בש"א
בית משפט השלום בבית - שמש
|
1197-06
06/11/2006
|
בפני השופט:
שמעון שטיין
|
- נגד - |
התובע:
לנגר סוכנויות בע"מ
|
הנתבע:
מדינת ישראל - רשות המיסים - אגף המכס
|
החלטה |
1. זוהי בקשה למתן סעדים זמניים שפירוטם הוא:
א. להורות למשיבה להימנע מלנקוט בהליכי אכיפה, גבייה ועיכוב מטעניה, וזאת עד להחלטה בתובענה העיקרית.
ב. להורות על ניהול התובענה העיקרית באופן מזורז וכפי הרשום בכותרת הבקשה, להורות כי הדיון בתובענה יוקדם ויידון במועד הדיון בסעד הזמני.
2. הבקשה היתה למתן הסעדים במעמד צד אחד והוגשה במקביל להגשת התביעה העיקרית בתאריך 22.10.2006. בתאריך 23.10.2006 נתתי החלטה במעמד צד אחד לפיה הוריתי למשיבה להסיר העיקול מחשבון המבקשת בבנק דיסקונט בכפוף לתנאים הבאים:
א. הפקדת ערבות בנקאית, או הפקדת 20,000 ש"ח במזומן ללא הגבלת מועד ולמימוש עד החלטת בית המשפט.
ב. העמדת נכס מקרקעין או מיטלטלין שערכו לא יפחת מ- 50,000 ש"ח לרישום בעיקול להבטחת תשלומי המס, אם יוחלט שעל המבקשת לשאת בתשלומם.
עוד קבעתי דיון במעמד הצדדים ליום 2.11.2006 וזאת לעניין הבקשה להסרת העיכוב לשחרור המטענים.
המבקשת ביקשה להקדים מועד הדיון, זאת מהטעם שאין באפשרותה לעמוד בתנאים אותם קבעתי, זאת גם נוכח עיכוב מטעניה וכן טענתה כי אי הסרת העיקול על חשבונותיה עד ליום 31.10.2006 יביא לקריסת עסקיה.
נוכח כך, הקדמתי הדיון ליום 30.10.2006. בתגובה להחלטה זו, התקבלה בקשת המשיבה לדחות הדיון למשך 7 ימים לפחות, זאת נוכח העובדה שהיא קיבלה את כתב התביעה אך בתאריך 29.10.2006 ומשום שלא יהיה סיפק בידה להעביר תגובתה ולהעלות טענותיה כדבעי.
בשל האמור, דחיתי את הדיון ליום 1.11.2006.
3. מיד עם תחילת הדיון, הובהר לצדדים כי הוא יוגבל אך לעניין הסעדים הזמניים שהתבקשו ולא יידונו לגופה של התביעה.
4. נסיון בית המשפט להביא את הצדדים להסכמה להשעיית הליכי הגבייה תוך מתן ערבויות מתאימות נגדיות, לא צלח.
5. המבקשת הינה, כטענתה, חברה העוסקת ברכישת חלקים וציוד לרכב וכן מייצאת מחשבי רכב לאירופה וקנדה, לצורך תיקונם והחזרתם לישראל.
כפי העולה מהטענות ומהמסמכים שהוגשו בתיק, הרי שלמבקשת נוצר חוב מס קנייה בגין שני פריטים. האחד, והוא החוב העיקרי בגין סך של כ- 120,000 ש"ח, שנוצר בגין כך שמחשבי הרכב (המקולקלים) שיוצאו יובאו בחזרה לאחר תיקונם בחו"ל ובשל כך זכו לסיווג של פרט הפטור ממכס וממס קניה, בעוד שהמשיבה סבורה כי המבקשת לא החזירה את אותם פריטים, אלא מחשבים אחרים, חדשים או משופצים; והשני הינו ייבואם של חיישני חמצן אשר סווגו על ידי המבקשת כפרט 90.27.1000 שהינו פטור ממס קנייה וזוכים אף למכס מופחת, כאשר לדעת המשיבה, לא היה מקום לסווגם בפרט זה, אלא בסיווג אחר החייב במס קנייה.
יצויין כי בשני העניינים המדובר בחוב המתייחס לפריטים אשר שוחררו ממחסני המשיבה ונמסרו לידי המבקשת. החוב המקורי שנוצר בגין פריטים אלה הינו כ- 130,000 ש"ח.
החוב הכולל לו טוענת המשיבה הינו כיום בשיעור של 170,000 ש"ח ונובע בעיקר כתוצאה מקנסות והפרשי ריבית והצמדה.
6. עולה כי המשיבה פנתה למבקשת בשלוש הודעות בדבר חיוב הסכומים דלעיל בתאריכים 30.4.2006 (בגין גרעון בסך של 117,349 ש"ח), 13.8.2006 (בגין גרעון בסך 3,537 ש"ח), 14.8.2006 (בגין גרעון בסך 28,690 ש"ח).
7. המחלוקת בין הצדדים באשר לסיווג הפריטיים הינה בתמצית כלהלן.
באשר למחשבי הרכב, הרי שהמחלוקת הינה עובדתית, בעוד שהמבקשת עומדת על כך שמדובר במחשבים מקולקלים שיוצאו לחו"ל לצורך תיקונם והחזרתם, הרי שטענת המשיבה היא כי לא מדובר בתיקון המחשבים, אלא בייבוא מחשבים אחרים שתוקנו ושופצו ולא במחשבים המקוריים שנשלחו לתיקון.