השופטת נילי ארד
הערעור שלפנינו מוסב נגד פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (שופטת ראשית עליה פוגל; עב 819/03) על כך שבנסיבות המקרה לא נשללו כליל פיצויי פיטורים מן המערער.
העובדות
1.
1.
המערערת היא חברה המפעילה רשת מסעדות מקדונלדס ברחבי הארץ (להלן:
החברה). המשיב, התקבל לעבודה בדצמבר 1994, כעובד מסעדה. החל מפברואר 1998 שימש בתפקיד טכנאי מחשבים וקופות בחברה, עד לסיום העסקתו, ביום 25.2.01 בנסיבות המפורטות להלן.
2. במהלך ביקורת שנערכה בחברה, נמצאו חיובים בלתי סבירים עבור שיחות הטלפון הנייד שניתן למשיב לצורך עבודתו. עקב כך, נקרא המשיב לשיחת בירור עם מר מזיג הממונה הישיר עליו, וקצין הבטחון, מר שריד (להלן גם :
הממונים). במהלך הפגישה, הופתעו הממונים לשמוע מפי המשיב, כי התקין תוכנות מחשב שהן רכוש החברה, במחשבים של אנשים פרטיים וקיבל תמורתן תשלום כספי או טובות הנאה. התקנות אלה ביצע כשהוא עושה שימוש ברכוש החברה - הרכב והטלפון הנייד שניתנו לו לצרכי ביצוע עבודתו. במעמד אותה פגישה חתם המשיב על מכתב התפטרות בזו הלשון:
"1. בהמשך לשיחתי עמכם הודיתי בפניכם מרצוני החופשי וללא כפייה כי גנבתי מכם את הפריטים המובאים במהלך עבודתי עמכם:
תוכנת
Windows 98
מהדורה שנייה, התקנתי תוכנה זו על 20 מחשבים בעבור 20 אנשים שונים
ללא אישור רישוי.
2. גנבתי מכם תוכנת אנטי וירוס נורטון,
6-GOST
,
8-WINZIP
.
3. כמו כן, אני מתפטר מתפקידי תוך שלילת פיצויים והודעה מוקדמת אם הנני אמור לקבלם וזאת לאור הגניבות שביצעתי.
4. הנני מסכים ומאשר כי תהיו רשאים לנכות משכרי כל סכום כסף המגיע לי עקב שווי הפריטים/ שיחות שגנבתי וביצעתי.אין לי בגין עבודתי ובגין סיומה כל טענה או תביעה נגדכם" (להלן:
מכתב ההתפטרות)
.
למחרת היום, בתאריך 26.2.01, שלח המשיב למנכ"ל החברה מכתב בו הודיע על "ביטול חתימה במיכתב היתפטרות" (כך במקור - נ.א.]. במכתבו זה טען המשיב כי "התפטרותו" נבעה מלחץ שהופעל עליו במהלך הפגישה על כן ביקש לבטל את מכתב ההתפטרות ואת חתימתו עליו ולפטר אותו במכתב פיטורים "כמו שצריך". החברה סירבה לבטל את מכתב ההתפטרות ולהשיבו לעבודה, והעסקתו בחברה הסתיימה ביום 25.2.01.
התביעה ופסק הדין בבית הדין האזורי
3. כשנתיים לאחר סיום עבודתו הגיש המשיב תביעה נגד החברה לתשלום זכויותיו לתקופת עבודתו בה מיום 8.8.97 עד ליום 25.2.01. בין הסעדים להם עתר, היו: פיצויי פיטורים, תשלום הודעה מוקדמת, ורכיבים אחרים. במהלך בירור התביעה הודיע המשיב כי הוא מוותר על תביעתו לתשלום עבור שעות נוספות "... משום שמוסכם גם עליו, כפי שטענה הנתבעת למן ההתחלה, שהתובע 'עבד בתפקיד הדורש אמון'. הכוונה היא לכך שהתובע עבד בתפקיד הדורש מידה מיוחדת של אמון אישי, ועל כן הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א - 1951, אינן חלות עליו".
4.
4.
בפסק הדין קיבל בית הדין האזורי את גרסת החברה במלואה, בנוגע להשתלשלות האירועים שקדמה למכתב ההתפטרות ולסיום יחסי העבודה. לפי שקבע, גרסת עדי החברה מר מזיג ומר שריד היתה "עקבית ואמינה" ואילו גרסתו של המשיב "השתנתה למן כתב התביעה, דרך גרסתו בתצהיר, וכלה בתשובותיו לשאלות שנשאל בחקירתו הנגדית"; תימוכין למסקנתו בדבר העדפת גרסת החברה על זו של המשיב מצא בית הדין האזורי בהתנהלותו של המשיב אשר "לא חשף את כל נסיבות סיום יחסי העבודה בכתב התביעה, ואף נמנע מלצרף אליו את מכתב ההתפטרות עליו חתם, בו גם הודה במעשים שביצע" ו"ניסה להתחמק ממתן תשובות ישירות בקשר עם המעשים שעשה, וגם ניסה להמעיט מחומרת המעשים הללו".
בהסתמך על מסכת הראיות שהובאה לפניו, התרשם בית הדין כי המשיב ביצע את המעשים בהם הודה בשיחת הבירור, וכי הודה בביצועם מיוזמתו מבלי שהופעל עליו לחץ פסול מצד החברה ונציגיה.
למרות חומרת מעשיו של המשיב קבע בית הדין האזורי כי החברה היא זו שיזמה את סיום יחסי העבודה בין הצדדים. עיקר טעמיו לכך היה באלה: המשיב "היה נתון במצב שהביאו להתפטר בניגוד לרצונו, ולכן אקט ההתפטרות לא היה "התפטרות", על אף שהצדדים כינוהו כך, אלא "פיטורים" לכל דבר"; בכך שהחברה לא הפעילה לחץ על המשיב להודות במעשים שעשה ולהתפטר ובכך שהמשיב "הודה בהם מיוזמתו וסביר שגם הבין את חומרתם", אין כדי לשלול את העובדה שהמשיב היה נתון ב"לחץ" בשיחת הבירור לאחר שהתגלו מעשיו והחברה ונציגיה מר שריד ומר מזיג "ראו במעשיו של התובע מעשי גניבה חמורים, המצדיקים אף פנייה למשטרה"; במצב דברים זה, לא הייתה החברה מעוניינת להמשיך ולהעסיק את המשיב; "התפטרותו" של המשיב נעדרת רצון כן ואמיתי להתפטר "שהרי מקום בו עובד מוצא עצמו, לפתע, כמי שנחשד בגניבה ממעבידו... כאשר הממונים עליו מטיחים בו את חומרת המעשים ואת התוצאות בפניהן הוא עלול לעמוד, ובמיוחד תוצאה של פנייה למשטרה - הרי שאם מחליט העובד להתפטר בנסיבות אלה ותוך כדי כך לוותר על כל זכויותיו כעובד שסיים עבודתו, והכל כשהדבר נעשה במהלכה של שיחה אחת ומבלי שניתנה לו אף שהות להרהר בדברים, לא ניתן לראות בהחלטה זו החלטה רצונית, מודעת, המעידה על התפטרות אמיתית".
אשר לזכאותו לפיצויי פיטורים - קבע בית הדין כי הפיטורים נעשו על רקע חומרת מעשיו של המשיב, המגיעים לכדי הפרת משמעת חמורה ומעילה באמון המעביד. על כן ובשים לב לנסיבותיו האישיות, הוחלט להפחית משיעור פיצויי הפיטורים המגיעים לו ולהעמידם על 60% בלבד. בהתאם, נפסק לזכות המשיב סך של 12,033 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הפיטורים. תביעתו של המשיב לתמורת הודעה מוקדמת נדחתה "בנסיבות בהן לא היה מקום לתבוע מהנתבעת להמשיך ולהעסיק את התובע לאחר שגילתה את דבר המעשים שעשה". רכיבי התביעה האחרים לפדיון חופשה וניכוי כספי בסך 3,596 ש"ח ממשכורתו האחרונה של המשיב נדחו אף הם, כמבואר היטב בפסק דינו של בית הדין האזורי.
הערעור
5.
ערעורה של החברה הוא בשניים אלה: קביעתו של בית הדין לפיה המשיב פוטר ולא התפטר, ואי שלילת פיצויי הפיטורים. לעניין הראשון, חזרה החברה על טיעוניה לפיהם היה זה המשיב שיזם את ההתפטרות וביטוי לה נתן במכתב, עליו חתם מרצונו החופשי והמלא. לחלופין, טענה החברה כי לא היה מקום לזכות את המשיב ב-60% מפיצויי הפיטורים, כפי שפסק בית הדין האזורי. בנדון זה, חזרה החברה והדגישה את החומרה היתרה במעשיו של המשיב, במיוחד נוכח חובת האימון האישי החלה עליו מתוקף תפקידו; עוד טענה כי המשיב אינו ראוי לתשלום סכום כלשהו מפיצויי הפיטורים, ושלילתם מתחייבת אף כמסר ראוי לעובדי החברה, שלא ישלחו יד ברכושה.