השופט שמואל ברוך:
ערעור על פסק דינו של בית-משפט השלום ברחובות (כב' השופטת, כתוארה אז, אסתר שטמר), במסגרתו קיבלה את תביעת המשיבה, להשבת סכומי מס ששולמו על ידה תחת מחאה, וקבעה כי סיווג פריט מסויים אותו ייבאה המשיבה לישראל, יעשה תחת כותרת מסויימת, שמשמעותה פטור מתשלום מכס, בה בשעה שהמדינה סבורה שהסיווג צריך להעשות תחת כותרת אחרת, שמשמעותה תשלום מכס בסכום מסויים.
המדינה אינה משלימה עם קביעתו של בית משפט קמא, היא סבורה כי מדובר בקביעה שגוייה ומשכך היא עותרת לביטול פסק הדין האמור.
העובדות, כפי שנקבעו על ידי בית משפט קמא הינן כדלהלן:
המשיבה מייבאת לישראל מכשירים חקלאיים שונים, בין היתר מוצרים של חברה בשם Tanaka, הבנויים לאחיזה ידנית הכוללים מנוע, כשבקצה המכשיר ראש כיסוח לדשא ולשאר גידולים חקלאיים.
לשיטת המשיבה, מדובר במכסחת דשא קלה, המשמשת להשלמת העבודה של מכסחת הדשא הרגילה, במקומות בהם אין האחרונה מצליחה להגיע.
המשיבה מייבאת את המכשירים האמורים לישראל מזה עשרים שנה ויותר, לאורך כל השנים סווגו המכשירים האמורים תחת פריט המכס שמספרו 84.33, שכותרתו "מכונות איסוף ודייש לרבות מכבשי קש וקציר; מכסחות דשא או שחק; מכונות לניקוי, למיון או לסיווג של ביצים, של פירות ושל תוצרת חקלאית אחרת, חוץ ממכונות שבפרט 84.37".
בחודש אפריל 1998, יובאו מכונות שכאלה על ידי המשיבה ובחודש אוגוסט הודיעה המערערת למשיבה כי אלה יסווגו תחת פריט המכס 84.67 שכותרתו "כלים לעבודת יד, פניאומטיים, הידראוליים או עם מנוע לא חשמלי הנתון בגופם".
מוצרים המסווגים תחת פרט מכס 84.33 פטורים ממכס ומוצרים המסווגים תחת פרט מכס 84.67 חייבים במכס בשיעור של 8%.
המשיבה שילמה את סכום המכס תחת מחאה וכאמור הגישה את התובענה להשבת הסכום ששולם על ידה.
בית משפט קמא קבע, כי אין מדובר במכסחת דשא "מקובלת" (פסקה 8 לפסק הדין), אלא מדובר ב"כלי עזר לכסוח דשא, אשר ניתן להשתמש בו גם לכסוח, אם כי ברור שהעבודה תעשה באורח איטי יותר, על משטחים קטנים יותר".
בית המשפט הוסיף וקבע עובדתית, בהסתמך על הראיות שהובאו לפניו, שאף שהתיאור של המכשיר הוא, בין היתר, "Brushcutter", דהיינו מכשיר המתאים לגיזום שיחים, הרי שבפועל אין זו מטרתו העיקרית וגם אם היתה זו מטרה אפשרית, הרי שהסיווג צריך להעשות על פי השימוש העיקרי, שהוא אכן כיסוח דשא.
בית המשפט מצא תימוכין לקביעתו זו, בין היתר בהתבטאויות של אנשי המערערת עצמם, בין אם בכתובים (ת/4ד) ובין אם בדרך בה סיווגה המערערת עצמה את המכשיר במשך שני עשורים לערך.
בערעור ובהמשך בסיכומים הכתובים, הרחיבה המערערת (הרבה מעבר לנדרש לטעמי) בשאלת השימוש שנעשה במכשיר.
נראה כי במסגרת הערעור, מבקשת המערערת לתקן את שכשלה בהוכחתו במסגרת ההליך העיקרי.
הלכה פסוקה היא, ואין צורך להרחיב ביחס אליה, שאין ערכאת הערעור מתערבת בממצאים עובדתיים כפי שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים ויוצאי דופן, כמו למשל שעה שמדובר בקביעות שבהגיון. ראה למשל לעניין זה, ע"א 4126/05
סולימאן דרויש חג'אזי נ' עמותת ועד עדת הספרדים, תק-על 2006(2), 4042, 4049, שם נאמר: "ככלל, לא בנקל תתערב ערכאת הערעור בממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית כאשר אלה מושתתים על עדויות, שנשמעו בערכאה הראשונה" וכן ע"א 2989/95
מרים קורנץ נ' מרכז רפואי ספיר - בית חולים, פ"ד נא(4), 687 , מפי כב' השופטת שטרסברג כהן. ראה גם א' גורן
סוגיות בסדר דין אזרחי 619 (מהדורה שמינית, 2005).
במקרה הנוכחי אין אלה פני הדברים, אלא מדובר בקביעה עובדתית הנסמכת על ניתוח הראיות, ולא מצאתי על שום מה ולמה יש להתערב באותה קביעה עובדתית.
מעבר לכך, בית משפט קמא יצא מנקודת הנחה שאכן מדובר במכשיר שבהחלט יש לו את היכולת לבצע חיתוך של שיחים וחרף זאת הגיע למסקנה כפי שהגיע, אך קביעתו הבסיסית, לפיה חרף שם התואר שניתן למכשיר, הרי שבפועל שימושו האחד והיחידי הוא כיסוח דשא (גם אם כיסוח של פיאות או שוליים של מדשאות ולא של משטחים נרחבים יותר, כפי הכיסוח שמבוצע על ידי מכסחות הדשא הרגילות).
לפיכך, מן הפן העובדתי, וחרף המלל הרב שהוקדש לנושא זה בסיכומי המערערת (ולטעמי, כל הויכוח וההתעסקות עם זנבות שועל, מברשות, תגרות קלות וכיוצא באלה נושאים, היה מיותר ומעבר לנדרש), לא מצאתי שנפלה כל טעות בקביעתו העובדתית של בית משפט קמא, כי אכן מדובר במכשיר שמטרתו היא כיסוח דשא, גם אם כאמור משטחים מצומצמים יותר מאלה שכיסוחם מבוצע על ידי מכסחות הדשא הרגילות.