השופטת ע' ארבל:
1. ביום 3.9.01 בכפר ג'ת נהג חסן אבו מוך (להלן: המתלונן) טרקטור במסגרת עבודתו. בשעת צהריים של אותו יום הגיע למקום המערער יחד עם חבריו כשהוא נוהג ברכב. המערער ירד מהרכב, פנה אל המתלונן, כיוון אקדח לראשו ודרש ממנו לרדת מהטרקטור. אותה עת עלה חברו לטרקטור כשהוא חמוש באקדח והחל לדחוף ממנו את המתלונן, והמתלונן בפחדו ירד מהטרקטור. חברו של המערער הסיע את הטרקטור ונמלט מהמקום. המערער דרש מהמתלונן לעלות לרכב בו הגיע למקום, כאשר חבר נוסף של המערער חמוש באקדח עזר למערער לדחוף את המתלונן לרכב. אלא שבאותו זמן הגיעה לקרבת מקום משאית והמערער וחברו נמלטו מהמקום ברכבם.
אלו עובדות כתב האישום שעמדו בבסיס הרשעתו של המערער בבית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט י' עמית) בעבירה של שוד מזוין לפי סעיף 402(ב) בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין). על המערער נגזרו 5 שנות מאסר בפועל בניכוי תקופת מעצרו, וכן שנתיים מאסר על תנאי לתקופה של 3 שנים, שלא יעבור את העבירה בה הורשע וכן כל עבירה לפי סימן ה'1 לפרק יא לחוק העונשין.
הערעור שבפנינו נסוב הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין.
פסק-דינו של בית המשפט המחוזי
2. בהכרעת דינו הסתמך בית המשפט המחוזי על שני נדבכים עיקריים: האחד- עדותו של המתלונן - נהג הטרקטור, אותה קיבל כגרסה מהימנה, ונדבך שני- שיחת טלפון שנערכה לאחר השוד בין אחד השותפים לשוד לבין בעל הטרקטור.
בית המשפט קיבל כאמור את עדותו של המתלונן כמהימנה ודחה את גרסת הסנגוריה כאילו השוד בוים לצורך קבלת תגמולים מחברת הביטוח. כן ציין בית המשפט כי הסתירות עליהן הצביע הסנגור בעדותו של המתלונן הן שוליות או מלאכותיות. המתלונן זיהה את המערער במסדר זיהוי תצלומים שנערך בסמוך לאחר השוד, והצביע על תמונתו של המערער כמי שנהג ברכב והצמיד אקדח לראשו. בית המשפט ציין כי העובדה שהמתלונן אמר בשעת הזיהוי כי הוא בטוח בזיהויו "פחות או יותר" אינה מועילה למערער שכן מדובר אך בדרך ביטוי והסתייגות של זהירות. אפשרות נוספת שהעלה בית המשפט היא שהמתלונן חשש מהמערער ולפיכך התבטא בצורה זו. באשר לטענה בדבר היעדר סנגור במסדר הזיהוי ציין בית המשפט כי המסדר נערך בשלב איתור החשודים, שכן המערער לא היה החשוד היחיד. בשלב זה, על-פי ההלכה הפסוקה, אין חובה של נוכחות סנגור במהלך מסדר הזיהוי. מעבר לכך ציין בית המשפט קמא כי הוא סבור שהסתמכות על זיהוי נאשם על ידי קורבן עבירה צריכה להיעשות בזהירות מרובה. במקרה זה, קבע בית המשפט, מצטרפות לזיהוי שתי ראיות חיזוק נוספות וכבדות משקל הקושרות את המערער לשוד. ראיית החיזוק הראשונה קשורה אף היא לעדותו של המתלונן. המתלונן העיד כי אחד השודדים קרא לנהג הרכב אייסר. הצדדים לא חלקו כי כינויו של המערער בפי כל הינו "אייסר", וכי הוא אף נחקר תחת שם זה. המערער עצמו אישר זאת בעדותו בבית המשפט ואף העיד כי בסביבתו הקרובה הוא היחיד הנקרא בשם זה. ראיית החיזוק השניה הינה שיחת טלפון שקיבל בעל הטרקטור מספר שעות לאחר השוד מאדם שהזדהה כגנב ודרש ממנו סכום של 50 אלף ש"ח תמורת החזרת הטרקטור. השיחה נערכה מטלפון סלולארי אשר רשום על שם תושב ישראל, אך נתפס ברשותו של המערער. המערער הודה כי החזיק במכשיר והשתמש בו, אך טען שאנשים אחרים במקום עבודתו היו יכולים להשתמש בו אף הם. בית המשפט התייחס לטענת הסנגור כי השיחה נערכה בעברית, בעוד שמרשו אינו דובר עברית, וקבע כי התביעה לא טענה כי השיחה בוצעה על-ידי המערער אלא יתכן כי בוצעה על-ידי אחד השותפים לשוד במצוותו או בידיעתו של המערער.
מהצטברות ראיות אלו למארג שלם, שאינו יכול להיות בבחינת צירוף מקרים בלבד, הסיק בית המשפט כי המערער ביצע את המיוחס לו בכתב האישום, והרשיעו, כאמור, בעבירה של שוד מזויין.
יצוין כי בית המשפט סבר כי הודעותיו של המערער במשטרה אינן קושרות אותו למעשה, ולפיכך לא הסתמך עליהן כראייה שיש בה כדי לסבך אותו בעבירה נשוא כתב האישום. כמו כן לא התייחס בית המשפט קמא לעדותו של המערער בבית המשפט. להשלמת התמונה אומר כי בעדותו זו הכחיש המערער כי השתתף בשוד, ואף טען כי לא יצא מכפרו בתקופה בה אירע השוד בגלל מחסומים.
טענות הצדדים בערעור
3. בא-כוחו של המערער מלין בעיקר על כי הרשעתו של המערער נשענת בעיקרה על זיהויו של המערער על-ידי המתלונן, זיהוי שנעשה במסגרת עיון באלבום תמונות, הליך שנפלו בו, לטענתו, פגמים שיש בהם לפגום לדעתו בזיהוי ולגרום לחשש שראיית הזיהוי היא ראייה פגומה שהביאה להרשעת אדם חף מפשע. הוא תומך יתדותיו בכמה וכמה טיעונים:
מסדר זיהוי התמונות שנערך התקיים ללא נוכחות סנגור או נציג הסנגוריה הציבורית. לטענתו, שגה בית המשפט קמא כאשר קבע כי מסדר הזיהוי נערך בשלב איתור החשודים ולפיכך לא היה צורך בנוכחות סנגור. לטענת הסנגור, במקרה דנן רשימת החשודים צומצמה לחמישה, שלושה מהם היו בני משפחת שדיד, משפחתו של המערער, כך שאין מדובר בשלב האיתור ואף ניתן היה בנקל לאתר את סנגורם של השלושה ולאפשר לו לנכוח במסדר הזיהוי. לטענתו, היה על המשטרה לפחות להודיע לסנגוריה הציבורית על מסדר הזיהוי ולבקש כי תשלח נציג שיפקח על ההליך, או לחילופין לתעד את מסדר הזיהוי על-ידי צילומו או הקלטתו. בעניין זה הפנה הסנגור לדברים שנאמרו על-ידי בית משפט זה בע"פ 2180/02 קאסם נ' מדינת ישראל (לא פורסם, ניתן ביום 23.12.02) (להלן: עניין קאסם). עוד לטענת הסנגור, שגה בית המשפט קמא כאשר נמנע מלהתייחס לאפשרותה של המשטרה לערוך מסדר זיהוי חי. לדעתו, נפל פגם חמור בעצם ההחלטה לבצע מסדר זיהוי תמונות ולא מסדר חי לחשודים, שהתחייב בנסיבות המקרה. לחלופין, טען הסנגור, היה על המשטרה לערוך מסדר זיהוי תמונות לכל אחד מהחשודים בנפרד, כאשר בכל מסדר כזה נוכח סנגורו של אותו חשוד. הרציונל הוא שבמסדר תמונות נפרד היו מניחים בפני המתלונן תמונות הדומות לחשוד ובכך היו מונעים את הבלטתו של החשוד. לטענתו, המתלונן עצמו העיד כי התמונות שהונחו בפניו לא היו דומות ביניהן, ואין תימה שהמתלונן זיהה את החשוד. פגם נוסף במסדר נעוץ, לדבריו של הסנגור, בעובדה כי תמונתו של המערער שהוצגה בפני המתלונן היתה משנת 1995 ולא תמונה עדכנית, זאת ועוד, אי הזהרתו של המתלונן כי יתכן ומבצעי השוד כלל לא מופיעים בתמונות פוגע אף הוא בהליך האיתור. יתרה מכך, אף נאמר למתלונן, על-פי עדותו, כי מדובר בתמונות של גנבים, מה שעשוי להשפיע על הצבעתו. הסנגור הוסיף וטען כי שגה בית המשפט קמא כאשר לא נתן משקל לעדותו של המתלונן בבית המשפט שהעיד כי בתמונות זיהה את המערער "פחות או יותר", וכי לא זיהה בוודאות את המערער באולם בית המשפט כמבצע השוד. לשיטתו של הסנגור, הערכתו של בית המשפט כי המתלונן פחד מהמערער לא היה לה בסיס בראיות.
4. מלבד סוגיית זיהויו של המערער על-ידי המתלונן, העלה הסנגור טענות אף באשר לשאר הראיות שהוצגו בבית המשפט המחוזי. על-פי עדותו של המתלונן היה עד נוסף לאירוע- נהג המשאית שהופיע בסוף האירוע- אשר לא נחקר על-ידי המשטרה, ומחדל זה, לטענתו, פגע באפשרותו של המערער להפריך את עדותו של המתלונן, ובין היתר לאמת את גרסת המתלונן באשר לאזכור השם "אייסר" על-ידי אחד השודדים. עוד טען הסנגור כי שגה בית המשפט קמא כאשר האמין למתלונן בנמקו שלא הובאה בפניו ראייה למניע של המתלונן לשקר. אין זה מתפקידה של ההגנה לספק ראיה כזו, אלא רק להעלות ספקות סבירים בהתייחס לעדותו. הסנגור העלה תמיהה באשר לעדותו של המתלונן, לפיה השודדים הופיעו בפניו חשופי פנים ואף קראו אחד לשני בשמותיהם. כמו כן הוסיף הסנגור כי השם "אייסר" הוא שם נפוץ ביותר במגזר הערבי ולכן לא ניתן להסיק שמדובר בהכרח במערער. באשר לגרסת המערער, שגה בית המשפט קמא כשלא ייחס משמעות לכך שגרסתו היתה עקבית ונטולת סתירות. לבסוף מבהיר הסנגור בנוגע לשיחת הטלפון, כי השיחה בוצעה למשרדו של בעל הטרקטור, והסברו של העד כי הוא עשה "עקוב אחרי" ממשרדו לפלאפון שלו לא הוכחה. הסנגור חזר על הטענות לפיהן המערער כלל אינו דובר עברית, בעוד שבעל הטרקטור העיד כי השיחה התבצעה בעברית, ובשל העובדה שיש מספר מועט של טלפונים סלולאריים בכפרו של המערער, אנשים נוהגים להתקשר מהמכשיר שברשות המערער כדבר שבשגרה. מטעמים אלו מבקש הסנגור מאיתנו לקבוע כי לא הוכחה אשמתו של המערער מעבר לכל ספק סביר.
5. לחילופין טען הסנגור לחומרת העונש שהוטל על המערער. לטענתו, המערער הינו אדם צעיר יחסית, כבן 33, נשוי ואב לילדים צעירים. משפחתו שרויה במצב כלכלי קשה, והמערער הינו המפרנס היחידי במשפחה. אביו של המערער משותק בפלג גופו התחתון ומצבו הבריאותי קשה. בנוסף, המערער הינו תושב שטחים, ולפיכך הוא אינו זוכה בתקופת מאסרו לטובות הנאה, ואף אפשרויות השיקום העומדות בפניו מצומצמות. כן ציין כי ממועד ביצוע העבירה חלפו כשלוש שנים וכי העבירה עצמה לא בוצעה תוך שימוש באלימות פיזית, ולטענת הסנגור אף זה שיקול להקלה בעונש.
6. באת כוח המדינה משיבה בטיעונה כי הליך איתור עבריינים באלבום המשטרתי, שהוא ההליך שלמעשה בוצע במקרה דנן, הוא הליך מוכר ומקובל כאשר אין חשוד במעשה, ולזיהוי העבריין בהליך כזה ניתן משקל בפסיקת בית המשפט. כמו כן היא מציינת כי אם בוצע איתור באלבום המשטרה אין טעם לאחר מכן לבצע מסדר זיהוי. בעניין דנן מדובר במקרה ביניים בו אין חשוד אחד אלא חמישה. היא הדגישה כי הזיהוי נעשה סמוך למועד ביצוע העבירה, והמתלונן עמד סמוך למערער בזמן ביצועה.
באת-כוח המדינה ציינה, כי לו עמדה ראיית הזיהוי בפני עצמה היה קושי להרשיע את המערער, אולם לראיית הזיהוי הצטרפו שתי ראיות נוספות- עדות המתלונן כי אחד השודדים קרא לנהג הרכב אייסר, ושיחת הטלפון שקיבל בעל הטרקטור לאחר השוד. שתי ראיות משמעותיות אלו הסירו כל ספק, לדעתה, ביחס לאשמתו של המערער. המסכת הראייתית הכוללת מובילה באופן ברור ובלעדי אל המערער ואינה יכולה להוות צירוף מקרים גרידא.
לעניין העונש טענה באת כוח המדינה כי מדובר במקרה חמור של שוד באמצעות נשק, וכי למערער עבר פלילי הכולל, בין היתר, ששה אישומים בגין גניבות רכב. בית המשפט שקל את מכלול הנסיבות ואין עילה להתערבות בעונש.
דיון
7. לאחר שעיינתי בהכרעת הדין, בהודעת הערעור ובכל הראיות שהוגשו בתיק, אני סבורה כי דין הערעור להידחות.