק שהסכימה לבניית 23 יחידות דיור, אלא אף עודדה והמריצה את המערערים לבצע את הפעולות הנדרשות כדי שתותר הקמת הדירה ה- 23 בבנין.
ג. לאחר הגשת תכניות הבינוי על ידי המערערים למשיבה, היתה זו דווקא המשיבה שהודיעה שבשל שינוי שחל בדין, ניתן לאשר בשלב זה בניית 22 יחידות דיור בלבד, תוך הפניית המערערים לפתרון הרצוי של הגשת תב"ע נקודתית, שהיה אינטרס של העיריה עצמה, זאת משום העובדה שבמקום בו תוכננה כניסת הבנין נמצאו פולשים שהעיריה לא הצליחה לפנות, וכדי לפתור בעיה זו ביקשה העיריה מהמערערים כי במסגרת הבקשה לשינוי התב"ע, יכלל שינוי גם של כיוון הכניסה לבנין.
ד. העיריה התירה עוד בשלבים המוקדמים בניית רכיבים שהעדרם היה עלול לסכל את מתן ההיתר לבניית הדירה ה- 23, כך הדבר לגבי מספר
החניות
, מספר
הממ"דים
, מספר
המחסנים
שבנייתם הותרה על ידי העיריה ובכך גילתה העיריה עמדתה בדבר הכשרת בניית הדירה מס' 23 ותמיכתה בכך.
המערערים מוסיפים וטוענים שהם הלכו באותה דרך שנקבעה על ידי העיריה, הגישו בקשה לשינוי תב"ע וזו אושרה בסופו של דבר, כאשר עם התקדמות הליכי התכנון הוגשה בקשה למתן היתר לדירה ה- 23, כאשר בקשה זו היתה מובנת מאליה בנסיבות הענין לכל הצדדים, כולל העיריה, אך הליך קבלת ההיתר ארך זמן מטעמים שקשורים בעיריה עצמה, ונעוצים כל כולם בבירוקרטיה הסבוכה.