השופט י' עדיאל:
1. לפנינו שלוש בקשות רשות ערעור המעוררות את השאלה האם זכאית אישה, מכוח חזקת השיתוף, לקבל באופן ישיר מצה"ל, מעבידו של בעלה לשעבר (ממנו התגרשה), את חלקה בגימלה שהמעביד חב בתשלומה לבעל. בהנחה שהתשובה לשאלה הראשונה בחיוב, עולה שאלה נוספת שעניינה שיעור המס שיוטל על חלקה של האישה בגימלה.
2. במסגרת הבקשות שלפנינו נדון עניינם של שני זוגות אשר היו נשואים והתגרשו. לצורך הדיון שלהלן, נכנה את כל אחד מבני הזוג כ"בעל" וכ"אישה".
הרקע העובדתי והשתלשלות ההליכים
3. עניינו של בע"מ 10917/03 בבני זוג אשר נישאו ביום 7.5.1969. בין בני הזוג נחתם הסכם גירושין אשר אושר וקיבל תוקף של פסק דין ביום 27.3.00. בין היתר, נקבע בהסכם הגירושין כי "כל זכויות הבעל מצה"ל יאוזנו שווה בשווה בין הצדדים בהגיע מועד פרעון כל זכות וזכות, לרבות הזכות לגימלה חודשית שוטפת. העתק מהסכם זה יועבר לצה"ל ויהווה כתב הוראות ופס"ד המורה על חלוקת הזכויות כאמור, לרבות הוראה לפיצול התשלומים החודשיים השוטפים וחלוקתם בין הצדדים באופן שווה. למען הסר ספק, מחצית הפנסיה משמע 'שכר חודשי נטו' כמופיע ברובריקה הנושאת כותרת זו בתלוש השכר, לפני ניכויי רשות".
לאחר אישור ההסכם פנו בני הזוג לצה"ל, הוא המעביד המבקש בבקשה זו, וביקשו לבצע את הסעיף כלשונו, באופן שצה"ל ישלם לאישה ישירות את חלקה בגימלה על-פי הסכם הגירושין. צה"ל דחה את הבקשה. על כן פנתה האישה לבית המשפט לענייני משפחה במחוזות תל אביב והמרכז, בבקשה למתן הוראה לצה"ל, לפצל את תשלומי הגימלה, כך שמחצית הגימלה תועבר במישרין אליה (להלן - תמ"ש 106990/97). לשם כך צירפה האישה את צה"ל להליך. טענת האישה בבקשתה הייתה כי היא נתקלת בקשיים בקבלת המגיע לה מאת הבעל. כן טענה כי בעלה לשעבר נמנע מלהעביר לעיונה את תלושי השכר שעל-פיהם משולמת הגימלה, ועל כן היא אינה יכולה לוודא שאכן מקבלת היא ממנו את מלוא חלקה בגימלה.
4. עניינם של בני הזוג שעניינם נדון בבע"מ 10916/03 ובבע"מ 1131/04 דומה. בני זוג אלה נישאו ביום 18.6.70, והתגרשו ביום 22.4.1996. עוד לפני הגירושין, ביום 3.9.95, ניתן בבית המשפט המחוזי בתל אביב פסק דין בעניין זכויותיה הממוניות של האישה (להלן - פסק הדין מיום 3.9.1995). בין היתר, נפסק כי "המבקשת [האישה] זכאית, ועל המשיב [הבעל] לשלם לה 50% מכל הכספים והזכויות אותם קיבל המשיב מרשויות הצבא עקב פרישתו לגימלאות, לרבות תשלומי הפנסיה השוטפים המשתלמים למשיב מרשויות הצבא על כל התוספות הגלומות בהן ככל שאלו משקפים זכויות שנצברו לגבי זכויות שנצברו מיום נישואי בני הזוג... כן יעביר המשיב למבקשת, מדי חודש בחודשו, מחצית מן הפנסיה הצבאית שלו, כפי שהיא משתלמת מעת לעת, בניכוי חלק הפנסיה המתייחס לתקופה שקדמה לנישואי בני הזוג".
במשך השנים קיבלה האישה מאת הבעל את חלקה בתשלומי הגימלה, לאחר שנוכו מהם תשלומי החובה - מס הכנסה וביטוח לאומי, ולאחר קיזוז תשלומים שונים על-ידי הבעל. בחודש ינואר 1998 החל הבעל לעבוד בעבודה נוספת. עקב כך עלה אחוז המס השולי שלו, ופחת סכום ה"נטו" של הגימלה שקיבל, מה שהביא גם להפחתת הסכום שקיבלה האישה מתוך הגימלה. נוכח זאת פנתה האישה לבית המשפט לענייני משפחה, בתמ"ש 80520/98, בבקשה למתן פסק דין הצהרתי לפיו היא זכאית לקבל ישירות מצה"ל את חלקה בגימלה הצבאית של הבעל כסכום ברוטו, תוך מיסוי הסכום על-פי שיעורי המס החלים עליה. לחלופין ביקשה כי יינתן פסק דין המורה לצה"ל להעביר לידיה את חלקה בגימלה החודשית המשולמת לבעל, לאחר שזו תמוסה כמשכורתו הראשונה בהתאם למדרגות המס ולנקודות הזיכוי שהיו לבעל בעת מתן פסק הדין מיום 3.9.1995.
5. טענתו העיקרית של צה"ל בשתי הפרשות הנזכרות הייתה ועודנה כי הוא כפוף לחוק שירות הקבע בצבא הגנה לישראל (גימלאות) [נוסח משולב], התשמ"ה-1985 (להלן - חוק הגימלאות). סעיף 62 לחוק זה קובע כי "זכות לגימלה אינה ניתנת להעברה, לערבות, לשעבוד או לעיקול בכל דרך שהיא, אלא לשם תשלום מזונות המגיעים מהזכאי לגימלה לפי פסק דין של בית משפט או של בית דין מוסמך", חריג שאינו מתקיים במקרה שלפנינו. על כן, כך טען צה"ל, זכות הבעלים לגימלה העומדת להם כלפי צה"ל, איננה ניתנת להעברה לנשים.
פסקי הדין של בית המשפט לענייני משפחה
6. פסקי הדין שניתנו בבית המשפט לענייני משפחה בבקשותיהן של הנשים דומים בעיקרם; בשני פסקי הדין התקבלו בקשות הנשים למתן פסק דין המצהיר על זכותן לקבל ישירות מאת צה"ל את חלקן בגמלת הבעל. בתמ"ש 106990/97 נימק בית המשפט (השופטת ח' ריש-רוטשילד) החלטתו בכך שזכות האישה על-פי הלכת השיתוף הינה זכות קניינית. בית המשפט ציין כי עד שנת 1990 כלל חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973 (להלן - חוק יחסי ממון) הוראה לפיה לא יכללו בגדר הנכסים בני האיזון נכסים שעבירותם הוגבלה על-פי חוק. הוראה זו בוטלה בתיקון לחוק יחסי ממון משנת 1990, ומכך למד בית המשפט על מגמת המחוקק לכלול בגדר נכסי בני הזוג המשותפים גם את זכויות הגימלה. עוד צויין, כי חוק הגימלאות נחקק לפני שהכירה הפסיקה בזכות בן זוג למחצית מזכויות הגימלה של בן זוגו, וכי סעיף 62 לחוק זה נחקק במטרה להגן על הזכויות מפני פגיעה על-ידי צד שלישי, למעט הזכות למזונות. על כן סבר בית המשפט, כי יש לפרש בצמצום את המלים העברה, ערבות, שעבוד ועיקול המופיעות בסעיף 62 לחוק הגימלאות, וכי זכות בן הזוג לחלק מהגימלה אינה נופלת בגדר המגבלה הקבועה בסעיף האמור. מכאן, כך נקבע, על צה"ל לפעול לחלוקת הגימלה בין הזכאים לה על-פי הסכם הגירושין שאושר.
7. בדומה לכך, קבע בית המשפט לענייני משפחה (השופט ש' שוחט) בתמ"ש 80520/98, כי בתיקון משנת 1990 לחוק יחסי ממון הביע המחוקק את דעתו כי הזכות לגימלה היא עבירה בין בני זוג, חרף הוראת סעיף 62 לחוק הגימלאות. כמו כן נקבע, כי סעיף 62 אוסר על העברת עצם הזכות לקבלת הגימלה, ולא על העברת הסכום שמתקבל. בית המשפט סבר כי בעניין שלפניו אין מדובר בהעברה של הזכות המהותית לגימלה אלא בהעברה טכנית של הסכום שהתקבל כגימלה.
הן בתמ"ש 106990/97 והן בתמ"ש 80520/98 נקבע כי הקשיים המעשיים שהעלה צה"ל כנימוק לאי-חיובו בהעברת מחצית הגימלה ישירות לידי הנשים, צריכים לסגת מפני הזכות המהותית-הקניינית של בנות הזוג.
8. נושא מיסוי חלקה של האישה בגימלה עלה רק בתמ"ש 80520/98. בפסק דינו דחה בית המשפט לענייני משפחה את טענות האישה באופן חלקי, וקבע כי זכאית היא לקבל את חלקה בגימלה לאחר שישולם המס על-פי מדרגות המס של הבעל. זאת, מפני שזכותה של האישה בגימלה איננה זכות עצמאית והיא נובעת מזכות הבעל. הגימלה היא הכנסתו של הבעל מיגיעתו האישית, ואינה הכנסתה של האישה. משכך, אין לראות בהקניית חלק מהגימלה לאישה משום "ניכור הכנסה", כפי שטענה האישה, שדינו להביא למיסוי חלקה על-פי מדרגות המס שלה. עם זאת, הורה בית המשפט לצה"ל לבצע את תחשיב המס כאילו הגימלה היא משכורתו הראשונה והיחידה של הבעל, ולהעביר את חלקה (נטו) של האישה ישירות לידיה, בהתאם למדרגות המס ולנקודות הזיכוי של הבעל כאילו אין הוא עובד בעבודה נוספת. זאת, כדי לא לאפשר לבעל להביא, באופן חד-צדדי, להקטנת חלקה של האישה בגימלה. "ההתחשבנות המיסויית", כך נקבע, תיערך עם הבעל.
על שני פסקי הדין האמורים ערער צה"ל לבית המשפט המחוזי בתל אביב.
פסקי הדין של בית המשפט המחוזי
9. בפסקי הדין שניתנו מפי השופטת י' שטופמן, נדחו הערעורים של צה"ל בעניין העברת מחצית הגימלה ישירות לידי הנשים. בית המשפט המחוזי אימץ את מסקנתם של בתי המשפט לענייני משפחה, כי במקרים שלפנינו אין מדובר בהעברת זכות הבעלים לגימלה, שכן זכותן של הנשים למחצית הגימלה הינה זכות קניינית-עצמאית, ועל כן אין לתלותה בשיתוף פעולה מצד הבעלים. עוד נקבע, כי במערכת היחסים שבין הנשים לבין צה"ל, האחרון הוא בבחינת "מחזיק" בזכותן הקניינית של הנשים, ועל כן זכאיות הן לקבל את קניינן ישירות ממנו. זכות קניינית זו, כך נקבע, גוברת על קשייו האדמיניסטרטיביים, הטכניים והכספיים של צה"ל, המתעוררים עקב חיובו בהעברת מחצית הגימלה ישירות לידי הנשים.
לעומת זאת, בית המשפט המחוזי קיבל את עמדת צה"ל בסוגיית מיסוי הגימלה. בית המשפט קמא דחה את קביעת הערכאה הראשונה, לפיה יש לחייב את צה"ל למסות את חלקה של האישה בגימלה כאילו הייתה משכורתו היחידה של הבעל, ולחייבו בהפרשי המס. זאת, נוכח הנטל שהדבר יטיל על צה"ל. על כן נקבע, כי חלקה של האישה בגימלה יועבר ישירות לידיה, לאחר מיסוי הגימלה לפי מדרגות המס של הבעל בעת העברת הגימלה.
10. על פסקי הדין של בית המשפט המחוזי הוגשו הבקשות לרשות ערעור שלפנינו. בע"מ 10916/03 ובע"מ 10917/03 הינן בקשותיו של צה"ל לרשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי לחייבו להעביר ישירות לידי הנשים את חלקן בגימלאות. בע"מ 1131/04 הינה בקשת האישה שעניינה נדון בתמ"ש 80520/98 לרשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי באשר לאופן מיסוי הגימלה.