קביעת זכויותיו של עובד זר אשר עבד כפועל בניין

1.         בפנינו תביעה לתשלום גמול עבור שעות נוספות בצירוף פיצויי הלנת שכר, דמי הבראה, פדיון חופשה שנתית, פיצויי פיטורין, דמי חגים , פיצוי בגין אי הפרשות לקרן פנסיה ותמריץ אי היעדרות.

מנגד, הגישו הנתבעות  1-2 כנגד התובע תביעה שכנגד בגין תשלום עבור ביטוח רפואי, כרטיס טיסה, אשרת עבודה, שכר דירה ועוד.

            העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת :

2.         התובע הינו עובד זר, אזרח רומניה , אשר עבד כפועל בניין החל מ-12/95 ועד ל- 5/01.

3.         הנתבעות 1 ו-2 הינן חברות בנייה ופיתוח, אשר העסיקו את התובע בעבודות בנייה באתרים שונים בדרום הארץ.

4.         הנתבעת 3 הינה חברה לבנייה , אשר התקשרה עם הנתבעת 1  כקבלן משנה לבניית מבנה בבאר שבע, המכונה בשם "בית פריזמה" . 

5.         הצדדים  מסכימים כי על יחסי העבודה ביניהם חלים  הוראות ההסכם הקיבוצי  וצווי ההרחבה בענף הבנייה ועבודות ציבוריות ( סעיף 8 לרשימת המוסכמות והפלוגתאות המשותפת מיום 23/3/03) .

            טענות הצדדים

6.         התובע טען במסגרת כתב התביעה כי עבד אצל הנתבעת 1  ברציפות החל מדצמבר 1995 ועד לחודש מאי 2001, כאשר בחודש אפריל 1999 הועבר לעבוד אצל נתבעת 2.

7.         הנתבעות 1 ו-2 ( להלן: " הנתבעות ") מודות כי  הן חברות אחיות, אשר כל מניותיהן מצויות בבעלות זהה ועל כן  העברתו של התובע אל הנתבעת 2,  היתה פורמלית גרידא, תוך כדי שמירה על רציפות זכויותיו וללא כל  שינוי בתנאי  ובמקום העסקתו (סעיף ז2  לכתב ההגנה של הנתבעות וכן מוסכמה 15 לרשימת המוסכמות והפלוגתאות ). עוד מודות הנתבעות כי לא שולמו לתובע פיצויי פיטורין בעקבות מעבר זה.( מוסכמה 14) . 

8.         מאידך, טענו הנתבעות במסגרת כתב הגנתן, כי התובע הועסק מיום הגעתו לארץ על ידי נתבעת 3  (להלן:" טנרו "), ורק ביום 1/10/96 או אחריו, החל התובע לעבוד אצלן לסירוגין ובאופן בלתי רציף, זאת לאחר שטנרו נטשה את שטח העבודה.  על כן לטענתן בתקופה שבין דצמבר 1995 ועד לאוקטובר 1996 ( להלן: "התקופה שבמחלוקת") לא שררו בין  הנתבעות לבין התובע יחסי עובד מעביד.

9.         הנתבעות הוסיפו וטענו, כי התובע הגיע מרומניה לישראל כחלק מקבוצת עובדים שהועסקו על ידי הצד השלישי , זאת במסגרת הסכם קבלנות לביצוע חלק מעבודות הבנייה באתר פריזמה,  אשר נחתם בין הנתבעות לצד השלישי, לפיו התחייבה טנרו להעסיק עובדים לביצוע העבודות, אשר הובאו לארץ באמצעות אשרות עבודה על שם הנתבעת 1.

10.        כאן  המקום לציין, כי התובע לא ביקש לצרף את טנרו כנתבעת נוספת לכתב תביעתו והוא אף התנגד לבקשה שהגישו הנתבעות לצירופה של טנרו כצד  ג' לתביעה, בין היתר בשל הטעם כי לא שררו בינו לבין טנרו כל יחסי עובד- מעביד. בית הדין, לאחר בחינת כל האינטרסים של הצדדים , מצא בהחלטתו מיום 31/10/01 כי יש לצרף את טנרו כנתבעת נוספת לתיק זה ולא כצד ג'.   

11.        טנרו בכתב הגנתה, אף היא הכחישה כל קשר בינה לבין התובע וטענה כי הוא לא נמנה כלל בין עובדיה.

12.        עוד טענו הנתבעות כי התובע הפר את התחייבויותיו כלפיהן, משום שבניגוד לתנאי ההתקשרות עמו , לא שילם להן עבור הוצאות שונות שמימנו הנתבעות עבורו באופן זמני ועל כן מבקשות הנתבעות  לקזז מכל סכום לו יהיה זכאי התובע, את החוב המגיע להן.

13.        לאור טענות אלו , הגישו אף הנתבעות תביעה שכנגד להשבת החוב בגין הוצאות ששילמו הנתבעות עבור התובע.

ה כ ר ע ה

מיהו המעסיק בתקופת המחלוקת

14.        השאלה הראשונה העומדת  בפנינו להכרעה במסגרת פסק דין זה ,עניינה בקביעת זהותו של המעסיק אשר העסיק את התובע בתקופת המחלוקת, קרי  מ- 12/95 ועד ל-10/96.  נציין כי לגבי התקופה מ-10/96 ועד ל- 5/01 , מוסכם, כי הנתבעות שימשו כמעסיקותיו של התובע.