1. התביעה חולקת על הודעת גירעון שהוצאה ע"י רשות המכס לתובעת, כרמל תעשיות חלפים בע"מ, בגין תקופה של 3 שנים מ- 1994 ועד 1997. התובעת מבקשת סעד הצהרתי המורה לבטל את הודעת הגירעון.
2. התובעת הינה חברה בע"מ העוסקת בפעילות מסחרית של ייבוא ומכירת חלקי חילוף בענף הרכב. כן הינה בעלת מפעל לייצור של כבלים לתעשיית הרכב (להלן: "התובעת/החברה").
3. ביום 11.6.02 הוציאה הנתבעת, מדינת ישראל באמצעות אגף המכס חיפה (להלן: "הנתבעת/רשות המכס"), הודעת חיוב על גירעון במס קניה ומע"מ (להלן: "הודעת החיוב/הודעת הגירעון") המתייחסת לשנים 1994 - 1997. הודעת החיוב הוצאה מכוח חוק מסים עקיפים (מס ששולם ביתר או בחסר), תשכ"ח - 1968 (להלן: "
חוק מסים עקיפים").
רקע עובדתי
4. התובעת ייבאה בין השנים 1994 - 1997 חלקי רכב מספקים שונים, וביניהם הספק הגרמני ASPA (להלן: "
הספק הגרמני/
ASPA"). החלקים שנקנו מהספק היו בעיקר מתוצרת של Bosch ושל Mahle.
5. הנתבעת ערכה בשנת 1999 ביקורת במשרדי התובעת. חקירת המכס החלה ב- 28.11.99 וכשלוש שנים מאוחר יותר, ב- 11.6.02, הוציאה הנתבעת הודעת חיוב מרוכזת של גירעון במס קנייה ומע"מ, המתייחסת ל- 25 רשימונים מהשנים 1994 - 1997. לפי הודעת הגירעון, נדרשה התובעת לשלם לנתבעת סך של 6,159,153 ש"ח, המורכב ממסי יבוא בגין יבוא הטובין, מכס בסך 22,818, מס קניה בסך 2,004,654 ש"ח ומע"מ בסך 695,692 ש"ח, הפרשי הצמדה וריבית בסך 1,738,027 ש"ח וקנס פיגורים בסך 1,697,962 ש"ח.
6. בהודעת הגירעון צוין, כי בביקורת במשרדי התובעת נתגלו ראיות להנמכת מחירי חלקי רכב. התובעת נדרשה לשלם את הסכום בתוך 35 ימים, שאם לא כן יינקטו אמצעי אכיפה וגבייה לפי פקודת המסים (גביה) ולפי חוק מסים עקיפים.
7. ביום 11.7.02 פנה ב"כ התובעת לנתבעת בבקשה לבטל את הודעת החיוב או להוציא הודעת חיוב מתוקנת, שכוללת רק רשימוני יבוא ששוחררו לאחר 11.6.97, וזאת עקב טענת התיישנות של התובעת, שתידון בהמשך. עוד ביקשה התובעת כי הנתבעת תימנע מהליכי אכיפה או גבייה עד לאחר שיסתיים הטיפול בעניין.
8. הנתבעת הוציאה ביום 2.9.04 הודעת חיוב מתוקנת לתובעת, שעמדה על סכום 7,355,434 ש"ח. בהודעה נכתב, כי עקב גילויים חדשים וממצאי חקירה שנערכה בגרמניה, נערך תיקון של הודעת החיוב המקורית מיום 11.6.02.
ההליך בבית משפט זה
9. ביום 22.7.02 התנהל דיון בבית משפט זה בנוכחות ב"כ הצדדים. בעלי הדין הגיעו להסדר דיוני מחוץ לאולם בית המשפט בעניין הבקשה למתן צו מניעה זמני, לפיו תמציא התובעת ערבות בנקאית ובטחונות שונים לטובת הנתבעת ובתמורה האחרונה לא תפעיל הליכי אכיפה וגבייה. בית המשפט נתן להסדר הנ"ל תוקף של החלטה.
ראיות נוספות
10. ביום 13.2.05, לאחר שנסתיים שלב ההוכחות ונעשה ניסיון לא מוצלח להגיע לפשרה, הגישה הנתבעת בקשה להוספת ראיות. שלב שמיעת הראיות הסתיים ביום 22.12.04, וכאשר הוגשה הבקשה, הצדדים שקדו על הכנת סיכומיהם. התובעת התנגדה להגשת הראיות בשלב כה מאוחר, ובצדק. דין הבקשה להידחות וזאת ממספר טעמים. ראשית, הראיות אותן הנתבעת ביקשה להוסיף, אינן ראיות חדשות. מדובר בחומר שהיה מצוי ברשותה זמן רב טרם הגשת הבקשה, ולא ברור מדוע לא הגישה אותן במועד המתאים. התביעה הוגשה בשנת 2002, היו שני מועדים של שמיעת עדויות בעל פה והזדמנויות רבות לנתבעת להגיש את הראיות, שכאמור היו מצויות בידיה. שנית, הבקשה הוגשה לאחר שהסתיים שלב שמיעת הראיות. אין חולק כי לבית המשפט סמכות לקבל ראיות באיחור והוא ישתמש בסמכותו זו במקרה מתאים. בענייננו, אין סיבה כלשהי לאיחור. די בכך כדי לדחות את הבקשה. לא זו אף זו: ביום 19.1.05, ולאחר שהסתיים שלב ההוכחות, קוימה בבית המשפט ישיבה לצורך פשרה בין הצדדים, בה שטחה התובעת את כל טענותיה, וחשפה את הכשלים אשר נפלו (לטענתה) בהתנהלות הרשות. זאת, במטרה אמיתית להגיע לפשרה ולסיים את התיק בדרך זו. הנתבעת השתמשה למעשה בדברים שנאמרו לצורך פשרה על מנת להגיע ליתרון דיוני בכך שביקשה להוסיף ראיות. הגשת בקשה להוספת ראיות לאור טיעונים שנטענו ע"י הצד שכנגד בישיבה שמטרתה פשרה, יש בה טעם לפגם. לא אוכל לתת יד לחוסר תום לב דיוני מסוג זה, על אחת כמה וכמה כאשר הראיות היו בפני הנתבעת לכל אורך המשפט. זאת ועוד: משמעות קבלת הבקשה תהיה, הלכה למעשה, פתיחת הדיון בתיק מחדש. במקרה שלפנינו, הנתבעת קיבלה יומה בבית המשפט, ומרגע שנכנסה בשעריו, עליה לעמוד בסדרי הדין. בשל הטעמים המפורטים לעיל, הבקשה להוספת ראיות נדחית.
טענות הצדדים
טענות התובעת
11. בסיכומיהם טענו ב"כ התובעת שתי טענות מקדמיות עיקריות: ראשית, טענת התיישנות בנוגע לרוב תקופת החוב. לטענה זו מצטרפת טענה לפיה הודעת החיוב הוצאה בחוסר סמכות לגבי התקופה שלפני 11.6.97. ושנית, כי חומר הראיות של הנתבעת, שנאסף בגרמניה, אינו קביל כראיה לתוכנו במשפט זה, משום שנאסף תוך עבירה על החוק הגרמני ועל אמנה בינלאומית מחייבת, וכן משום שמדובר בעדות שמיעה.
12. לגופו של עניין, טענו ב"כ התובעת, כי הצהרותיה בעניין מחירי הטובין וכן בעניין הכמויות שנרכשו היו הצהרות נכונות ואמיתיות. נטען, כי התובעת הינה יבואן מקביל, וכן כי הטובין נרכשו ע"י התובעת בשיטת stocklots. לעניין חומר החקירה מגרמניה, טענה התובעת כי נעשה בו שימוש סלקטיבי, כאשר בחלק מהתקופה נשוא הודעת החיוב, חוקר המכס טען שגרסתו של הספק מגרמניה אינה אמינה, ובחלק אחר של התקופה, ממצאיו מסתמכים על חשבוניות ומסמכים מאותו ספק. לגבי שנת 1997, טוענת התובעת, כי הנתבעת לא הציגה ולו בדל ראיה לטענותיה.
טענות הנתבעת
13. טענות הנתבעת הן כדלקמן: בהתייחס לטענות המקדמיות שהועלו ע"י ב"כ התובעת, נטען, כי רשות המכס הוציאה את הודעת החיוב בהתאם לסמכות המוקנית לה בדין, וכן כי הראיות שביססו אותה הן ראיות קבילות, בין היתר גם בהתאם לכלל הראיה המנהלית. לטענת הנתבעת, אישור המנהל, שיידון בהמשך, הכשיר את הודעת הגירעון, ולחלופין הודעה זו תקפה מכוח הלכת הבטלות היחסית. עוד נטען כי סוגיות ההתיישנות שהעלו ב"כ התובעת אינה חלה בענייננו.